עונש על עבירות מין בתוך המשפחה, בהתאם לחוק העונשין

]המשנה לנשיאה נ' הנדל: מונחים לפנינו שני ערעורים על העונש שנגזר על המערער בע"פ 6490/20 (להלן: המערער) – מאסר בפועל לתקופה של 13 שנה.

בגין מעשים אלה הורשע המערער במקרים רבים של אינוס בתוך המשפחה (סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובמספר מקרים של מעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה (סעיף 351(ג)(2) וסעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), 345(א)(1) לחוק העונשין; וסעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין).

מורכבת היא מלאכת הענישה, על אחת כמה וכמה בעבירות מין.

וביתר שאת – בעבירות מין בתוך המשפחה שבוצעו כלפי קטינה.

...

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי כי נדחה את הערעור על קולת העונש.

אחת, כי במסגרת קביעת מיתחם העונש ההולם ציין בית משפט קמא כי העונש המירבי בגין העבירה החמורה ביותר שבה הורשע המערער הוא 20 שנות מאסר (סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), בעוד שהעבירה החמורה ביותר שבה הורשע המערער על פי כתב האישום המתוקן היא ביצוע עבירות מין בתוך המשפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, שהעונש המירבי הקבוע לצידה הוא 16 שנות מאסר.

מעבר להנחיה הכללית לפיה על בית המשפט להגן על בנות החברה מפני מעשים כאלה, יש לבחון את העונש על סמך פרמטרים שונים תוך נימוק התוצאה ביחס אליהם, קרי, חייב להיות בסיס ראציונלי לתוצאה.

...

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור על גזר הדין על כל חלקיו.

ב-2 המקרים נעברו 2 עבירות מין בתוך המשפחה, ותחתית המיתחם היתה שנת מאסר (בית משפט זה דחה ערעורים על חומרת העונש).

עוד הוסיפה המדינה לטעון, כי בהתאם לסעיף 355(א) לחוק העונשין, הקובע עונש מיזערי לשורה של עבירות מין, בכללן העבירה שבביצועה הורשע המערער, היה על בית המשפט לגזור עליו עונש שלא יפחת מ-30 חודשים, אלא אם ראה לחרוג מכך, מטעמים מיוחדים שירשמו; ומכיוון שבעניין שלפנינו לא נרשמו בפסק הדין טעמים מיוחדים – גזר הדין אינו עומד בדרישת סעיף 355(א) לחוק העונשין, ונדרשת התערבותנו בו. דיון והכרעה לאחר עיון בנימוקי הערעורים מזה ומזה ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, עמדתי היא שדין ערעור המערער (ע"פ 8500/22) – להדחות, ואילו דין ערעור המדינה (ע"פ 8655/22) – להיתקבל, כפי שאפרט להלן.

שיקולים אלו נשקלים תדיר לקולא בתוך מיתחם העונש ההולם – כמצוותם הברורה של סעיפים 40יא(9) ("היתנהגות רשויות אכיפת החוק") ו-40יא(10) ("חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה") לחוק העונשין.

יחד עם זאת, להשקפתי, בעצם בחירתו זו, כמו גם בדברי ב"כ המערער בדיון שהתקיים לפנינו, אשר מסר את הודעת המערער כי הוא לוקח אחריות על העבירות שביצע, יש כדי להוות טעם נוסף להקלה עִמו.

...

אמנם, לא מצאתי כי קיימת סיבה לסטות מהעונש המזערי וממתחם העונש ההולם, אך יחד עם זאת, כבית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי השיהוי הכבד ראוי להילקח בחשבון כשיקול לקולא.

הנה כי כן, בהינתן מצוות המחוקק, ובהיעדר טעמים מיוחדים – סבורני כי ראוי לקבל את ערעור המדינה; להחמיר את עונשו של המערער, ולגזור עליו 30 חודשי מאסר, בהתאם לחוק.

סוף דבר, שאציע לחברַי כי את הערעור בע"פ 8500/22 – נדחה, ואילו את הערעור בע"פ 8655/22 – נקבל, במובן זה שיוּספוּ לעונש המערער עוד 11 חודשי מאסר על תנאי, כך שרכיב ענישה זה יועמד על 16 חודשים.

על חומרת עבירות מין בתוך המשפחה, ראו גם ע"פ 6352/10 מדינת ישראל נ' פלוני 15.10.12): "עבירות מין בתוך המשפחה הן מהעברות החמורות והמזעזעות בחוק העונשין, והן כרוכות בסבל וייסורים נמשכים לקורבנותיהן. יש להתריע כנגדן, להוקיען ולהחמיר בענישה בגינן. אכן, במקרים מתאימים, בית משפט זה לא נרתע מהשתת עונשי מאסר ארוכים במיוחד בגין עבירות מסוג זה" במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים חשובים המהוים אבן יסוד בחברה.

