נוסף על עגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים מהשהות הממושכת בשדה התעופה, עליה למעשה גם הנתבעת לא חולקת, יש לזכור כי התובעים הנם אנשים דתיים, אשר נחתו באורלנדו בסמוך לכניסת שבת, בשל העיכוב המשמעותי והלא מוצדק בטיסה ולא יכלו להערך לה כמו שצריך.
...
וכה העיד התובע 1 (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4-15):
"... לא שמענו שום דבר על מזג האוויר. לא הרגשנו גם דבר מחוץ לשדה. ... זה שעות... וזה נגרר ונגרר, וזה לקנות לילדים עד אוכל ועוד משהו ושירותים, וזה אי נוחות של שעות. ואיתנו עוד אנשים. באיזה שהוא שלב מישהו אמר שאמורה להגיע טיסה עם צוות וזו הטיסה שתיקח אותנו. בערך ב- 23:00 זה היה. לא עדכנו אותנו נציגי דלתא, הכל היה בסודי סודות, מדברים ביניהם ואף אחד לא מעדכן אותנו. אנחנו ניגשים אליהם בשדה ואין שום עדכון ושום דבר, אף אחד לא מציע מים, אף אחד לא מתנצל, אף אחד לא אומר קורה משהו אולי כדאי שתתפנו תמצאו לכם בית מלון, להיפך אומרים הטיסה עוד מעט יוצאת יש עיכוב, אז לא רצינו להפסיד. בזמן הזה אנחנו מוצאים הוצאות. הילדים מסתובבים בשדה, אחד נעלם לי, יש לי ילד עם בעיות קשב וריכוז הוא הסתובב בשדה, הלך לי לאיבוד, מצאתי אותו. אנחנו מבזבזים כסף על אוכל, לא נעים להגיד אבל לא התרגלנו לכזאת הוצאה. החוויה הייתה מאוד לא נעימה".
ובהמשך (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 32-36):
"מיותר לציין שזה היה ביום חמישי, הטיסה יצאה ביום שישי ב-13:50, אנחנו אנשים דתיים, היא הגיעה בסביבות 17:00, שבת נכנסה בשעה 20:00. כמובן שהיה לנו עגמת נפש נוראית, הרכב שהיה אמור לחכות לנו יום לפני, ניתן למישהו אחר. זה רכב מיוחד, גדול, אמרו לנו אל תבטלו את העסקה לגבי הרכב אולי נמצא... כך שעשינו שתי הזמנות של רכב. התביעה שלנו מיוסדת על עגמת נפש בלבד".
ראו גם דברי התובע 1 בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 2-7:
"דלתא בקלות יכולה הייתה לומר קח וואוצ'ר סע לבית מלון, תנוח שם, תבוא מחר בשעה 13:50 שעת הטיסה, אך לא עשו זאת. ... אתם הייתם צריכים לדאוג לי. בקבוק מים לא קיבלתי. האם יש לך איזו התכתבות שאני פניתי וסירבתי לקבל בקבוק מים, מונית או עזרה? אתם היו יודעים מי האנשים שנמצאים בשדה. האם מישהו מהשדה הסתכל וראה שיש לקוח של 19 שעות, בוא נכרוז לו?".
התובעת 2 הוסיפה והעידה בהקשר זה, לאמור (עמ' 6-7 לפרוטוקול):
"אני רוצה להוסיף שבדקנו כל הזמן באפליקציה למה היו ביטולי טיסה כמו שראינו בלוח בשדה, רצינו להבין מה הסיפור, ולא ראינו כל התראה על בעיות מזג האוויר. בדיעבד, לא מצאתי את הכתבה הזאת, אבל ראיתי שלדלתא היה סכסוך עם העובדים שלה באותה תקופה. ... היו שם בעיות עם אובר טיים וכאלה. מה יש עוד להוסיף על זה שהבת שלי בבוסטון שזה גם הצד המזרחי, שזה כמעט אותו חוף, היא הצליחה לקיים את הטיסה. אם היה באמת איזה מזג אויר קיצוני אז גם היא לא הייתה טסה. הטיסות שבוטלו היו רק של חברת דלתא. ... בזמן אמת כשהיינו שם לא אמרו כלום. ניגשנו ושאלנו מה קרה, והכל היה תקין ומרחו אותנו. לא אמרו חד משמעית שהייתה בעיה של מזג האוויר. ברגע שהטיסה נחתה ולא העלו אותנו אז או דיילת או דייל אמר, ואנחנו שמענו את זה שהטייסים לא הסכימו לטוס כי עברו את מכסת השעות שלהם באותו יום. ... התעכבנו מאוד, והגענו לריזורט שלנו ממש לפני כניסת שבת, בלי אוכל, בלי להצליח להתארגן לשבת, מזל שהיה שם איזה קיוסק. קנינו כמה חטיפים וכמה דברים מהארץ".
על רקע האמור, עותרים התובעים בתביעתם, לקבלת פיצויים עבור עגמת הנפש שנגרמה להם בגין העיכוב בטיסה, המוערכים על ידם בסך של 5,000 ₪ לנוסע.
לאור כל האמור, אני קובעת כי הפטור הקבוע בסעיף 19 סיפא לאמנת מונטריאול לא חל בענייננו.
. "ניגשתי שוב לנציגי דלתא, ממש התביישתי, זה לא עניין של כסף, אמרתי להם אין לנו מזון, קר לנו, אפשר לקבל שמיכה, להיכנס לאיזה חדר, אבל לא הייתה כל תגובה".
הנה כי כן, אני מקבלת במלואן את עדויות התובעים אשר להתנהלות הלקויה של הנתבעת כלפיהם, ולפיה, נציגי הנתבעת לא עדכנו אותם בזמן אמת באשר לסיבת העיכוב בטיסה, לא הציעו להם מזון, מים ולינה בבית מלון ואף הטעו אותם כי הטיסה מתעכבת לפרק זמן קצר, מה שגרם להם לחשוש לצאת משדה התעופה בניו יורק וללון במקום אחר, שמא יפספסו את הטיסה.
אני קובעת אפוא כי הנתבעת הייתה יכולה להקל על התובעים, להעביר אותם מידית לבית מלון ראוי על חשבונה, לממן את הארוחות וההעברות הנדרשות, ולמנוע את עגמת הנפש שנגרמה להם, שלוותה בתחושת השפלה וזלזול קשים כפי שעולה מעדותם של התובעים.
