עונש על נסיעה במהירות מופרזת של 70 קמ"ש

מעובדות כתבי האישום שהוגשו נגד המבקשים, עולה כי, המבקשים נהגו בכביש בין-ערוני בצומת הכבישים 70 ו-8533, הידוע כצומת ג'וליס, במהירות החורגת מן המהירות המותרת – שהיא 80 קמ"ש. רכבו של המבקש 1 צולם כשהוא נוסע במקום במהירות 128 קמ"ש; רכבו של המבקש 2 צולם כשהוא נוסע במהירות של 126 קמ"ש; רכבו של המבקש 3 צולם כשהוא נוסע במקום במהירות של 130 קמ"ש; ורכבה של המבקשת 4 צולם כשהוא נוסע במקום במהירות של 125 קמ"ש. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: הכביש שבין צומת טל אל ובין צומת ג'וליס הנו דרך בין עירונית, ומהירות הנסיעה המותרת בו הנה 80 קמ"ש. מוסכם על הצדדים, כי מצומת יסיף עד לרמזור הכניסה לכפר ג'דיידה - מכר קיים גדר הפרדה בנוי, שעליו תמרור המורה על מהירות מירבית של 70 קמ"ש. מצומת ג'דיידה- מכר עד צומת טל-אל, מוצב גדר הפרדה בחלק הראשון בלבד, כאשר לקראת סוף הדרך, ועד לצומת טל אל קיים קו הפרדה רצוף ללא גדר הפרדה.

בפתח פסק הדין עמד בית המשפט המחוזי על הסוגיה הדורשת הכרעה שהיא - מהי המהירות המותרת בצומת ג'וליס, וליתר דיוק, מהי המהירות המותרת בקטע הספציפי שבו נסעו המבקשים, שכן "קביעת המהירות המותרת משליכה על סוג העונש שיוטל בצדה בשל הנסיעה במהירות מופרזת והעולה על המותר במקום; כך שנסיעה במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, בדרך שאינה עירונית; תביא לחיוב הנהג בתשלום קנס – דו"ח בררת משפט; ואילו נסיעה במהירות של 40 קמ"ש או יותר, מעל המהירות המותרת במקום, תביא להגשת כתב אישום לבית משפט לתעבורה וזימון הנהג לדין כפי שנעשה בעיניינם של המשיבים". ביום 25.1.2015, ערך בית המשפט המחוזי בחיפה, לבקשת הצדדים ובנוכחות באי-כוחם, ביקור במקום.

...

בית המשפט המחוזי בחן את הסוגיה לאורן של תקנות 54(א) ו-54(ו) לתקנות התעבורה, ולאור פרשנותם של המונחים "דרך" ו"שטח הפרדה בנוי", ולאחר זאת קבע כי : "דין הערעור להתקבל כי הרי מכל אלה מתבקשת הקביעה שהמהירות המותרת במקום היא 80 קמ"ש ולא כפי שקבע בית המשפט לתעבורה". הבקשה לרשות ערעור בבקשה לרשות ערעור נטען, כי עניינם של המבקשים מעורר סוגיות עקרוניות "בעניין מה מגדיר התנהגותם של נהגים על הכביש". לטענת המבקשים, הכרעתו של בית המשפט המחוזי יוצאת בלבול וחוסר וודאות בקרב נהגים, ועשויה להוביל להעמדתם לדין, על לא עוול בכפם.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי, כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה. הלכה מושרשת היא, כי בקשות רשות ערעור בפני בית משפט זה "בגלגול שלישי", תתקבלנה במשורה, ורק במקרים המעוררים שאלה משפטית נכבדה וכבדת משקל, או סוגיה ציבורית רחבת היקף, וכן במקרים חריגים ביותר של חשש לעיוות דין כלפי המבקש או משיקולי צדק כלפיו (רע"פ 2039/15 גריב נ' מדינת ישראל (2.4.2015); רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל (15.2.2015); רע"פ 11/15 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (‏20.1.2015)).

למרות האצטלה המשפטית שאותה מנסה בקשה זו לעטות, לא מצאתי, כי המקרה שלפניי עונה על אמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור, ולפיכך, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, מטעם זה כשלעצמו.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

הסוגיה הדורשת הכרעה: השאלה שיש לידון בה בעירעור זה היא: מה היא המהירות המותרת בצומת ג'וליס – ובעיקר בקטע הספציפי? כאמור, קביעת המהירות המותרת משליכה על סוג העונש שיוטל בצדה בשל הנסיעה במהירות מופרזת והעולה על המותר במקום; כך שנסיעה במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, בדרך שאינה עירונית; תביא לחיוב הנהג בתשלום קנס – דו"ח בררת משפט; ואילו נסיעה במהירות של 40 קמ"ש או יותר, מעל המהירות המותרת במקום, תביא להגשת כתב אישום לבית משפט לתעבורה וזימון הנהג לדין כפי שנעשה בעיניינם של המשיבים.

בקטע כביש זה מוצב תמרור מהירות של 70 קמ"ש. עוד מוסכם כי מצומת טל-אל ועד לצומת ג'וליס - ירכא, קיים נתיב אחד לכל כיוון, עם קו הפרדה רצוף כשהמהירות המותרת היא 80 קמ"ש וזאת עד למרחק של 170 מטר – הקטע הספציפי, לפני הרמזור שבצומת ג'וליס – ירכא – כלומר בקטע הספציפי, שלגביו עיקר המחלוקת בשאלת המהירות המותרת במקום, כפי שהדגשתי קודם לכן.

כידוע, בין היתר, ייעוד שטח ההפרדה הבנוי - חלק מהמבנה ההנדסי להסדרת התנועה והצבת תמרורים ומכאן שתכלית שטח ההפרדה של 170 מטר בקטע הספציפי באה בגדר יעוד זה. פרשנות זו משרתת את תכלית דיני התעבורה ומשתלבת היטב עם תקנה 51 לתקנות, קרי; נסיעה במהירות המותרת של 80 קמ"ש מצומת טל - אל עד צומת ג'וליס, חלה גם כן על הנסיעה לפני הצומת ובתוכה - (בקטע הספציפי), כי הרי אין זה מתקבל על הדעת להתיר הגברת המהירות בצומת – קטע כביש שלכל הדיעות, במהותו, מסוכן מאוד וכידוע לכל, הרבה תאונות מתרחשות בצמתים, ואף תאונות קשות גם מבחינת תוצאותיהן, על כן, להתיר הגברת המהירות בקטע קצר שכזה, עומדת בסתירה לגישה המחייבת נהג להאט בהתקרבו לצומת על מנת שיבחון את הכביש והתנועה בו, לשם חציית הצומת בביטחה.

...

מניעת התרחשות תאונות, אינו יכול להוביל לתוצאה ולמסקנה אליה הגיע בית משפט לתעבורה הנכבד.

די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שדין הערעור להתקבל כי הרי מכל אלה מתבקשת הקביעה שהמהירות המותרת במקום היא 80 קמ"ש ולא כפי שקבע בית המשפט לתעבורה, אך בשל מהות המחלוקת אתייחס בהמשך לנתונים נוספים שהובילו אותי לקבל את ערעור המדינה ולהגיע לתוצאה העולה מפסק הדין.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטות בית המשפט לתעבורה ולהחזיר אליו את הדיון בתיקים אלה לשם קביעתם להקראה בהקדם האפשרי, זאת בהתחשב בקביעה כי המהירות המותרת בצומת ג'וליס - ירכא – כולל (בקטע הספציפי), היא 80 קמ"ש ולא כפי שקבע בית המשפט לתעבורה.

בכתב האישום צוין כי שדה הראיה במקום היתרחשות התאונה היה 80 מטרים לפחות וכי המערער נהג במהירות שבין 60 ל-70 קמ"ש. עוד נטען בכתב האישום שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של המבקש שנהג בכביש ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו והעובדה שנהג ברכבו במהירות מופרזת ובלתי סבירה נוכח הנסיבות ששררו בדרך.

ביום 26.11.2006 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופט א' סלאמה) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בקובעו כי התאונה דנן הייתה תאונה נמנעת אף אם נסע המבקש במהירות 70 קמ"ש במקום במהירות של 50 קמ"ש המותרת במקום, שכן בחישוב המהירות בה רץ המנוח ושדה הראיה שהיה למבקש היה לו מרחק מספיק בכדי לבלום טרם פגע במנוח.

בית המשפט ציין כי המגמה הכללית בפסיקה היא מגמה מחמירה אשר דוגלת בצורך להחמיר עם נהגים המעורבים בתאונות קטלניות, אולם לאחר שקילת מכלול נסיבות המקרה לרבות רשלנותו התורמת של המנוח, נסיבותיו האישיות של המבקש ועברו התעבורתי, יש בהם כדי להביא לכך שתוטל עליו תקופת מאסר שתרוצה בעבודות שרות, ולא מאסר בפועל חמור מכך, זאת לצד שאר העונשים שהוטלו עליו.