מדיניות הענישה בעבירות מין, ובייחוד אלה הנעשות במסגרת התא המשפחתי הנה מדיניות מחמירה, אך קיים בעיניין ספקטרום עונשי רחב יחסית והעונשים השונים המצויים על הרצף נקבעים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה: ע"פ 2642/11 פלוני נ' מדינת ישראל – המערער הודה במסגרת הסדר טיעון כי במשך תקופה של כ-6 שנים ביצע בביתה של בת זוגו (קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים במועד ביצוע המעשים) מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום.

אשר לרכיב הפצוי – סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה, כי אם בבחינת פיצוי לנפגע העבירה על הנזק שניגרם לו כתוצאה מהעבירה, ולו מספר תכליות שונות וביניהן: מתן סעד מהיר לנפגע העבירה, הכרה חברתית בסבלו של הנפגע, העלאת מעמדו של קרבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרת הליך זה, ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו (ראו, בין היתר, רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו (3) 418; רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.07) וכן ע"פ 4737/17 שחאדה נ' מדינת ישראל (24.4.08)).

...

בנסיבות העניין, לאור הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל אנו קובעים, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם: באשר לאישום הראשון הוא 10 עד 14 שנות מאסר, לצד ענישה נלוות.

לצד זאת, מצאנו כי יש לתת משקל מסוים גם לסבל שעונשו של הנאשם גורם לבני משפחתו, שכן כאמור, הנאשם הינו אב לילדים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.

הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם: עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 16) – עבירה בהתאם להוראת סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 348(ב)+345(ב)(1)+345(א)(1)+(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירות מין במשפחה (מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16) – עבירה בהתאם להוראת סעיף 351(א) בנסיבות סעיפים 347(ב)+345(ב)(1)+345(1)+(4) לחוק.

דיון והכרעה: על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מיתחם העונש בהתאם לעיקרון ההלימה, על בית המשפט להיתחשב: "בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה". הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם כוללים בתוכם את ההגנה על כבודה, שלמות גופה ונפשה של המתלוננת.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6490/20 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 2 לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' הש' הנדל](פורסם באר"ש, 10.1.22): "...מורכבת היא מלאכת הענישה, על אחת כמה וכמה בעבירות מין. וביתר שאת – בעבירות מין בתוך המשפחה שבוצעו כלפי קטינה. קשה להבין וקשה יותר להשלים. אם לא די בכך, יש לכמת את אשר לא ניתן לכמתו בדרך חישובית. גזירת העונש היא מלאכת מחשבת, ולא מלאכת מחשב. הרתיעה של בית המשפט, גם במובן הרגשי – לגיטימית היא. אך יש לזכור כי התגובה הרגשית אינה יכולה להיות סוף פסוק. בית המשפט מחויב לנמק את מסקנתו ואת הכרעתו לעניין העונש. הדבר דרוש כדי לצאת ידי חובת הענישה על פי עיקרון ההלימה. הדרך ליישום שקולי הענישה כראוי היא נימוק מדוע המקרה על נסיבותיו מוביל לתוצאה עונשית מסוימת ולא לתוצאה אחרת. מתפקידו של בית המשפט להציג את הנקודות הספציפיות של המקרה, ולראות היכן עומד המקרה בשורת המקרים הקרובים." (עוד ר' דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 4232/20 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 9 לפסק דינו של כבוד הש' אלרון] (פורסם באר"ש, 12.11.20)).

...

בע"פ 5842/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.3.18) – נדחה ערעורו של מי שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכך שביצע בבתו שהייתה כבת 15 במשך כשנה עבירות מין, בכללן ביצוע 7 מעשי סדום, שני ניסיונות אינוס ומעשים מגונים רבים במשך שנה.

הדברים פורטו בתסקיר נפגעת העבירה, הם מדברים בעד עצמם, ולא מצאנו לחזור על האמור שם. על הנזק הגלום בביצוע עבירות מין בקטינים ר' דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל] (פורסם בנבו,(1.6.08 : מעשים אלה "צורבים כברזל מלובן נפשו של ילד ומותירים צלקות שלעולם לא תימחינה". העבירות מתבצעות בביתה של המתלוננת, במקום שבו היא אמורה לחוש בטוחה, המקום שאמור להיות עבורה מבצר ור' לעניין זה דבריה של כב' הש' ברק ארז בע"פ 989/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 48] (פורסם באר"ש, 11.11.19): "עבירות אלו מבוצעות תוך ניצול נפשע של פערי כוחות ותמימות, ומתרחשות לרוב בביתם של הקטינים, המקום שבו הם אמורים לחוש בטוחים ומוגנים..." ובדומה, ר דבריו של כב' הש' אלרון בע"פ 9058/16 מדינת ישראל נ' פלוני [פסקה 39] (פורסם בנבו, 7.3.2018).אין המדובר בטיעונים בעלמא.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 16.5 (שש עשרה וחצי) שנים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.