עונש על רכישת תואר אקדמי מזויף

מידתיות הענישה על ידי בית הדין בעבירת משמעת על פי סעיף 17 לחוק הרשויות, בית הדין מוסמך להטיל על עובד רשות מקומית שעבר עבירת משמעת, כהגדרתה בסעיף 9 לחוק, אחד או אחדים משלל אמצעי משמעת, כגון, התראה, נזיפה, שלילת זכויות היתר, הפחתת משכורת, העברה למישרה אחרת, פסילה לתפקיד מסוים וכן פיטורים.

לא דומה המקרה להטלת סנקציה של פיטורין על מורה שרכש במירמה תואר אקדמי בחו"ל (ראו לדוגמא: עש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המידנה (פורסם בנבו), מיום 7.11.07), או על עובד בכיר שזייף מסמכים וביצע עבירות של מירמה והפרת אמונים במקום עבודתו (ראו לדוגמא: עש"ם 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו) (ניתן ביום 24.6.07)), כהטלת סנקציה של פיטורין במקרה דנן על עובד ניקיון באגף התברואה אשר ביצע עבירת סמים שאינה בזיקה לעבודתו.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בהודעת הערעור שהגיש המערער ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות התערבות בגזר דינו של בית הדין.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי שגה בית הדין, אשר מבין מבחר הסנקציות שהיו בידיו להטיל על המערער, הטיל עליו את הסנקציה החמורה מכולן, והורה על פיטוריו לאלתר, סנקציה שאינה מידתית בנסיבות המקרה דנן, שעה שיכול היה להסתפק, כפי שנעשה במקרים שצוטטו לעיל, בפיטורין על תנאי.

סוף דבר אשר-על-כן ומן הטעמים האמורים, הנני מקבלת את הערעור וקובעת כדלקמן: גזר דינו של בית הדין בטל.

מוסיפה המשיבה, כי לצד חומרת המעשים שקל בית הדין את נסיבות חייו האישיות של המערער, את מצבו הרפואי, את תיפקודו התקין עד ביצוע העבירות, את מיגבלות העסקתו בעתיד ומצבו הכלכלי, ואיזן בענישתו בין הרכיבים השונים באופן שהמערער יזכה לתשלום הגמלה בתום תקופת הפסלות, כתשע שנים לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק, זאת בשעה שבקשת המשיבה היתה לפסול את המערער משירות המדינה עד גיל 60, ואילו בית הדין פסל את המערער עד גיל 58.

כך, לדוגמה, בעמש"מ (חיפה) 46446-06-11 מדינת ישראל נ' יצחק עמר (מיום 21.7.2011) נדון עניינו של איש אחזקה במשרד הבריאות, שזייף מכתב שקבל מטעם משרד התמ"ת, לפיו עמד בהצלחה בבחינות הגמר, וכי ניתן לסייע לו במתן אישור סיום לימודים.

בעש"ם 1110/08 מדינת ישראל נ' אבו ליל (מיום 24.2.2009) נדון המשיב, מורה בכיר בבית ספר, בגין רכישת תואר אקדמי כוזב וקבלת הטבות שכר מן המדינה על בסיס זה. בית הדין למשמעת החליט שלא להטיל על המשיב תקופת פסילה כלשהיא, אלא פיטורין לאלתר, ושלילה של 75% מן המענק לו הוא זכאי.

...

מבלי להכביר מילים אין בידי אלא להצטרף לדבריו של בית הדין (בעמ' 8 של גזר הדין) על כך, שמדובר בסדרה של עבירות מחפירות "שחתרו תחת אושיות המינהל הציבורי ופגעו פגיעה קשה בערכים של טוהר המידות החייבים לאפיין פעילות ראויה של רשויות ציבוריות ובעיקר אלה העוסקות בתפקידים רגישים ואמונות על שמירת הסף מפני חלחול נורמות עברייניות לתוכן". בצד כל אלה, סבורני, שיש להתחשב בעובדה, שהמערער הועסק בשירות המדינה כעובד רשות המיסים תקופה ארוכה, משנת 1988 עד השעייתו ביום 30.6.2009, בתפקיד מרכז בכיר-יס"מ (מודיעין) ביחידת מכס חיפה, ועד כישלונו של המערער בעבירות נשוא הדיון, מילא המערער את תפקידיו במסירות ובאחריות, וזכה לתעודות הוקרה בשנים 2007-2008 על עבודתו ועל חלקו בגילוי הברחות סמים.

בהביאי את כל הנתונים האלה בחשבון המסקנה המתבקשת, לדעתי, היא שהסיכוי המעשי לכך שהמערער יוכל לחזור לשירות המדינה – קטן, ואף זהו שיקול שיש להביאו בחשבון לגבי אורך תקופת הפסילה משירות המדינה.

בשים לב לתכלית אמצעי המשמעת בדין המשמעתי מחד גיסא, והנסיבות האישיות של המערער כפי שפורטו לעיל מאידך גיסא, סבורני, כי ניתן להסתפק בכך שתקופת פסילתו של המערער משירות המדינה תועמד על 5 שנים (עד הגיע המערער לגיל 53 ביום 8.10.2019), ולענין זה אני מקבל את הערעור.