...

מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

כן נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו.

המבקש נהג במהירות של 129 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. בעיניין בן שלום, ציין בית המשפט העליון לעניין מסוכנות המשיב כי לעברו התעבורתי המכביד התווספה גם חומרתה של העבירה שבנידון, שבגדרה נסע המשיב, לכאורה במהירות החורגת ב - 70 קמ"ש מן המותר.

"נסיבות אלה", צויין, "מצביעות על מסוכנותו של המשיב לנוסעים בדרך ולהולכי רגל." לעניין עברו התעבורתי של המבקש - המבקש, נוהג משנת 2005, וצבר לחובתו 17 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה ללא חגורת בטיחות, מיום 7.5.18, נהיגה במהירות מופרזת מיום 13.2.18, נהג המסיע נוסע לא חגור, מיום 7.5.18, אי ציות לתמרור עצור, סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, חציית שטח הפרדה על ידי רכב, נסיעה במהירות מופרזת, משנת 2012, ועוד.

...

סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למדרג הראייתי הנמוך יותר של ראיות לכאורה, ניתן להסתפק בבדיקות השגרתיות המבוצעות על-ידי המשטרה, לפני ואחרי כל משמרת ואחת למספר חודשים, בהתאם להנחיות היצרן, כדי לקבוע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה לאשמתו בעבירה המיוחסת לו. לכך יש להוסיף גם את היותה של מהירות הנסיעה המיוחסת למשיב גבוהה במיוחד, דבר המפחית את החשש מפני טעות במדידת הממל"ז לגבי עצם נהיגתו במהירות גבוהה מן המותר, וכן עדויות השוטרים שנכחו ב"שטח" בעת האירועים ושמרו, לטענת המדינה, על "קשר עין" רצוף עם המשיב לאורך נהיגתו".

לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל 2 הרשעות קודמות בגין נהיגה במהירות מופרזת, האחרונה מפברואר 2018, נדמה כי המבקש אינו לומד את הלקח וכי מהמשך מהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.

סיכום לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

לענין מהירות נסיעתו של המערער קבע שנסע "במהירות הנעה סביב 70 קמ"ש" , בדרך עירונית שבה מהירות הנסיעה המירבית היא 50 קמ"ש. לענין שדה הראיה של המערער קבע כי המערער ראה את המנוח – שהיה כבן 76 שנים במותו - ממרחק של 65 מטר, בעת שהמנוח ירד לכביש ובמהלך חציית הנתיב הימני.

לענין העונש הוסיף בא כוח המערער וטען כי נסיבותיה של התאונה, כפי שהוא רואה אותן, מעמידות את רשלנותו של המערער בדרגה נמוכה ביותר, וגם הנסיבות שגרמו לו לנסוע מן המקום, אפילו הן בגדר הפקרה מבחינה משפטית, יש לראותן על דרך הקולא.

לדעתנו באה היתנהגותו של המערער – שנסע במהירות מופרזת, לא האט את המהירות ולא בלם את המכונית, אף על פי שראה את המנוח, או היה עליו לראותו, ממרחק ניכר – בגדר רשלנות חמורה.

...

על פי כל אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי המערער התקרב למקום שבו חצה המנוח את הכביש במהירות רבה בנסיבות הענין, בלי שנערך למצב של עצירה, על ידי האטה, ובכך נטל על עצמו סיכון בלתי סביר.

חזרנו ועיינו בהשגותיו של בא כוח המערער ולא מצאנו מקום להתערב בממצאים שבעובדה שקבע בית המשפט המחוזי ובמסקנות שהסיק, הן לענין העבירה של גרם מוות ברשלנות והן לענין העבירה של הפקרה לאחר פגיעה.

לפיכך אנו דוחים את ערעורו של המערער על הרשעתו בדין ועל חומרת עונשו ונעתרים לערעורה של המשיבה על קולת העונש.

אנו מורים כי תחת עונש המאסר לתקופה של 22 חודשים שגזר בית המשפט המחוזי על המערער ירצה המערער מאסר לתקופה של ארבע שנים, בניכוי התקופות שהיה נתון במאסר ובמעצר בשל העבירות הנדונות.