עובד שמבקש עבודה בשחור ואחר כך תובע את המעסיק

ההליך בבית דין האיזורי: המשיב (להלן – המוסד) דחה את תביעתו של המערער להכיר בארוע התאונתי כפגיעה בעבודה במכתב פקיד התביעות מיום 24.4.2017, בנימוק ש".

על פי האמור בתצהירו, הוא עבד עם אברהם אבא של גל במשך שלושה חודשים, וקודם לכן עבד עם אחיו של אברהם – מר עופר גואטה; הוא קיבל שכר מאברהם לפי הספק; אברהם ביקש ממנו להביא עובד שיעזור לו בעבודתו, ואברהם הוא זה שאמור היה לשלם שכר לעובד הנוסף; המערער החזיק את הברנר במהלך העבודה ואז "האש הישתוללה עליו ותפסה את אחמד בידיים ובגוף"; הוא היתקשר לאברהם ודיווח לו על מה שקרה, אולם מאז לא ענה לו; הוא לקח את המערער לבית מרקחת ואחר כך לבית של חבר בעיר שדרות, ושם שמו לו מישחה על הכוויות; למחרת הכאבים גברו והמערער פנה לטפול בבית חולים איכילוב; אברהם לא רצה לסייע למערער ולא הנפיק לו תלוש שכר, ואף טען כי הוויזה של המערער אינה בתוקף; הפגיעה ארעה למערער בעבודה בשדרות "כאשר אברהם וגל הם המנהלים שלנו והאחראים עלינו". בית הדין האיזורי קבע כי המערער לא הוכיח שניפגע בוילה בהקמה בשדרות ביום 9.11.2016 תוך כדי ועקב עבודתו, כמפורט להלן.

הסתירות שבהן מדובר הן במועדים, שעת הארוע ועוד נושאים מינוריים, ובהקשר זה יש לתת משקל גם לכך שהמערער הועסק ללא תלוש שכר וללא תעוד ביומן עבודה, שכן העסקתו הייתה "בשחור". המערער הוסיף וטען כי בית הדין האיזורי לא נתן את המשקל הראוי לשינוי הגרסאות של גל כעולה מהשוואת עדותו לפני חוקר המוסד לבין תצהירו ועדותו, שמהם עולה כי ידע על הארוע התאונתי בזמן אמת.

כפי העולה ממכתב הדחייה של המוסד ומכתב ההגנה, תביעתו של המערער נדחתה בעיקר עקב העובדה כי לא הוכח שהתקיימו יחסי עבודה בינו לבין אורגל, ועל כן לא הוכח שהמערער נפגע "תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בטיעון לפני המותב, ובמענה לשאלות המותב, טענה תחילה ב"כ המוסד כי "על מנת שעובד יוכר כעובד צריך להיות גם מעביד, לא ייתכן שכיר ללא מעסיק", וכן כי "אם אני לא יודע[ת] את זהות המעביד זה אומר שאני לא יודעת בודאות שהוא עובד שכיר". אולם, בהמשך אישרה ב"כ המוסד במענה לשאלת בית הדין "ואם ייקבע כי הוא עובד שכיר שזהות מעבידו לא ידועה?" כי "אם בית הדין יקבע קביעה כזו אז כן, הוא מבוטח". בפסק דין שניתן לאחרונה [עב"ל (ארצי) 9390-04-19 טנינה – המוסד לביטוח לאומי (27.5.2021); (להלן – עניין טנינה)] עמד בית דין זה בהרחבה על המסגרת המשפטית לזכאות אדם שניפגע תוך כדי ביצוע עבודה לגימלאות נפגעי עבודה.

...

אולם גם אם נדחית טענתו כי פלוני היה מעסיקו, אין משמעות הדבר בהכרח כי אינו עובד.

סוף דבר: הערעור מתקבל כך: 51.1.

אנו קובעים כי המערער נפגע תוך כדי ועקב עבודתו, דהיינו נכווה בעת ביצוע עבודה בפרויקט שביצע אורגל כקבלן משנה באתר הבנייה בשדרות.

תביעת התובע נדחתה בהחלטת פקידת התביעות מיום 30.7.2019, מאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעות לבין עבודת התובע.

