עונש על תקיפה לאחר הסדר טיעון

בית-המשפט המחוזי קבע כי מיתחם העונש ההולם בנסיבות הארוע צריך לנוע בין 9 חודשים לשנתיים מאסר בפועל, והעמיד את עונשו על שנת מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הפנה לפסקי-הדין הבאים, כמלמדים על מדיניות ענישה נוהגת בעבירה: ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי (22.3.10) – המשיב הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שבמסגרת קטטה באחד מחופי הכינרת, גרם לחתכים מרובים בפניו של המתלונן, באמצעות בקבוק זכוכית שבור.

הסדר טיעון הושג לאחר שמיעת פרשת התביעה כולה.

...

מעדותו של המתלונן שוכנעתי כי מדובר באירוע קשה שלא יישכח.

החלטתי להימנע מהטלת מאסר בפועל, אשר עלול להיות הרסני עבור הנאשם, שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות בעיריית סכנין.

וכך נקבע בע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.03.07): "הפרמטרים הרלבאנטיים האפשריים לגזירת העונש על עבירה זו כשלעצמה, הם חומרת התוצאה, השאלה האם היו בני אדם במקום והועמדו בסכנה, עברו הפלילי של הנאשם וכיוצא בזה.". לפי פסיקתו של בית המשפט העליון יש לקבוע את מיתחם הענישה ההולם בהתאם לסוג וכמות הנשק שבו החזיק הנאשם, נשא והוביל כשגם התכלית לכך חשובה ובעלת משקל.

בעברו של הנאשם הרשעה בעבירה של תקיפת בת זוג ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שעליהן נדון לעונש מאסר על תנאי.

בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.02.13) – נדחה עירעורו של נאשם שנידון (לאחר הסדר טיעון – עם טווח ענישה מוסכם) ל - 9 חודשי מאסר בפועל בגין החזקת נשק שנמשכה מספר חודשים, מבלי שהוא עצמו עשה שימוש בנשק.

...

כבר עתה אומר כי גרסתו זו של הנאשם, ,אינה מקובלת עלי גם בשל כך שאינה עומדת במבחן ההיגיון הסביר והשכל הישר ואף היא עומדת בסתירה לגרסת הנאשם 2 כפי שיובהר בהמשך.

בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.02.13) – נדחה ערעורו של נאשם שנדון (לאחר הסדר טיעון – עם טווח ענישה מוסכם) ל - 9 חודשי מאסר בפועל בגין החזקת נשק שנמשכה מספר חודשים, מבלי שהוא עצמו עשה שימוש בנשק.

בנסיבות אלו, בזיקה לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבור, כי מתחם העונש ההולם נע במקרה דנן בין 7 חודשי מאסר בפועל, לבין 30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר: לאחר שנתתי דעתי לעובדות כתב האישום המתוקן, נסיבות העבירות, בחנתי את תסקירי שירות המבחן, עיינתי בפסיקה שהוגשה ופסיקה נוספת, ושמעתי את טענות הצדדים, ומבלי להתעלם מהנסיבות המקלות ואלה המחמירות וחלקו של כל אחד מהנאשמים, אני מטיל על כל אחד מהם את העונשים הבאים: נאשם 1: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, היה וימצא אותו הממונה על עבודות שירות מתאים.

בית המשפט העליון לא התערב בגזר הדין והשאיר את העונש על כנו.

בעברו של הנאשם הרשעה בעבירה של תקיפת בת זוג ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שעליהן נדון לעונש מאסר על תנאי.

בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.02.13)– נדחה עירעורו של נאשם שנידון (לאחר הסדר טיעון – עם טווח ענישה מוסכם) ל- 9 חודשי מאסר בפועל בגין החזקת נשק שנמשכה מספר חודשים, מבלי שהוא עצמו עשה שימוש בנשק.

...

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי הגיעה העת להחמיר בעונשיהם של נאשמים המורשעים בעבירות בנשק על ידי הטלת ענישה מכאיבה שעיקרה שיקולי גמול והרתעה - {ראו: ע"פ 6985/12 כאמל נפאפעה אחמד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.03.13), ע"פ 5120/11 בילאל שתיווי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.12.11), ע"פ 2251/11 ג'מאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.10.11)}.

בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.02.13)– נדחה ערעורו של נאשם שנדון (לאחר הסדר טיעון – עם טווח ענישה מוסכם) ל- 9 חודשי מאסר בפועל בגין החזקת נשק שנמשכה מספר חודשים, מבלי שהוא עצמו עשה שימוש בנשק.

סוף דבר: לאחר שבחתי ושקלתי את כלל הנסיבות ואת טענותיהם של שני הצדדים, כפי שפורטו לעיל, תוך תשומת לב לרמת הענישה שנפסקה ע"י בתי המשפט בעבירות דומות לאלה בהן הורשע הנאשם שבפני, ובאתי לדעה כי בהתחשב בכל אלה, לרבות מתחם העונש כפי שנקבע על ידי בית משפט עליון כמובא לעיל, לדעתי יש לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: 15 חודשי מאסר בפועל, כשמתקופה זו יש להפחית את ימי מעצרו מיום 07.02.14 עד יום 07.05.14 12 חודשי מאסר על תנאי ולמשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע למעט עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושלגביה העונש המותנה יהיה 4 חודשי מאסר מותנים ולמשך 3 שנים.

רקע נאשמים 1 ו-2 הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: נאשם 1: עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בצוותא חדא בהתאם לסעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), כליאת שוא בהתאם לסעיף 377 לחוק, איומים בהתאם לסעיף 192 לחוק ושיבוש מהלכי משפט בהתאם לסעיף 244 לחוק.

קבלת חוות דעת הממונה נעשתה עוד טרם נטענו טיעונים לעונש על ידי הצדדים וזאת כחלק מהסכמה לאחר הסדר הטיעון.

...

ע"פ 6153/09 אהרון עמיחי נ' מדינת ישראל (14.1.10), נדחה ערעורו של נאשם שנדון לעונש של ששה חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, לאחר שהורשע בכך שסייע לתקיפה בנסיבות מחמירות וקיבל נכסים שהושגו בפשע, כאשר מדובר בחבורה שתקפה אדם על מנת לגנוב את כספו, כאשר הנאשם אינו נוטל חלק פעיל בתקיפה, אך אינו נוקף אצבע לסייע לקורבן.

אשר על כן בנסיבות אלו אין בכך על מנת לכבול את ידיו של בית המשפט בהגיעו למסקנה בדבר העונש הראוי לאחר שנשמעו טיעונים לעונש.

אני סבור כי בהליך הטיפולי אותו עובר הנאשם יחד עם נטילת האחריות, שכאמור באה לידי ביטוי כבר באירוע עצמו, יש על מנת להביא למיקומו בתחתית מתחם הענישה, כך שהעונש שיוטל עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן שיעקוב אחר המשך ההליך הטיפולי.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 12 חודשי מאסר בפועל בקיזוז ימי מעצרו, 20.4.20 – 30.4.20.

מסקנה זו יפה גם כאשר הסדר הטיעון נכרת לאחר שמיעת ראיות ומשכך אין בית המשפט רשאי להתייחס לראיות שהוגשו בשלב שמיעת הראיות (סעיף 40י(ד) לחוק העונשין; עפ"ת 29485-03-22 מדינת ישראל נ' נדלר (26.6.2022), פסקות 19-21).

לא התעלמתי מכך שהצדדים קבעו במסגרת הסדר הטיעון כי התמונות שהוגשו במהלך שמיעת הראיות (ת/1) לא תשמשנה כראיות לעונש.

בקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה ונקבע כי "חומרת העבירה ונסיבות ביצועה במקרה דנן אינן קלות כלל ועיקר. תופעת האלימות במשפחה, הפוגעת קשות בתחושת הבטחון של בני המשפחה בכלל וקורבן האלימות בפרט, דורשת מדיניות ענישה מרתיעה, על מנת להביא למיגורה"; רע"פ 7846/21 היתם אגבריה נ' מדינת ישראל (16.11.2021), בו נידון נאשם שהורשע בשתי עבירות איומים ושתי עבירות תקיפה סתם של בת זוגו לשמונה חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

...

ערכאת הערעור קבעה כי המתחם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר וכי "מדובר באלימות מילולית מהרף הגבוה ביותר המצדיקה ענישה מחמירה"; ע"פ 11897-09-18 סאלחי נ' מדינת ישראל (27.3.2019), בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירת תקיפה סתם (בת זוג) ונידון ל-45 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר מותנה.

כאמור, ערעורו נדחה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים.