עונש מאסר חופף או מצטבר בעבירות אונס ורצח

ביום 5.11.2003, נגזר דינו של המערער והושתו עליו העונשים הבאים: 5 שנות מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המערער (ת.פ. 553/05, בית משפט השלום בקרית גת), וזאת בחופף לעונש המאסר שהושת עליו; קנס בשיעור של 100,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו; 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר, כל עבירת מירמה, זיוף או שוחד; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר, כל עבירת מס. אשר לבקשת החילוט, קבע בית משפט קמא כי יש להורות על חילוט הרכב והשיקים שנתפסו ברשות המערער.

המדובר בסדרת מעשים, כאשר נידרש כי בין כל אחד מן הפריטים יישמר מרווח זמן סביר, באופן שניתן לראות את כלל המעשים כמכלול אחד: "המאפיין את העבירה רבת-הפריטים הוא במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד, המקיף את הרצף כולו, וסוגר עליו. כן מתאפיינת עבירה זו בסדרת מעשים, המהוים ביטוי לדחף עברייני אחד. פרקי הזמן שבין פריט לפריט צריכים, מטבע הדברים, שלא להיות ארוכים מדי. אף שהסימולטניות אינה תנאי הכרחי, הרי הפרישי זמן ארוכים מנתקים את הקשר בין הפריטים. תחת עבירה רבת-פריטים יבואו מספר עבירות כמספר הפריטים. המבחן הוא בסופו של דבר מבחן של שכל ישר. העבירה רבת-הפריטים תחול בכל אותם מצבים שבהם היסתכלות על הארוע העברייני מובילה את המסתכל לכלל מסקנה כי תהא זו גישה מלאכותית, להשקיף על הארוע כעל מספר עבירות כמספר הפריטים וכי ההסתכלות הנכונה, המשקפת באופן אמיתי את התופעה העבריינית, היא זו הרואה בארוע מכלול אחד המבוסס על פריטים מספר. זאת ועוד: תנאי להכרה בעבירה רבת-פריטים הוא כי האנטרס החברתי המוגן בעבירה מאפשר את קיבוצם של מספר פריטים המצויים על רצף אחד לכדי עבירה אחת, רבת-פריטים. על-כן, ניתן לקבץ גניבות מספר לעבירה אחת רבת-פריטים, תוך שהעונש בגין כל הפריטים יהיה כעונש בגין גניבה אחת. לעומת זאת, לא ניתן יהיה לקבץ כמה מעשי רצח או אונס לעבירה רבת-פריטים של רצח או אונס. האנטרס החברתי המוגן הוא בעל עוצמה כה רבה, עד כי נידרשת הפרדה, תוך ראיית כל פריט כעבירה בפני עצמה, ותוך הטלת עונש נפרד על כל פריט ופריט." (עניין משולם, בעמ' 185).

כאשר מדובר בהרשעה בעבירה אחת, גם כזו שהיא מרובת-פריטים, מוגבל בית המשפט להטלת העונש המרבי הקבוע בצידה של עבירה זו. לעומת זאת, כאשר מדובר בנאשם אשר הורשע במספר עבירות נפרדות, כי אז ניתן, בעקרון, לגזור עליו עונש נפרד בגין כל עבירה (באופן חופף או מיצטבר) (עניין גולד, בפיסקה 30) (להשלכות נוספות שעשויות להיות להבחנה זו, ראו: שם, בפיסקה 30; רע"פ 849/07 בן אשר נ' מדינת ישראל, פסקות 11-10 (21.1.2008)).

...

במקרה דנן, שוכנעתי כי חזרתו של המערער מערעורו על הכרעת הדין הינה כנה, ויש בה משום קבלת הדין והכרה בחומרת מעשיו.

בשל עובדה זו בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה להפחית מתקופת מאסרו של המערער 6 חודשי מאסר, כך שעל המערער לרצוֹת, לוּ תישמע דעתי, 4.5 שנות מאסר בפועל.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי כי: (א) ערעורו של המערער לעניין חומרת העונש יתקבל בחלקו, כך שהוא ירצה 4.5 שנות מאסר בפועל, ולא יהיה שינוי ביתר רכיבי גזר הדין.

השנייה, השתת העונש בגין עבירת האינוס במצטבר או בחופף ולו באופן חלקי לעונש מאסר עולם שהושת בגין עבירת הרצח.

...

