עורך פטנטים רוצה לעכב מסמכים בשל חוב כספי

החממה מטפחת רעיונות ופטנטים של יזמים.

יהושע לא הציג כל אסמכתה לכך שסכום ההוצאות הועבר לדוידי, כפי טענתו, ואפילו לא הציג מיסמך המעיד על כך שסכום זה נמשך במזומן, טרם מסירתו לדוידי (עמ' 86).

כך, מהותם של הכספים אינה משתנה רק משום שהעמותה החליטה להחזירם מתוך מחווה של רצון טוב, להבדיל מחובה חוזית לעשות כן. כך גם, סיבותיו הערכיות של וזאנה, אינן משנות עובדה זו. יהושע הוסיף וטען כי "לא ברור" כיצד תאגיד מאשר העברת כספים אף שאינו חייב לעשות כן, ולכך יש להשיב כי מעשה של יום ביומו הוא שתאגיד, ככל אישיות משפטית אחרת, מאשר העברת כספים גם לפנים משורת הדין, גם כפשרה וגם כמחווה.

במקום אחר (סעיף 7.1 לתצהירו וחקירתו הנגדית עמד 87 ש' 14 – 15) העיד כי הכספים הועברו לו על ידי דוידי בגין חובות שהאחרון חב ליהושע.

בזמן עריכת הסכם ההשקעה הצדדים חשבו גם חשבו על הוצאות העסקה, ואמדו את הישתתפותו של התובע בהוצאות אלו בסך של 50,000 דולר, כפי שדוידי עצמו הודה (עמ' 75 ש' 22 – 24).

בתגובה לאחד מהם, יהושע שלח לו ביום 21.3.07 מיסרון שזו לשונו: "מתי ידידי אני עדיין בחו"ל אני עושה עסקים ברמה בינלאומית בגלל העיכוב בהעברה של הכסף אני אפצה אותך ב 50 אלף דולר בחשבון" בחקירתו הנגדית של יהושע, הוא טען כי המסרון משקף התחייבות שלו בשם דוידי.

...

אני דוחה את טענת הנתבעים.

סיכום התביעה מתקבלת.

אני נעתרת לבקשת התובע להגיש בקשה באשר להוצאותיו.

נוכח הודעת התובע כי בכוונתו לפנות בהליך שיביא לביטול החלטת האגודה, בין היתר נוכח טענותיו כי זו הושפעה מלחצים שהפעיל הנתבע שהביאו לדחיית פניית התובע לקבלה לחברות באגודה, הוריתי על עיכוב ההליכים בתיק עד להכרעה בהליך כזה.

בשל כך דחיתי, במסגרת ההחלטה על הבאת ראיות נוספות, את טענת התובע להרחבת חזית, ומטעם זה דחיתי חלק מהתנגדויות התובע ואיפשרתי לנתבע להביא ראיות התומכות במלוא טענותיו כפי שאלו פורטו בכתב ההגנה, והן: א. עסקת המכר מראש לא כללה את שטח בית המגורים (סעיף 18 לכתב ההגנה); ב. עסקת המכר היתה מותנית מלכתחילה ברכישת 10% מזכויות הנתבע בפטנט, רכישה שלא הושלמה עד עצם היום הזה (סעיף 13 לכתב ההגנה); ג. העסקה למכירת המשק לא הושלמה עד עצם היום הזה בשל אי תשלום מלוא הסכום הנקוב בהסכם חדרה, ובשל אי תשלום חוב למס שבח (סעיף 12 לכתב ההגנה).

בנוסף, עיון באותו מיסמך מצביע על קשר בינו לבין ההסכמה שגובשה בזיכרון הדברים, אולם משחתמו הצדדים על הסכם המכר, הגובר על זיכרון הדברים, מבלי שנערך במקביל הסכם חדש ביחס לפטנט, לא ניתן לקבוע, כיום, בהיעדרן של ראיות מלבד עדות הנתבע, כי אותו הסכם פטנט נותר מחייב גם כאשר תנאי רכישת המשק השתנו בין מועד עריכת זיכרון הדברים לבין מועד עריכת הסכם המכר.

ככל שאכן רצה הנתבע לשכנע, למרות כל האמור לעיל, בטענת ההטעייה שהעלה, הרי שלכל הפחות צריך היה להעיד את עו"ד וינברגר כעדה מטעמו, שכן לפי האמור בתצהירו (ראה למשל סעיפים 43-46 לנ/1), גם ב"כ הוטעתה ע"י התובע או ב"כ במהלך החלפת טיוטאות הסכם חדרה ועד לחתימתו.

