לאחר שהוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, בית המשפט רשאי על פי בקשת הנאשם או בא כוחו לדחות את הדיון בבקשה כדי לאפשר לנאשם או לבא כוחו לעיין בחומר החקירה ורשאי הוא לצוות לצורך כך על מעצרו של הנאשם לתקופה שלא תעלה על 30 ימים (סעיף 21(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)), וכשמדובר בקטין – לתקופה שלא תעלה על 15 ימים (סעיף 10י(2) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער)).
...
יחד עם זאת, וגם בנתון לנקודת המוצא האמורה, סבורני כי ההחלטה נושא הערר – אשר כזכור, עניינה אך במעצר עד למועד הדיון שנקבע בבקשה למעצר עד תום ההליכים ביום רביעי 28.6.2017 – לא נתנה משקל מספק להיותו של העורר קטין, נעדר עבר פלילי, ולכך שקיימת חלופה, על פי ממצאי בית המשפט המחוזי, שנותנת מענה למסוכנות שנשקפה מהמעשים שיוחסו לעורר כפי שהובאו בחומר החקירה שהוצג לפניו (וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם חלופה זו תימצא ראויה גם לאחר הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים).
בשים לב לתקופה הקצרה שבה עסקינן, ימים ספורים עד למועד הדיון שנקבע בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ומבלי להביע עמדה ביחס לבקשה אחרונה זו, סבורני כי אין מניעה לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה לתקופה זו. נוכח דברים אלה, ובהתחשב בכך שבעניינם של קטינים – הנחיית המחוקק היא כי אין להורות על מעצרם אלא מקום שבו לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותם פחותה, ומכל מקום מעצר כאמור יהיה לפרק הזמן המינימלי הנדרש לשם השגת המטרה כאמור (סעיף 11א לחוק הנוער) – אני סבור שיש להורות על שחרורו של העורר בכפוף להערתי שלהלן בנושא הערבויות הנדרשות.
סוף דבר: דין הערר להתקבל.
