המבקש הורשע, על פי הודאתו, בבצוע עבירות של הצבת מתקן או מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין, לפי סעיף 2(ג) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן: חוק האזנת סתר); והאזנת סתר, לפי סעיף 2(א) לחוק האזנת סתר בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
מקובלות עליי קביעותיהן של הערכאות הקודמות, כי המבקש אינו עומד בתנאים הנדרשים לסיום ההליך בעיניינו בלא הרשעה, ולא מצאתי בעונשים שהושתו על המבקש, כל סטייה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, ובודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.
...
בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופט צ' עוזיאל), בת"פ 34159-06-15, מיום 07.05.2017.
ראשית, לאחר שעיינתי בעמדת הסניגוריה הציבורית, מיום 14.12.2017, לא ראיתי להורות לסניגוריה הציבורית לייצג את המבקש במסגרת הליך זה. שנית, לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.
כפי שקבעתי בהחלטתי ברע"פ 6615/13 שוויקי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (19.10.2013):
"תכליתו של הליך רשות הערעור הוא לפתוח את שעריו של בית משפט זה באותם מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם קיימת הצדקה לכך, בשל חשיבותו הציבורית של הנושא והשלכותיו המשפטיות על מקרים רבים אחרים, למרות שהעניין נדון בשתי ערכאות קודמות. לפיכך, בקשת רשות ערעור אשר מעלה, באופן גורף, טענות שנבחנו ונדחו על-ידי הערכאות הקודמות, אינה מתיישבת, ככלל, עם תכליתו של הליך רשות הערעור, ואינה עומדת בתנאי הסף הדרושים לשם קבלת רשות לערער".
למעלה מן הצורך, אוסיף כי לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.
על יסוד האמור, נחה דעתי כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן, ומשלא מצאתי מקום או טעם לדון בעניינו של המבקש ב"גלגול שלישי", דין בקשת רשות הערעור להידחות.