מעבר לכך ששוב, מעלה הנתבע טענות בעל פה כנגד מיסמך ברור בכתב, המתאר בבירור את המצב המשפטי השורר בינו לבין התובע, הרי שהפעם נלווית לכך טענה של "חוזה למראית עין" אשר שימש את הנתבע ליצירת מצג כלפי המל"ל שהביא לו הטבה כספית בדמות קיצבאות שלא היה זכאי להן אילו הוצג המצב האמתי, כטענתו (ראה עמ' 24 שורות 4-19).

...

אלא שלטעמי, ולאור כל האמור לעיל, הנתבע נמצא, כבר היום ולמעשה כבר בעת הגשת התביעה, במצב של הפרת הסכם השכירות.

על אף שבסופו של יום אני קובעת שהשלמת עסקת המכר (אשר תקים זכות בעלות או זכות להרשם כבעלים במשק) הינה תנאי לביצוע הסעד האופרטיבי, אין בכך לפגום בהתחייבות הנתבע בהסכם השכירות לתשלום הפיצוי המוסכם במקרה של אי פינוי, עם קבלת דרישה מטעם התובע.

אך ברי, כי ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה כאן, אין לי כל סמכות לקבוע מסמרות, וסוגיה זו תיוותר לבירור בהליכים נוספים, באם הצדדים לא ישכילו להסדיר, שוב, את מלוא המחלוקות ביניהם ולהביא לסיומה סאגה מתמשכת זו. לסיכום ניתן צו המורה לנתבע לפנות את משק 54 ולסלק ידו ממנו ומכל חלק הכלול בו בהתאם להסכם המכר מיום 26.1.95, זאת בתוך 30 יום, מהמועד שתימסר לו הודעה כי התובע או ה"ה רם התקבלו לחברות באגודה השיתופית ותוצג בפניו אסמכתא בכתב לכך שהם דורשים ממנו לפנות את המשק, על כל חלקיו.

עוד נטען כי הנתבע נטש את עבודתו ללא התראה ותוך סרוב לבצע חפיפה והמשיך בגניבת קבצי ליבה, השמדת מסמכים יקרי ערך שנמצאים בטכנולגיה של התובעת וכן כי ניסה להלך אימים על בעל מניות בחברה מר דריי שריבמן, שהנו אחיו וקודמו בתפקיד ובעל מניות בה, תוך שהוא טוען כנגדו שלל טענות כזב, תוך גרימת נזקים כספיים ונזקים לשמו הטוב.

בנסיבות אלו עתרה התובעת לקביעה כי נסיבות סיום עבודתו של הנתבע הנן חמורות ביותר הן נוכח נטישת העבודה מהרגע להירגע והן נוכח הפרת חובותיו המוגברות לנאמנות, תום לב כמפורט בהסכם העסקתו והסכם הסודות והאי תחרות עליהם חתם התובע ולכן אינו זכאי לפצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

לטענת המבקשת נוכח גניבת המסמכים והשמדתם וסרובו המתמשך לתת לחברה זכות גישה לתיבת הדוא"ל וחשבונות הגוגל המקושרים אליהם, ולאור עוצמת הנזק שגרם הנתבע במזיד לחברה ונוכח העובדה כי הנתבע פועל מתוך רצון עז לפגוע בחברה בכל מחיר , גם על ידי הפרת צו שפוטי קיים חשש שהנתבע יעשה שימוש לרעה גם במסמכים הנוגעים לחברה ולפועלה העיסקי כשאלה יובאו לעיונו במסגרת הליך עיון במסמכים ובכך יוסיף נזק לחברה.

לטענת המבקשת במסגרת הליכים שהיא מנהלת בארצות הברית כנגד חברות מתחרות ישירות של החברה הנוגעים להפרת פטנטים רשומים של החברה, הסתבר שהנתבע קיים או מקיים עימן מגעים על מנת להעביר להן ככל הנראה מידע סודי בנגוד לצוו השפוטי לכאורה.

מטרת הבקשה הנה לגרום לעיכוב הליך העיון ולגרום למשיב לחשוף את קלפיו בטרם תעשה זאת המבקשת, הא ותו לא. עסקינן בשימוש לרעה בסדרי הדין תוך הגשת בקשה שעניינה השגת יתרון טאקטי פסול על בעל הדין שכנגד.

קיום מגעים בין הנתבע לחברות מתחרות של החברה, אשר נימצאות עמה בהליכים משפטיים בארצות הברית, התבררו לחברה מבקשה פומבית שהגישו עורכי הדין האמריקאים של החברה , במסגרתה ביקשו גילוי מסמכים ועדויות המלמדים על מגעים שקיים הנתבע עם החברות המתחרות בנגוד לצוו השפוטי.

על המבקשת להעביר מסמכים אלו למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21 עמ' 108- שוכנעתי כי מדובר במסמך רלוואנטי למחלוקות ומנגד לא שוכנעתי כי יש בגילוי המסמך משום פגיעה כלשהיא במבקשת ומשכך עליה לגלות מיסמך זה למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21.

...

התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה וביום 27.2.20 נעתר בית הדין לבקשה זו. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבע שהינו עובד בכיר וותיק, סמנכ"ל טכנולגיה בתובעת נטש את עבודתו תוך שהוא יוצא למסע נקם וסחיטה, וזאת לאחר שמנכ"ל התובעת ערך עימו שיחה בה נמסרה לו אי שביעות הרצון מתיפקודו.

נספח 17 – הזמנות מהמשיב למנכ"ל החברה ולעובדים נוספים לצפות ולערוך מסמכים- שוכנעתי כי מדובר במסמך רלוונטי שנוצר על ידי המשיב ומשכך על המבקשת להעביר עותק ממנו למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21.

נספח 18 - מכתב למשיב ממר מארק ג'וזף- שותף מנהל בחברת EMK CAPITAI – שוכנעתי כי מדובר במסמך רלוונטי הנוגע למשיב ומשכך על המבקשת לגלות מסמך זה למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21.

נוכח המפורט בהחלטה זו לא שוכנעתי כי יש להורות על מחיקת כתבי טענות ומנגד שוכנעתי כי יש ליתן למשיב ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו וזאת לא יאוחר מיום 3.10.21.

התובעת- מיהר ביואנרגיה בע"מ, הנה חברה פרטית שעיסוקה בתחום האנרגיה המתחדשת, ומומחיותה ייצור דלק ביומאסי מעץ האשל, זוהי טכנולוגיה בלעדית וחדשנית, התובעת אף רשמה על כך פטנט.

ביום 29.04.2013 נחתם בין הצדדים הסכם "תוספת למזכר הבנות" שמטרותיו העיקריות, הארכת תוקפו של מיזכר ההבנות, ועריכת מספר שינויים בו כדי להתאים אותו למצב הדברים העדכני.

בסיכומיה התובעת מדגישה שהנתבעת גרמה להפרה יסודית של מיזכר ההבנות, והסכם התוספת, תוך סתירה מוחלטת של העיקרון לפיו "חוזים יש לקיים". הדין הוא ששעה שאדם חותם על הסכם שלא בלחץ או בנסיבות פסולות, חזקה עליו שהבין את תוכן המסמך ושקיבל על עצמו את ההתחייבויות המוטלות עליו מכוח ההסכם.

משראתה הנתבעת שהיו עיכובים בפרויקט ושהרווחים התעכבו, ביקשה למשוך ידיה מההסכם.

ביום 12.02.2014 שלחה התובעת הודעה בה נכתב: "אם תחליט כמו שאמרת אתמול, שאתה מפסיק את התשלומים של הרנוס למיהר יזום, אז אתה מביא בכך לסיום ההסכם... במקרה כזה תקבל בחזרה את הכספים שהשקעת". בהודעה נוספת מיום 14.04.2014 נכתב: "...אתה צריך להחליט אם אתה נשאר בפרויקט... או שאתה פורש וכל מה שנותר זה לדבר על איך ומתי יוחזר לך כספך". באותו היום נימסרה הודעה נוספת שם נכתב: "...אני מתחייב להחזיר לך את כל הכסף שהשקעת בחברה וזאת במועד הראשון שבו הדבר יתאפשר..." התובעת שכנגד טוענת שרצתה להקטין את ניזקי הרנוס, אשר היא נשאה במימונה, ולכן ביקשה לקבל החזרי מע"מ בעבור חשבוניות שהוצאו לטובת ניהול עסקי הרנוס.

