עונש על בניית מבנה מסחרי ללא היתר

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.

" להלן מספר דוגמאות למדיניות הענישה הנהוגה: ב-תו"ב (צפת) 46656-07-10 ועדה מקומית לתיכנון אצבע הגליל נ' אבני גזית פלטקל בע"מ (13.1.16) אליו הפנה ב"כ המאשימה הושתו על הנאשמים, תאגיד ובעלת המקרקעין, בגין שימוש מסחרי ללא היתר וסטיה מתוכנית המסווגת המקרקעין כשטח חקלאי, בשטח של כ- 1,250 מ"ר והושת על התאגיד קנס בסך 130,000 ₪ ועל בעלת המקרקעין קנס בסך 30,000 ₪, חתימה על התחייבות בסכום זהה לקנס, צוי הריסה ואיסור שימוש.

ב- תו"ב 36437-04-11 ועדה מקומית לתיכנון אצבע הגליל נ' הייב (21.5.15) – הורשע הנאשם באישום הראשון שעניינו אי קיום צו שפוטי בקשר לאוהל בשטח של כ-15 מ"ר, מבנה מקונסטרוקציית פח ופלדה בשטח של כ-50 מ"ר והקמת גדר מעמודי ברזל, פח וגדר תיל התוחמת שטח של כ-400 מ"ר, ובאשום נוסף אשר ייחס לנאשם בניית מבנה מבלוקים ובטון בשטח של כ-240 מ"ר ללא היתר בניה ואי קיום צו הפסקה מנהלי.

...

ראו עוד: רע"פ 2464/15 זוהיר אבו רמילה נ' מדינת ישראל (13.5.15) פסקה 10; רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (22.5.2005) עמ' 2- 3 וההפניות שם. הואיל ונפסק זה מכבר כי העבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו "למכת מדינה" (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, פסקה 23) בנדון, סבורני כי הפגיעה בערכים המוגנים הינה פגיעה ניכרת, משעסקינן בעבירות של בניה ושימוש במקרקעין לשם שימוש מסחרי והפקת רווחים כלכליים.

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.

לנוכח כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין עבירות הבניה והשימוש כוללות קנס כספי בסך הנע בין 30,000 ש"ח ל- 100,000 ש"ח; התחייבות כספית בסכומים זהים, צווי הריסה ואיסור שימוש.

המבנה ניבנה על פי היתר בנייה משנת 1976 וברבות השנים נהרס בשל שריפה ופגעי טבע ונקבר בחלקו בתוך מצוק החוף, כך שנותרו ממנו רק עמודים וחלקי ריצפות.

עוד נקבע כי אין רבותא בכך שהוכח כי הפנייה לקבלת היתר נעשתה עוד כאשר היה המבנה רשום על שם הבעלים הקודמים, שכן המבקש בחר במודע בדרך עבריינית והחל בבנייה בטרם קיבל היתר כדי לחסוך בעלויות, וכאשר ההיתר לא הגיע פנה להאשים את הרשות בעיכובים "ולהיתמם מול האשמה הצודקת כי הוא עבריין" וכן כי "הסתבכות הדברים לאחר מכן נובעת בראש ובראשונה ממעשיו של המשיב (המבקש – ג'.ק), ואי היעילות של הרשות, במידה המסוימת שהיתה, אינה אלא גורם משני להסתבכות זו" (פסקה 267 לפסק הדין בעירעור השני).

באשר לנסיבות שאינן נוגעות לבצוע העבירה נשקלו לחובת המבקש העידר נטילת אחריות, הבעת עוינות לערכים המוגנים והשתלחותו בעובדי ציבור; העובדה כי המשיבה לא ביקשה להטיל על המבקש עונש מאסר, דבר המהוה הקלה עימו לאור בניה רחבת הקף למטרות מסחריות ללא היתר.

...

בית המשפט עמד על כך כי הטענה לרדיפה אישית נדחתה בבית משפט השלום ואף לא התקבלה הטענה לאכיפה בררנית וכן כי קבלת טענת ההגנה מן הצדק התבססה על המסקנה כי החלטות המשיבה היו שרירותיות.

בית המשפט מצא כי לא הוכח שהמשיבה הסתירה חומר חקירה מהמבקש, כי הוא ערך "ניסיון דיג" ולמעשה מבקש להעלות טענות חדשות, באופן שעשוי לפגוע משמעותית בעיקרון סופיות הדיון.

גם השגותיו של המבקש ביחס לחומרת העונש שנגזר עליו, אינן מצדיקות להיעתר לבקשת רשות הערעור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כמו כן, אין חולק כי הנאשם השתמש גם במבני המאפיה והמכולת ללא היתר משך זמן ממושך, ויש להביא בחשבון את משך התקופה בה נעשה שימוש אסור במבנים וכן את העבודה כי המבנים המסחריים, ניבנו בחריגה מייעוד המקרקעין שייעודם למגורים.

בהקשר זה אציין כי הפקת רווח כלכלי מהוה שיקול לחומרה בגזירת דין, כאשר מדובר בעבירות כלכליות באופיין, ויש צורך להחמיר בענישה על מנת לאיין את אותו רווח כלכלי שנוצר כתוצאה מבצוע עבירות (רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה חבל מודיעין, (9.6.2009).

