עונש על גניבה ממעסיק

בית-משפט קמא היתייחס לחומרת העבירה של גניבה מעביד, שהמחוקק קבע לצידה עונש של שבע שנות מאסר.

...

לטעמנו אין בכך כדי להצדיק הבחנה בין השניים.

שנית, מערער 2 הודה בגניבות נוספות אותן ביצע לבדו, כך שבסופו של דבר, ישנו איזון בין שני המערערים.

לסיכום, לא מצאנו, כי לפנינו מקרה חריג שבו נפלה טעות מהותית בגזר-הדין, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור במשך המאסר שנגזר על המערערים.

כך, ברע"פ 10342/08 אליס נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון את חשיבות ההרתעה בעבירה זו של גניבה ממעביד: "בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לבצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתת מערכת היחסים בין עובד ומעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל". בעפ"ג 9963-01-10 מדינת ישראל נ' שבתשוילי (ניתן ביום 7.4.10) נפסק: "שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי ערעור זה בדין יסודו. נראה לנו כי היתקיימו מספר גורמי חומרה שלא מצאו ביטוי הולם בפסיקתו של בית-משפט קמא. נתחיל באופייה של העבירה: איננו מחדשים מאום אם נאמר שעבירה של גניבה ממעביד היא עבירה בעלת חומרה מיוחדת בצדה, כפי שציינה גם התביעה. הנזק הכלכלי הוא רק אחד מרכיבי החומרה, לא פחות ממנו הנזק שבהפרת האמון הגלום ביחסי עובד – מעביד. היזדמן לנו כבר לומר בעבר, כי קל יותר להיתגונן כנגד גנבים מבחוץ. מעביד יכול למגן את עיסקו וכיו"ב. קשה – אם לא בלתי-אפשרי - להיתגונן כאשר הגניבה באה מבית על-ידי אדם שבו נתן המעביד את אמונו". עם זאת, קיימת פסיקה מקיפה בה נפסקו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

לשיטתי, השתת עונש על הנאשם בגדרי המיתחם אותו קבעתי לעיל, תסיג את הנאשם לאחור מדפוסים אותם הוא רוצה לנטוש, ועלולה לפגוע הן באנטרס הפרטי של הנאשם, והן בחברה בכללותה.

...

כך, ברע"פ 10342/08 אליס נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון את חשיבות ההרתעה בעבירה זו של גניבה ממעביד: "בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לביצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתת מערכת היחסים בין עובד ומעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל". בעפ"ג 9963-01-10 מדינת ישראל נ' שבתשוילי (ניתן ביום 7.4.10) נפסק: "שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי ערעור זה בדין יסודו. נראה לנו כי התקיימו מספר גורמי חומרה שלא מצאו ביטוי הולם בפסיקתו של בית-משפט קמא. נתחיל באופייה של העבירה: איננו מחדשים מאום אם נאמר שעבירה של גניבה ממעביד היא עבירה בעלת חומרה מיוחדת בצדה, כפי שציינה גם התביעה. הנזק הכלכלי הוא רק אחד מרכיבי החומרה, לא פחות ממנו הנזק שבהפרת האמון הגלום ביחסי עובד – מעביד. הזדמן לנו כבר לומר בעבר, כי קל יותר להתגונן כנגד גנבים מבחוץ. מעביד יכול למגן את עיסקו וכיו"ב. קשה – אם לא בלתי-אפשרי - להתגונן כאשר הגניבה באה מבית על-ידי אדם שבו נתן המעביד את אמונו". עם זאת, קיימת פסיקה מקיפה בה נפסקו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לעקרון ההלימה ולמדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירות בגינן הורשע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ל-18 חודשי מאסר.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים אותם ירצה בעבודות שירות במסגרת "מעון נכים, גילה-איל"ן אגוד ישראלי לילדים נפגעים" כתובת צביה ויצחק 30 ירושלים.

יחד עם זאת, נשוב ונזכיר, כי עבירת גניבה ממעסיק היא עבירה חמורה ביותר וכאשר מייחסים מעשים פליליים בהליך אזרחי, אין די בעמידה בנטלי הוכחה של 51%, אלא צריך עמידה בנטלי הוכחה מוגברים וכי טענות למעשים פליליים כדוגמת גניבה או תרמית דורשות רף הוכחה מוגבר – דבר שלא היתקיים בעניינינו (לא בהליך הפלילי ולא בבית הדין).

כי רו"ח הבהיר שהעונש על גניבה הוא 3 שנים בכלא.

...

בענייננו, אין בכתב התביעה תשתית עובדתית המפרטת את הסיבה להרמת מסך ההתאגדות וממילא לא מצאנו כי יש להרים מסך בין הנתבע 1 לנתבעת 2.

סוף דבר: תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעים בפיצוי הלנה, בין היתר לנוכח העובדה כי הנתבעת 2 כבר חוייבה בפסק הדין בפיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין וניתן להסתפק בכך.

" יפים לענין זה דברי בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי ת"א) 72220/04 מדינת ישראל נ' כהנים מרדכי ( להלן: "פס"ד כהנים") : "לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בצידה על עבירת הגניבה ממעביד. עבירה זו נושאת עימה גם יסוד קשה של הפרת אמון. "בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות ההחזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת הנאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו" (ע"פ 6350/93 מ"י נ' גולדין, פ"ד מט(4) 281).

ערכאת העירעור העמידה את עונשו על 20 חודשי מאסר מן הטעם של אחידות הענישה, זאת נוכח עונש בן 18 חודש, אשר נגזר על מעורבת אחרת.

...

לאור כל האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם ברכיב המאסר, ענישה ברף העליון של המתחם לו עתרה ומאסר על תנאי.

בעפ"ג (מרכז) 26250-11-10 חזיזה ואח' נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורם של שני אחים, אשר הורשעו על יסוד הודאתם בכתב האישום, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, איומים והוצאת שיק ללא כיסוי, בסכום מרמה כולל של כמיליון ₪.

לאור סך כל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם למכלול העבירות אשר ביצע הנאשם, הינו בטווח שבין 3-7 שנות מאסר.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 60 חודשים.

הגדרת מיתחם העונש ההולם סעיף 391 לחוק העונשין קובע כדלקמן: "עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים". (ההדגשה שלי – ה'א'ש') מידת הנזק שניגרם מבצוע העבירה שבה הורשע הנאשם היא פרמטר מרכזי לקביעת גבולות מיתחם העונש ההולם.

למען השלמת התמונה אביא גם דוגמאות מפסיקתו של בית המשפט העליון בעבירה של גניבה על ידי עובד ממעבידו, כאשר ערכו של הדבר שנגנב היה של עשרות אלפי שקלים, כמובן, בשונה מהמקרה שבפני.

...

כיוון שכך, אינני מקבל את טענת המאשימה שמתחם העונש ההולם מתחיל ממספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, ולכן הנני קובע שהמתחם מתחיל ממאסר על תנאי.

על כן הנני קובע שמתחם העונש ההולם לאירוע העברייני שבו הורשע הנאשם, כאשר סכום הגניבה הוא 1,300 ₪ ועוד שתי חפיסות סיגריות, נע בין מאסר על תנאי ועד 10 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס ופיצוי למעסיק.

הפער הקטן והמצומצם בין סכום הגניבה בפועל לבין המינימום שנקבע על ידי המחוקק כדי שתתקיים העבירה של גניבה ממעביד, מטים את הכף לעבר המסקנה שיש להסתפק במאסר על תנאי, וזאת על אף העבודה שיש לנאשם עבר פלילי קודם.