גם בקשר לראשי נזק נוספים, שנטען הדדית לחובת תשלום בגינם , לרבות ביחס לחוב כספי נטען, לזיתי זהב, ובהקשר הזמנת ייחורי עצי האשל, איני סבור שקמה חובת תשלום / השבה על מי מן הצדדים, וכלפי הצד שכנגד .

...

בכל מקרה, ככל ושולמו תשלומי מקדמה ע"י התובעת לזיתי זהב, הדבר נעשה לפני מועד הפסקת המימון , וכפי שקבעתי לגבי כלל הכספים, אין מקום להורות על השבה גם בהקשר זה. לעניין הפסד החזרי מע"מ שנתבע, חרף עדות מנהל הכספים בעניין, בהיבט הכספי, לא שוכנעתי כי הדברים מוצו באופן מספק, מול רשויות המע"מ, ושהאחריות לאי קבלת החזר מקורה בנתבעים שכנגד בלבד, משכך התביעה הנגדית בהקשר זה נדחית .

למעשה אותן קביעות שיוחסו לתובעת/ נתבעת שכנגד, ניתן לייחס גם למר הררי, ושעה שלא נמצא שהיו מצגי שווא בהקשר כריתת ההסכמים, ובמהלכם , ועד למועד הפסקת המימון בפועל, אין מקום לקבוע ממצא שונה , ו/או חיוב אחר, ובהקשר התביעה האישית נגדו, שאני מורה על דחייתה .

סוף דבר התביעות , הן המקורית והן התביעה שכנגד נדחות.

השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן אלה: הפרה: האם אביטן הפר את ההסכם בגין אי העברת מסמכים, ו"סחבת" כללית ששיאה בעיכוב המענה ל"מכתב כוונות", או שמא התובעים הפרו את ההסכם בשל סטיה ממנגנון המכירה המשותף באמצעות הנאמנים וניסיון כניסתו של רותם למפעל? קשר סיבתי: ככל שהייתה הפרה – האם יש קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק הנטען של אבדן היזדמנות למכירת החברה ולקבלת התמורה המינימלית בסך 500,000 ₪? נזקים נוספים: האם יש עילה לחיוב הנתבע בנזקים הנוספים בגין הפסד ההוצאות ו"פיצויים לדוגמא".

כמו כן, בנגוד לטענת הנתבעים, סעיף ב(10) להסכם מונה במפורש את המסמכים שיש להעביר (באמצעות הנאמנים) והם דו"חות כספיים מבוקרים וסקורים, מאזני בוחן וכל מיסמך נידרש אחר לגבי הממכר לרבות דו"חות בנקים, חוזים עם ספקים ולקוחות, מיסמכי הפטנט וכל דבר שיש בו כדי להשפיע על רצון רוכש להיתקשר בעיסקה, ולבצע גילוי נאות למכירה.

בחקירתו אישר רותם כי "אני מומחה במפעלים תעשייתיים למדתי את החברה היטב, את שרטוטי הייצור, את כלי הייצור". הוא אישר שהכיר את תהליכי הייצור, בחן את הפטנט ואת מסמכיו כולל עם עורכי פטנטים (עמ' 23, ש' 9-24).

מעבר לכך, התובעים בפעולותיהם הוכיחו כי ניתן בהחלט לעניין משקיעים פוטנציאליים רציניים ללא צורך במסמכים הנוספים מאביטן, וזאת בהתבסס על הידע ועל הניסיון הרב של התובעים (הן הכללי, והן הקונקרטי ביחס למוצר ולחברה) ועל המסמכים שהיו בידיהם שכללו מסמכים מהותיים רבים המעודכנים עד לסוף שנת 2013, והחל בשלב מוקדם גם את הדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2014 (וכן ההצהרה בהסכם הגישור שלפיה אין חובות לחברה, פרט להלוואה על סך 500,000 ₪, ומיגבלות ההוצאות והניהול שנקבעו בהסכם הגישור, שהבטיחו לתובעים התחייבות להיעדר כל שינוי מהותי במצבה של החברה).

להיפך, הוא עידכן שהוא עדיין בוחן את הנתונים, העלה שאלות קונקרטיות שאינן קשורות כלל וכלל לצורך במסמכים נוספים, וציין כי תשובה עתידה להנתן בתוך זמן קצר (כאמור בהודעת הרפז מיום 20.2.17).

...

סוף דבר שני הצדדים נהגו שלא בהתאם להוראות הסכם הגישור, והפרו אותו, הפרות שקולות בעצמתן.

לפיכך, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.