איש חינוך המועל באמונם של כל אלה, הרוכש בעבור בצע כסף תואר אקדמי מזוייף, מעיד על עצמו כי איננו מתאים ואיננו ראוי לשמש עובד הציבור, ולא כל שכן, איש חינוך.

מטעם זה יש לדחות את טענת המערערת כי יש להקל עימה בדין המשמעת נוכח העמדתה לדין פלילי; אמצעי המשמעת נועדו בעקרם לשמש כאמצעי מניעתי, שתכליתו הגנה על דמותו של השרות הצבורי ואמון הציבור בו, בעוד המימד העונשי מאפיין את הדין הפלילי (עש"ם 1804/01 מדינת ישראל נ' אלקריף (לא פורסם, 13.9.01), פסקה 4 (להלן: ענין אלקריף)).

...

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין ערעורה של המדינה להתקבל, ודין ערעור המערערת - להידחות.

נוכח כל האמור, אני דוחה את ערעורה של המערערת.

לעומת זאת, אני מקבלת את ערעורה של המדינה, במובן זה שבמקום אמצעי הפסילה שהטיל בית הדין למשמעת על המערערת, היא תיפסל למשך שלוש שנים ממילוי כל תפקיד בשירות המדינה.

בית הדין למשמעת דחה טענת הגנה נוספת, לפיה יש לגזור את דינה של המערערת מתוך היתחשבות בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, בשים לב לכך שנמנתה על עובדים מעטים שנגדם ננקטו הן הליך פלילי והן הליך משמעתי, במסגרת פרשיית רכישת התארים המזוייפים בשלוחות של מוסדות אוניברסיטאיים זרים בישראל.

(כן ראו עש"ם 4503/00 אמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 11.9.00), פסקה 4; עש"ם 2699/01 חלף נ' מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה (לא פורסם, ניתן ביום 15.05.01), פסקה 4) המערערת כשלה בכך שהיתה נכונה להשיג תואר אקדמי מזוייף בדרכי תרמית בעבור תשלום כסף בלא השקעת משאבים אמתיים כדי להרחיב ידע, וכדי לזכות בהכרה אקדמית כדין.

בעניינינו, אין להרשעה ולענישה במסלול הפלילי השלכה ישירה על הענישה בדין המשמעת, אשר נועדה להגן על רמת השרות הצבורי ואמינותו, ולכן אין לראות בקיומו של הליך במסלול הפלילי משום נימוק לקולא בענישה המשמעתית.

...

בסופו של יום, קבע בית הדין למשמעת כי אין מנוס מפיטורי המערערת, ומפסילתה לתפקיד בשירות המדינה למשך שנתיים מיום גזר הדין, ובכלל זה גם מתפקיד הוראה במסגרת אותה תקופה.

סוף דבר, בית הדין למשמעת בחן את כלל הנסיבות הקיימות בעניינה של המערערת, איזן ביניהם, והטיל על המערערת אמצעי משמעת תוך שמירת איזון ראוי, ואף נטה להקלה עמה באופן יחסי לרמת הענישה המקובלת בהתחשב בטיב העבירות בעניין הנדון.

אין מקום להתערב בענישה זו. הערעור נדחה.

אין ספק, כי הענישה המשמעתית גוררת עימה קשיים בלתי מבוטלים עבור הנאשם לרבות הצורך בהשקעת משאבים מחודשים הן ממוניים והן אחרים, אך עדיין עסקינן בענישה משמעתית במסגרת מיוחדת אשר אין בה כדי להתוות דרכי היתנהגות נורמטיבית כלפי כולי עלמא ואין בה כשלעצמה כדי לייצר הרתעה לרבים מביצוע עבירות דומות, במסגרות אחרות, ע"י אנשים אחרים הנוקטים באותן שיטות בהן נקט לכאורה הנאשם.

נפסק לדוגמא בת"פ (שלום י-ם) 2635/02 מדינת ישראל נ' שוהם, פורסם באתר משפטי – "העבירות שבוצעו על-ידי הנאשמות חמורות. אין מדובר בכשלון של רגע או במעידה חד-פעמית, אלא במעשה מתוכנן, שחזר על עצמו בשתי הזדמנויות-הן בבחינה הראשונה והן בבחינה השנייה. מדובר במעשים המצביעים על תחכום ותעוזה, לשם רכישת תואר אקדמי במירמה, תוך השגת הקלות במספר הקורסים הנדרשים לשם קבלותו. אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים, ועל הפגיעה שהם מסבים לערך השוויון, לטוהר הבחינות ולזכות לקבל תואר אקדמי.

ביצוע מעשי הזיוף וההונאה בבחינות, פעם אחר פעם, לשם השגה במירמה של פטור ממקצת הקורסים הנדרשים לשם קבלת התואר האקדמי-מחייבים גינוי המעשים והוקעתם בדרך של הרשעה בדין.

...

לסופו של יום סבור אני, כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום.

העובדה כי המעשים הנדונים, הינם חזון נפרץ ורבים המועדים בהם, ללא שיורתעו, מחייבת את המסקנה כי יש בהעמדת הנאשם לדין פלילי עניין ציבורי.

אשר על כן אני דוחה את טענתו המקדמית של הנאשם ועליו להשיב לאישום.