בטרם אקבע את מיתחם העונש ההולם אביא מספר דוגמאות באשר למדיניות הענישה הנהוגה: ב-תו"ב (קצרין) 26933-12-10 ועדה מקומית לתיכנון גולן נ' אושר (18/5/16) הנאשמים הורשעו בבניית מבנה אירוח בשטח של כ-37 מ"ר ביישוב ובשטח צבורי סמוך ללא היתר בניה ובנגוד לתכנית ואירחו בו נופשים תוך קבלת תמורה בגין האירוח.

...

לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי לגבי הנאשם כולל קנס הנע בין 15,000 ₪  לבין 50,000 ₪,  חתימה על התחייבות כספית ועונשים נלווים.

באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 15,000 ₪ או 40 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.9.2019 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

קביעת מיתחם העונש ההולם בקביעת מיתחם העונש ההולם, בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), התחשבתי בקריטריונים הבאים: הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה - בניה ושימוש ללא היתר וללא קיום הוראות הדינים, שנועדו להבטיח שמירה על בטיחות המבנים ובפיקוח גורמי המיקצוע - מהוים פגיעה בשלומם ובטחונם של המשתמשים במקרקעין בפועל ובכוח ובכך פוגעים בערכים המוגנים של שלום הציבור וביטחונו.

עיון בפסיקה מלמד, כי אין דין הקמת גדרות, חומות ומשטחים - כדין הקמת מבנים; אין דין בניה קלה - כדין בניה קשיחה; אין דין שימוש מסחרי - כדין שימוש למגורים; אין דין בניה על מקרקעין בהם יש לנאשמים זכויות כדין - כדין בניה תוך כדי פלישה למקרקעין לא להם; ואין דין מבנים שלגביהם ניתן היתר, ולו בדיעבד - כדין מבנים שלא נעשה ניסיון כלשהוא להכשירם ושאין אפשרות לקבל היתר בגין בנייתם או השמוש בהם.

...

נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - תוך מתן מלוא המשקל לקולא לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט לעיל - מצאתי כי יש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים: חודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' לחוק התו"ב. קנס בסך 40,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו.

על הנאשם לדאוג להסדרת התשלום מול מזכירות המאשימה ולא תשמע טענה שלא קיבל שוברי תשלום בדואר; אני מורה לנאשם להרוס המבנים המפורטים בסעיף 2 לגזר הדין (להלן: צו הריסה).

בנוסף לצו ההריסה כמפורט לעיל, אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש במבנים המפורטים בסעיף 2 לגזר הדין באופן מיידי (להלן: צו הפסקת השימוש).

קביעת מיתחם העונש ההולם בקביעת מיתחם העונש ההולם, בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), התחשבתי בקריטריונים הבאים: הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה - בניה ושימוש ללא היתר וללא קיום הוראות הדין, שנועדו להבטיח שמירה על בטיחות המבנים ושימוש בפקוח גורמי המיקצוע - מהוה פגיעה בשלומם ובטחונם של המשתמשים במקרקעין בפועל ובכוח ובערכים המוגנים של שלום הציבור וביטחונו.

* ענייננו של הנאשם שלפניי שונה, שכן לא מדובר במבנה לשימוש מסחרי, עם זאת מדובר במי שבנוסף הפר גם צו מנהלי וצו שפוטי; עפ"א (מחוזי ב"ש) 60312-01-18 אבו עראר נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה "נגב מזרחי" (9.5.18) - נדחה ערעור על 7 חודשי מאסר בפועל, אשר כללו הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה מתיק קודם ו-6 חודשי מאסר בפועל שהושתו בתיק זה, 8 חודשי מאסר מותנה, 250,000 ₪ קנס, התחייבות והופעלה התחייבות בסך 80,000 ₪, על מי שהורשע ב-אי ביצוע צו הריסה שפוטי בפעם השניה ו-שימוש חורג במקרקעין, וללא היתר ובנגוד לתכנית.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם כי יש לאבחן עניינו של הנאשם שלפני מעניינם של נאשמים אשר בנו מבנים מסחריים על שטח לא להם, שכן אין דין בניה למגורים כדין בניה לשימוש מסחרי, ואין דין בניה על שטח השייך לנאשם כדין בניה על שטח חקלאי או שטח לא לו. אוסיף ואציין, כי גם אין דין הקמת גדרות, חומות ומשטחים כדין הקמת מבנים, אין דין בניה קלה כדין בניה קשיחה ואין דין הפרת צו במשך שנים כדין הפרת צו במשך ימים או חודשים.

...

אולם מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי לא ניתן להתעלם מכך שאת התכנית המפורטת הגיש הנאשם בחלוף כ-3 שנים ממועד תחילת ביצוע העבירות ובחלוף כשנתיים ממועד הגשת כתב האישום, כעולה מ-נ/1 (שהוגש ביום 17.3.19) - מסמך מהאדריכל מיום 13.3.19, לפיו ביום העתק תכנית מפורטת הועבר לועדה ביום 6.3.19 והועבר לטיפול רמ"י ביום 10.3.19.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ומשלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין, בהינתן נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצאתי כי למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל; בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, המאסר ירוצה בעבודות שירות ב-עיריית ערד, רח' הפלמ"ח 6 בערד - 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום.

על הנאשם לדאוג להסדרת התשלום מול מזכירות המאשימה ולא תשמע טענה שלא קיבל שוברי תשלום בדואר; אני מורה לנאשם להרוס מבנים A ו-B (להלן: צו הריסה).