הנתבע הגיש בקשה לזמן את מר חטב ג'רארד (להלן – "מר חטב"), מנהל עבודה אצל המעסיק, למתן עדות.

התובע ציין לגבי היחס בין ריתוך לניקיון – "זה בא ביחד. אתה מרתך ובאותו רגע מנקה. אי אפשר לשים את זה בצד ואחר כך לעבוד שעתיים בניקיון. אתה מרתך חלק ואח"כ עובד על כל חלק רבע שעה 20 דקות, מנקה אותו, הכל בא ביחד." (עמ' 7 ש' 13-11).

ביחס לעבודה עם המסיכה העיד: "הבעיה הייתה שכשמרימים את הראש ומזיזים את המסיכה , הפעולות שמתמקדות ביחס למסכה התבטאו בתנועה של הצואר הן בשלב שנידרש היה להרים את המסיכה והן בשלב שהיה נידרש להוריד את המסיכה. היו מצבים שהתובע גם היה מרים עם היד ואת ההורדה מבצע עם הצואר. היינו מרימים את המסיכה כי הזכוכית שחורה ואתה לא רואה את האלמנט אז אתה מרים את המסיכה ומכוון את הידית למקום ומוריד בשביל להמשיך לרתך. פעולת ההורדה הייתה מתבצעת בדרך כלל עם הצואר." (עמ' 22 ש' 18-13).

ראשית, גירסתו ותיאוריו של התובע את עבודתו נימצאו אמינים בעיני.

...

אקדים ואציין כי שוכנעתי כי תנועות הצוואר שביצע התובע בהרמת ובהורדת המסכה מפניו היא התנועה החוזרת ונשנית.

כמו כן לא שוכנעתי כי התובע עבד עם כלים רוטטים במשך רוב יום עבודתו.

לפיכך, מאחר והתובע עמד בנטל הנדרש והוכיח כי בתנאי עבודתו הייתה תשתית לעילת המיקרו טראומה, אני מורה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת לקבוע את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקוי בצווארו.

באחת מהן בשעה 20:09 לערך הרוכב נראה ליד הכניסה לבית במקום שלמחרת הונח המטען ואחר כך עולה עליו וממשיך בנסיעה ברחוב (ת/145, ת/159).

בין לבין מנהל נאשם 2 שיחות עם נאשם 1 וגורמים נוספים בהן שיחות 379 (עמדה 704) עם נאשם 1 בשעה 11:10, בה הוא מדווח לו כי הוא נסע לראות מה קורה עם החבר מפתח תקווה (לעמדת התביעה מדובר בדני לוי) עמו נאשם 2 משוחח גם טלפונית – בעקבותיה הוא שוב מעדכן את נאשם 1 בשיחה 393 (עמדה 704) בשעה 15:03 כי "מחר הוא משחרר לי כסף בשבע בערב הבחור שלנו". באותו יום משוחח נאשם 2 גם עם ספק התותים עד ההגנה פנחס מוהבן על עינייני התותים האמתיים, שם הוא מבקש הנחה במחירם.

בשיחה 1617 (עמדה 703) מיום 14.02.17 בערב מבשר נאשם 2 לנאשם 1 כי "גם ההוא שולח לנו תניירת מחר..." ומשמבטיח נאשם 1 שיגיע למחרת מאשר נאשם 2 הדברים ואומר לנאשם 1 שיביא לו "...את הכסף...של החלוקה שעשית של תותים..." אמרה מוזרה של מעביד לעובדו על תשלום מיוחד על מעשה שהוא חלק מעבודתו היום יומית.

המטען הופעל באמצעות מערכת ההפעלה (8AO) שהופעלה בכלל המטענים, אותן סוללות ואותה מערכת הפעלה וייזום ודבק אפוקסי וחומר נפץ, תערובת פירוטכנית, בהתאם לחוות הדעת ועדות המומחה בינדר, אין ספק שעסקינן במטען שמסוגל להמית אדם בודאי להזיק לו. נאשם 1 ניכנס להפסקה סלולארית כדרכו במקביל להפעלת המטען בין השעות 12:49 ועד 14:51 כאשר איכוניו לפני ואחרי ההפסקה הסלולארית מלמדים כי הוא שהה קרוב לביתו בראשל"צ. התביעה מצביעה על כך שבמקביל להפסקה הסלולארית של נאשם 1, נאשם 2 ניכנס להפסקה סלולארית בין השעות 13:58 ועד 15:14 בטלפון 050-3999549 ובטלפון האחר 050-5637070 בין השעות 13:32 ועד 15:08 (ת/256).

