עוולת לשון הרע ללא דרישת נזק

בנגוד לנטען על ידי כהן בסיכומיו (עמוד 2), גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של יסוד הנזק (עניין נודלמן, פסקה 50, לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה; שנהר, בעמוד 367).

נקבע כי "...העולה מסעיף זה, בהתאמה לענייננו, הוא כי נפגע מלשון הרע יזכה בפיצויים מקום שבו קיים קשר סיבתי בין הפירסום לבין הנזק. נזק לצורך עניין זה הוא "אובדן חיים, אובדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה" (סעיף 2 לפקודת הנזיקין)" (עניין עזור, פסקה 58 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן). מכאן, עולה, כי על מנת לפסוק פיצויים לתובע שניגרם לו נזק בגין עוולת לשון הרע, לא ניתן להסתפק בכך שנזק כזה נגרם, ועל התובע להוכיח את הקפו ואת הקשר הסיבתי בין הפירסום המשמיץ לבין הנזק הקונקרטי שלקיומו הוא טוען (שנהר, בעמוד 368). דרישת הנזק אין משמעה "נזק ממון" דוקא, וגם "נזק כללי" הוא בבחינת נזק לצורך עוולת לשון הרע (עניין נודלמן, פסקה 50 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה).

...

סוף דבר התביעה נגד כהן מתקבלת באופן חלקי.

הנני מחייב את כהן לפצות את התובע, בסך של 150,000 ₪.

התביעה נגד כל הנתבעים האחרים, אמצעי התקשורת, נדחית.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (מיום, 04.08.08) כדלקמן: "גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של נזק. יחד עם זאת, לצורך פסיקת פיצוי, חלות ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין, המחייבות קיומו של נזק כתנאי לפסיקת פיצוי, שהרי סעד הפצוי, מטבעו, מצריך קיומו של נזק עליו יש לפצות... זאת, בכפוף לפצוי הסטאטוטורי ללא הוכחת נזק, המוסדר בהוראה מיוחדת בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע... דרישת הנזק אין משמעה 'נזק ממון' דוקא, וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך העניין. מבחינת הדרישה ההוכחתית, ניתן להעזר בחזקה עובדתית על פיה פירסום לשון הרע מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת... למונח 'נזק' שבפקודת הנזיקין, הכולל גם פגיעה בשם טוב, יש להעניק משמעות רחבה, ולכלול בו כל הפסד מוחשי, לרבות סבל נפשי... כך הוא לעניין העוולות הכלליות שבפקודת הנזיקין, המתפרשות גם על נזקים נפשיים וכאב וסבל, וכך הוא בעוולה על פי חוק איסור לשון הרע, שעיקר עניינה פגיעה בשם טוב של אדם.

...

בנוסף, ישלם הנתבע 6 לתובעים סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אני מחייב את הנתבע 14 בתשלום הסך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע 14 לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אני מחייב את הנתבע 18 בתשלום הסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע 18 לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ב, 10 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

כלומר, בית משפט קמא פיצה את המשיב בגין העוולה של הוצאת לשון הרע (שאינה דורשת הוכחת נזק) ולא בגין העוולה הנזיקית של התרשלות (אשר דורשת הוכחת נזק).

...

"התביעה, שהוגשה כאמור בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, נדחית" (ההדגשה במקור – א' כ') (בפסקאות 9 ו-32 לפסק הדין, ת"א (י-ם) 4261/06 מירסקי נ' רוזנברג, ניתן ביום 19.7.09, בע' 68 לתיק המוצגים מטעם המשיב).

ואולם, מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא, כי בנסיבות המקרה, "תביעת הנזיקין נדחתה בשל כך שלא נטענו טענות שיש בהן לבסס את טענת הנזיקין", דהיינו, כי מעבר ליסוד של רשלנות, הוכחו גם היסודות של קשר סיבתי ונזק.

לפיכך: הערעור נדחה – על כל חלקיו.

על רקע האמור, נקל להבין מדוע העובדה שהמערער פירסם בשעתו את הסרט באקרנים, לא הופכת אותו למי שביצע את "פירסום" הסרט ביוטיוב; ומדוע העובדה שהמערער לא נידרש לצפות את כלל פרטי הליך גרימת הנזק, אין בכוחה כדי להפוך אותו למי שביצע עוולה נפרדת של פירסום לשון הרע ככל שמדובר בפירסום חוזר שנעשה שלא בידיעתו וללא הסכמתו.

...

מסכים אני עמו במסקנה זו, חרף העובדה ששאלה זו מעוררת לדעתי לא מעט התלבטויות במקרה קונקרטי זה. נקודת המוצא לדיון היא כי לא היה די בידיעתו הכללית של המשיב כי הסרט עוסק בפעילות צה"ל במהלך מבצע "חומת מגן" כדי להביא למסקנה כי הוא היה חייב לצפות בו. הטעם לכך נעוץ בעיקרו של דבר באופיו של הסרט ובפגיעה הנוספת שהייתה צפויה להיגרם למשיב מעצם החשיפה אליו.

המסקנה היא אפוא, כפי שהצביע חברי השופט עמית, שאין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות במקרה זה, ואילולא הגדרתו של מעשה העוולה כ"עוולה נמשכת", התביעה הייתה מתיישנת בכל הנוגע להקרנת הסרט לפני ארבע ההקרנות שנערכו בשנים 2012-2010.

אולם סבורני כי "היעדר השליטה" המובנה המאפיין כאמור את הפרסום בעידן הדיגיטלי, יש בכוחו כדי לעדן באופן משמעותי את הכלל האמור.

בעיניין נודלמן לעיל בית המשפט העליון עמד על סוגיית הנזק בעיניינו של חוק איסור לשון הרע (עמ' 33 לפסה"ד): "גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של נזק. יחד עם זאת, לצורך פסיקת פיצוי, חלות ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין, המחייבות קיומו של נזק כתנאי לפסיקת פיצוי, שהרי סעד הפצוי, מטבעו, מצריך קיומו של נזק עליו יש לפצות. זאת, בכפוף לפצוי הסטאטוטורי ללא הוכחת נזק, המוסדר בהוראה מיוחדת בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, ולהבדיל מסעדים אחרים המנויים בחוק, שהענקתם אינה מותנית בקיום נזק. דרישת הנזק אין משמעה "נזק ממון" דוקא, וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך הענין.

...

כך או כך, על פי הפסיקה, היה על אבישר לפנות אליו, בזמן אמת, ולבקש הסרת הפרסום, ורק אם לא היה נעתר לבקשתו, היה יכול להגיש תביעה כנגדו.

לפיכך ובהעדר הגנות החלות על הפרסום – אני קובע שעל אבישר לחוב בגינו כלפי דואק.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה באופן שיוסי דואק ישלם לצביקה אבישר 1,050,000 ₪ בקיזוז הפיצוי לפי התביעה שכנגד המתקבלת בחלקה בסך 60,000 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד שי לנדמן.