באשר לאישום בעבירת מעשה סדום, נקבע שלא נמצא זרע בפיה של המנוחה ובהיעדר ראיה אחרת לקיומו של מין אוראלי מלבד גרסתו של המערער שנמצאה לא מהימנה, לא ניתן להרשיעו בעבירה זו. הצדדים לא טענו בסיכומיהם לאפשרות הרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שעניינו רצח במזיד תוך ביצוע עבירה אחרת, על אף שעבירה זו יוחסה למערער בכתב האישום, ולכן הוא לא הורשע בעבירה זו. עם זאת, ציין בית המשפט כי לו היה נדרש לכך היה מגיע למסקנה כי התקיימו יסודות עבירת הרצח גם לפי סעיף זה. לאור כל האמור, המערער הורשע בעבירה של רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, וזוכה מעבירה של מעשה סדום.

טענת המערער היא כי אין להחמיר אתו פעם נוספת ובמצטבר בעת ענישתו על האינוס בשל האלימות שביצע, לאחר שכבר הוטל עליו עונש מאסר עולם בגין הרצח בשל אותם מעשים אלימים, ולפיכך יש להפחית מהעונש שהוטל עליו בגין עבירה זו. אינני מקבל טענה זו. מעשי האלימות שבוצעו במהלך האינוס מצדיקים מענה גמולי נפרד מהעונש על מעשה הרצח לבדו.

על כן, מבלי שיש בכך כדי להפחית מחומרתם של אותם מעשים, מצאנו לנכון להורות ולו במקצת על חפיפה מסוימת של העונשים שהוטלו על המערער.

במאמר מוסגר יצוין כי אך לאחרונה נכנס לתוקף חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, במסגרתו נוספה העבירה שבסעיף 301א לחוק אשר כותרתו "רצח בנסיבות מחמירות". הסעיף מונה נסיבות שבהתקיימותן העונש שעל בית משפט להשית על נאשם מורשע הינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד". היחס בין הרשעה לפי סעיף 301א לחוק העונשין בגין "רצח בנסיבות מחמירות", לבין קביעה בגזר הדין לפי סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי שהרצח בוצע "בנסיבות חריגות בחומרתן" טרם נדון.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעליון, לפיהם: "לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, בשלב גזירת עונשו של הנאשם, רשאי בית המשפט להיתחשב בהרתעה אישית והרתעת רבים (סעיפים 40ו ו-40ז לחוק), כל עוד הדבר נעשה בתוך מיתחם הענישה שנקבע. לטעמי, גם מי שאינו סבור כי הרתעת הרבים, אולי להבדיל מהרתעת היחיד, פועלת ככלל בעבריינות ה"קלסית" של רצח, שוד ואונס, חבלה ודומותיהן (ראו ע"פ 7534/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (2013), פסקה ג' לחוות דעתי), יוכל לסבור כי יש לה סיכוי בעבירות כלכליות, מכל מקום של "הצווארון הלבן". המתכנן עבירות – או שמא נאמר "מתחמן" – ושומע כי דינו עלול להיות מאסר, אולי יחשוב פעמיים.

פרשת "המופעים" – 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 12 חודשים ירוצו במצטבר, ויתרת 8 החודשים ירוצו בחופף, לעונש המאסר שנגזר בפרשת "איילים". פרשת "היתאחדות היזמים בישראל" – 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 6 חודשים ירוצו במצטבר, ויתרת 4 החודשים ירוצו בחופף, לעונש המאסר שנגזר בפרשת "איילים". כך, שבסך הכל, יהיה על הנאשם לרצות 7 שנות מאסר בפועל.

...

חילוט בהיעדר הנמקה של ממש, ולאור הוראת סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, הקובעת כי הימנעות מחילוט מחייבת קיומם של נימוקים מיוחדים, לא מצאתי הצדקה להיעתר לעתירת ההגנה, להימנע מחילוט ביטוח המנהלים של הנאשם.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (1) 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו – 24.12.14-01.01.15, 12.01.15-14.01.15.

אני מורה על חילוט פוליסת ביטוח מנהלים מס' 16323024, על שם הנאשם, במנורה מבטחים ביטוח בע"מ, בסכום של 67,209 ₪.

עוד אציין כי בנגוד לנאשם, בן ארבון בחר להודות טרם נשמעו עדים, ועל כן נהנה מהקלה מלאה במישור זה. ריצוי עונש המאסר באופן חופף או באופן מיצטבר מכאן לעתירת התביעה, להורות על ריצוי תקופת המאסר שתיגזר בהליך זה במצטבר למאסרי העולם שנגזרו עליו בתיק הרצח, ולעתירתה הנגדית של ההגנה להורות על ריצוי העונש באופן חופף למאסרי העולם, בטענה לפיה נקודת המוצא מורה על חפיפת עונשים וכי נוכח מאסרי העולם שמרצה הנאשם אין טעם לחייבו במאסר נוסף.