בהמשך עדותו (בחקירה הנגדית) נסוג מאמירה זאת ואמר בעמ' 1948, כי שילם לנאשם 1 "בשחור". אין עסקינן בשכר פעוט אלא על פי עדות נאשם 2 שילם נאשם 1 משכורות של 10,000 ₪ ולעתים 15,000 ₪ (עמ' 1949 לפרוט') השכר הגבוה בין עובדי החנות.

...

עם זאת ולאחר שבחנתי את הראיות, אני רואה להצטרף לחוות דעת השופט בן יוסף כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד באישום זה, קרי, הסיורים המקדימים והשיחות בקודים.

בזכות עבודתה המאומצת של המאשימה ומשטרת ישראל, שכללה האזנות, תצפיות, פיענוח צילומים ממצלמות האבטחה, פיענוח הקודים בשיחותיהם המוסוות של הנאשמים, שוכנעתי מעבר לספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום מס' 4.

אירית קלמן ברום, שופטת סוף דבר אשר על כן, על דעת כל חברי ההרכב, פה אחד, הננו מרשיעים את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 הננו מרשיעים אותו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.

נגד נתבעת קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים נגד צד ג' נטליה אוצ'ניק פסק דין בהודעה לצד שלישי דחיית הודעה של קרנית לצד שלישי, משעה שלא הוכח שהתובע עבד אצל הצד השלישי בעת התאונה ולא הוכח שנהג על אופנוע השייך לה. הצדדים ומסגרת המחלוקת התובע (שעניינו הסתיים) נפגע בתאונה ביום 18.12.2010 ותבע את קרנית בטענה שניפגע בתאונת אופנוע שלא היה לו ביטוח.

לשאלת החוקר אם נטלי מכירה אותו השיב התובע בחיוב, ולשאלה מה היא עושה בעסק השיב "עובדת ומכינה פיצות זה מה שבעיקר היא עושה". קרנית ביקשה להוכיח את העסקתו של התובע אצל נטלי מהקלטת שיחה שלטענת התובע היתקיימה בינו ובין מוריס, שעבד אף הוא בפיצרייה באותה עת. בשיחה זו אכן נשמע עימות ומוריס דוחה בו את טענות התובע.

כאשר נישאל על כך התובע במפורש הסתבך בלשונו, טען תחילה שידע מהיום הראשון שהם בני זוג אף שמוריס הוא בעל הבית, רגע אח"כ טען שהם יחד היו 'המעסיקים', 'או שמוריס היה טבח', ועוד שני רגעים לאחר מכן הודה שרק לאחר התאונה נודע לו שהם בני זוג ושהיא בעלת העסק (עמ' 19 ש. 12 – עמ' 20 ש.4 וכן עמ' 21 ש. 26-27).

סתירות נוספות בגירסת התובע באשר לעבודתו במקום עלו גם ביחס לאופן תשלום המשכורת, כאשר בפני חוקר המל"ל טען שבסוף המשמרת הראשונה קיבל 220 ₪ במזומן ממוריס תוך רמיזה ל'עבודה בשחור' בעוד שבחקירתו בבית המשפט טען שלא קיבל שכר כלל (עמ' 18 ש. 34 – עמ' 19 ש. 7).

אלא שבהליך שבפניי הוצגו נתונים וראיות שלא הועמדו לרשות בית המשפט בדיון שהתקיים בעיניינו של התובע מול קרנית, ודי להצביע על כך שבתביעת התובע נגד קרנית העיד התובע לבדו, ואילו כעת העידו התובע, אלכס, נטלי ומוריס.

...

סוף דבר ענייננו בהודעת צד ג' של קרנית נגד מי שנטען שהעסיקה את התובע בעת פגיעתו בתאונה, וזאת מספר שנים לאחר שהתקבלה תביעת התובע נגד קרנית.

בניגוד לעמדת קרנית אני סבורה שמכלול הראיות בתיק מלמד שגרסאות התובע לא עקביות הן באשר לנסיבות התאונה והן באשר לנסיבות עבודתו הנטענת אצל צד ג'.

בנסיבות אלו ההודעה לצד ג' נדחית.

נתבעת 3 היתגוננה בנפרד וביקשה לדחות את התביעה בטענה שמדובר בתביעת מירמה; לא היתרחשו תאונה – או מקרה ביטוח, כמתואר בכתב-התביעה או בכלל, והתאונה או הנזק ארעו בנסיבות שונות מן הנטען וללא מעורבות של המיניבוס.

התובע ציין שמדובר ברכב עבודה ולפעמים נוהגים בו פועלים שלו; הוא לא זימן עובדים שמשתמשים ברכב ליתן עדות ולתמוך בטענתו כי מלוא הנזק בחזית האחורית נגרם רק בתאונה ולא קדם לה. אי-השמעת עדים רלוואנטיים שביכולתם לתמוך בגירסתו על-אודות הקף הנזק שניגרם בתאונה נזקפת לחובת התובע [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991); להלן עניין מתתיהו].

הוא מסר עדות מיתחמקת, לא אמינה, כאשר נידרש לענות אם בשל הפגיעה נהדף רכבו קדימה בהשוואה למקום עמידתו לפני התאונה: תחילה ביקש שיחזרו על השאלה, אחר כך מסר שאינו זוכר, ובהמשך ציין שהמיניבוס "ניכנס ונעצר בעמוד" – כשהוא נימנע מלהתייחס להשפעה של פגיעת המיניבוס על רכבו.

בתצהירו ציין הנתבע שחור-על-גבי-לבן כי בד בבד עם פגיעתו ברכב התובע, פגע גם בעמוד התאורה [סע' 7 ב-נ/5].

בתצהירו העיד הנתבע כי מסר למזכירה בנתבעת 1 – מעסיקתו דאז, את תאור התאונה, והמזכירה כתבה את ההודעה למבטחת; אחר כך חתם הוא על-גבי ההודעה [סע' 10 ב-נ/5].

הוצג לתובע כי לחוקר מטעם המבטחת מסר גרסות שונות מאלו שהשמיע בחקירה נגדית; לחוקר אמר שנעזר בקומפרסור שהביא נהג הגרר כדי לנפח את הצמיג הפגוע ברכבו ואחרי שעשה כן נסע בלי להחליף את הצמיג.

בסופו של יום לא הוכח כי הנזק ברכב התובע והנזק במיניבוס ארעו עקב מפגש תאונתי ששניהם היו מעורבים בו. לאור הדופי המהותי בעדויות התובע והנתבע – מי שהוצגו כנהגים המעורבים בתאונה, אין לאמץ במקרה דנן גישה יחסית אשר דוחה את התביעה נגד הנתבעת והמבטחת אך מקבלת אותה (כולה או חלקה) נגד הנתבע [השוו תא"מ (של' נצ') 5633-10-09 מאמון נ' עוזריה (2014), תא"מ (של' ת"א) 17551-08-16 לזר נ' מרואן (2017) ותא"מ (של' נצ') 25573-02-19 מרעי נ' יאסין (2020)].

...

סיכומם של דברים התביעה נדחית במלואה.

עוד נדחית ההודעה לצד שלישי, זאת לא רק בשל דחיית התביעה נגד נתבעים 2-1 – נהג המיניבוס והבעלים שלו, אלא מחמת הפגמים הרבים שנגלו בגרסותיהם של התובע והנתבע בכל הנוגע לעצם קרות התאונה ונסיבות התרחשותה.

אילו התגוננה הנתבעת בנפרד מהנתבע – תוך השמעת טענות עצמאיות שבעטיין יש לדחות את התביעה נגדה, אזי הייתה דחיית התביעה לגביה כרוכה בחיוב התובע בהוצאותיה.