באותה פרשה הוטל עונש של חמש שנות מאסר במצטבר למאסר עולם, וזאת בגין עבירות הצתה וניסיון אינוס שביצע הרוצח, והגם שהן בוצעו בסמוך לרצח.

...

הסעיף נועד לטפל בסיטואציות בהן בית המשפט שגזר את העונש המאוחר לא הורה דבר בנוגע לחפיפת או הצטברות העונש, ואין בו להתוות את שיקול הדעת במקרה שבית המשפט מצא להידרש לסוגיה.

ההגנה טענה גם כי מקובל, בהליכים בהם אדם מורשע בעבירת הרצח, להורות על ריצוי בחופף של עונשים הנגזרים בגין עבירות נוספות, ולעניין זה הציגה טבלת פסיקה.

על רקע זה, ונוכח השאיפה לתוצאה כוללת שתהא מידתית, סבורני שיש להורות על חפיפה חלקית של העונש.

הנאשם הודה מיד וחסך זמן שפוטי רב. הסנגור ביקש להטיל עונש שיהיה ברובו חופף לעונש שהוא מרצה ולקחת בחשבון, כי לנאשם צפויות שנים רבות בכלא, הנאשם בשנות הארבעים לחייו ולא ברור אם יצא מהכלא כשהוא בחיים.

ביום 24.11.2011 נידון הנאשם לעונש מאסר עולם ועוד 16 שנות מאסר במצטבר בגין עבירות חמורות ביותר של כניסה לישראל שלא כדין, התפרצות, גניבת רכב, אונס ורצח.

...

ראה לעניין זה ע"פ 985/04 עבאס עמאשה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9/1/05), שם נדחה הערעור והענישה נותרה על כנה: "...סיפור המעשה בו הודו המערערים הוא בתמצית זה: השלושה הם תושבי רמת הגולן. אסיר בטחוני ששמו ויאם עמאשה (להלן – ויאם) הוא חברו של שאמס. שני החברים החליטו לחטוף חייל צה"ל על מנת שיועבר לידי ארגון החיזבאללה, כדי שישמש כקלף מיקוח במשא ומתן לצורך שחרור אסירים בטחוניים. כפועל יוצא מהחלטה זו, קיים שאמס קשר עם אנשים שונים, תושבי הרשות הפלשתינאית, במטרה לקדם את תוכנית החטיפה.  הקשר עם אותם אנשים היה קשר קונספירטיבי, תוך שימוש במילות קוד, באשגרים ובאמצעי מידור שונים. בשלב מסוים יצר שאמס קשר עם שני האחרים, עמאשה ואלוולי. הוא גילה להם את דבר תוכנית החטיפה וביקש שיסייעו לו. כחלק מן הסיוע האמור, יצרו אותם שניים קשר עם שתי נשים במטרה שגם אלה תסייענה במהלכים שונים שנגעו לחטיפה. בשלב מתקדם של ההכנות היה אמור שאמס לקבל לידיו אקדח, אלא שבטרם הדבר אירע נעצר שאמס וכן שני האחרים. שאמס הורשע בעבירות של מגע עם סוכן זר (סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וקשירת קשר לחטיפה לשם סחיטה  (סעיף 499 ו-372 לחוק) הוטל עליו מאסר בפועל של 13 שנים ומאסר מותנה של שנתיים ימים. עמאשה ואלוולי הורשעו בעבירה של חיפוי (סעיף 95(א) לחוק). כל אחד מהם נדון ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה של שנתיים ימים. ההרשעה באה לגבי השלושה בעקבות הודייתם, ולאחר תיקון של כתב האישום המקורי." יש ללמוד מהעונשים שהושתו בפסק דין זה על החומרה שבית המשפט העליון מייחס לעבירות שמבוצעות כנגד ביטחון המדינה באופן כללי ובעבירות המגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לחטיפה לשם סחיטה בנסיבות שתוארו, בפרט.

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש שיוטל עליו, ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אני קובע, כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם הוא בין 3 ל- 5 שנות מאסר.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, בצרכי ההרתעה ובמכלול הנימוקים שהובאו לעיל, אני דן את הנאשם: א.  ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל במצטבר לכל עונש מאסר שהנאשם מרצה עתה.