עובד שזומן לשימוע ללא ידיעה על נושא השימוע

לטענת הנתבעת, לא נפל כל פגם בהליך השימוע; לתובע הודע על ידי מר סבן כי הוא עתיד להיות מוזמן לשיחת שימוע; מכתב זימון נושא תאריך 25.5.16 נימסר לתובע על ידי מנהל המחצבה; שיחת שימוע נערכה לתובע ביום 29.5.16 על ידי מר חבשוש יחד עם עובדת ממשרדו.

אמרת שאתה מכיר את המילה שימוע ואמרו לך שצריך לעשות לך שימוע, נכון, מה אתה יודע על שימוע? אני לא יודע מה זה בכלל שימוע.

ראשית, הטענה כי התובע אינו יודע מהו שימוע אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם דברי התובע בתצהירו על פיהם לא זומן כלל לשימוע.

...

עוד טען התובע, כי גרסת הנתבעת לעניין עצם עריכת השימוע וחתימת התובע על פרוטוקול השימוע מעוררת תמיהה ומחזקת את המסקנה כי לא נערך כל שימוע.

אחרית דבר על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית בסך של 226,787.78 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

בהתחשב בהיקף תביעת התובע, בקביעות שקבענו ביחס למהימנותו של התובע ובתוצאה שאליה הגענו, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

גם אם בשיחת השימוע עלו נושאים שלא נזכרו בזימון בכתב לשימוע, כגון הטענה שהתובעת גורמת למרמור אצל עובדים בסניף (תימלול שיחת השימוע - נספח 5 לתצהיר התובעת – עמודים 7-8), אין הדבר מביא למסקנה שהיה כאן שימוע שלא כדין.

אשר לטענה שהנתבעת לא עידכנה אותה בדבר החלטת הממונה (סעיף 35 לכתב התביעה) – כבר קבענו שגם הנתבעת לא ידעה על ההחלטה בזמן אמת, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל כך. לאור האמור, יש לדחות את התביעה לפצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

...

אנו מקבלים את טענת הנתבעת וקובעים שבקשתה של חגית אל התובעת לעבור למשרד אחר בסניף, נבעה משיקולים עניינים.

אלא שבכך לא די כדי להביא למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

אשר לטענה שהנתבעת לא עדכנה אותה בדבר החלטת הממונה (סעיף 35 לכתב התביעה) – כבר קבענו שגם הנתבעת לא ידעה על ההחלטה בזמן אמת, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל כך. לאור האמור, יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים - בסך 40,000 ש"ח. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 4,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את השיקולים האלה: מטעם התובעת העידו שלושה עדים; התובעת הגישה מספר ראיות שדרשו תמלול על ידי חברה חיצונית; ויש להתחשב בצורה חלקית בגובה אגרת בית הדין שהתובעת שילמה, בשים לב לכך שרק חלק מהסעדים שתבעה התקבלו.

התובע עבד בתחילה כמוביל מוצרי חשמל, בהמשך כמנהל מחסן ואחראי על נושא מכון התקנים, ולאחר מכן הועבר לשמש כסוכן מכירות לחנויות פרטיות ובהמשך לרשתות, והוא משמש בתפקיד סוכן מכירות מזה כ- 20 שנים.

שביעית, עיון בתצהיר התובע מעלה כי התצהיר כמצוטט: "18. בלתי נתפס בעיני כי דוקא אני, העובד הותיק והמנוסה ביותר, ובעל ההישגים המרשימים ביותר נזרקתי ככלי שאין בו חפץ, לאחר עשרות שנים שהקדשתי מחיי לשגשוג ולהצלחת הקבוצה, וזאת בנגוד לחברי לעבודה אשר עבדו בשיווק לרשתות מחסני חשמל ושקם אלקטריק כתף לכתף עימי- אבי הררי ורותם יחיאל שאפילו לא זומנו לשימוע ועבודתם נמשכה באין מפריע. 19. בלתי נתפס בעיני כי דוקא אני אשר הבאתי והתמדתי להביא את הקבוצה להישגים מדהימים בשנות פועלה אזרק מהקבוצה שהייתה עולמי ובית במשך עשרות השנים האחרונות.... 21. הסיבה היחידה להיפטר ממני זה הגיל המבוגר שלי ואפלייתי על רקע זו ולא שום סיבה מומצאת אחרת" עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי תצהירו לא נסתר: "אני, אבי הררי ורותם יחיאל ניהלנו את כל נושא המכירות על כל המשתמע בכך ברשת מחסני חשמל ושקם אלקטריק, היינו כמיקשה אחת, כל אחד בקטגוריה שלו תחת מנהל מכירות אחד, אני התעסקתי בתחום המסכים, אבי הררי התעסק בתחום המוצרים הלבנים של סאמסונג ורותם יחיאל התעסק במוצרים של מיני לייט." (ר' עמ' 9 שורות 1-4 לפרוטוקול) עיון בנספח 6 לתצהיר התובע אכן מעלה כי מכירות התובע בשנים 2019-2020 היו גבוהות בהרבה מהסוכנים המאוזכרים בתצהירו שיעבדו יחד עימו.

עיון בעדותו של מר כתב מעלה כי הוא היתייחס לישיבות אלה: "בסעיף 25 לתצהיר שלך אתה מציין שבטרם החליטה החברה על פיטורי עובדים, נערכה ישיבת הנהלה בחודש אפריל 2020, אני מבין שבעקבות אותה ישיבה נתקבלה ההחלטה לצאת למהלך צמצומים, זה נכון? ת. נכון. לא רק. ש. מי גיבש את רשימת המפוטרים? ת. רשימת המפוטרים גובשה... אני אחדד, באותן ישיבות, זה לא ישיבה אחת, עשרות ישיבות שפורטו במהלך השימוע, ציינו את זה. לא כל ישיבה יוצאת ממנה פרוטוקול, ציינו את הנושא בשימוע, ישבנו עשרות ישיבות, חשבנו על צעדים לראות איך אנחנו יוצאים מהתקופה של הקורונה כחברה בריאה יותר ולא שוקעים בבוץ שהיה. צריך להזכיר את התקופה, בחודש פברואר התחילו סגרים, ניסגרו הקניונים, בחודש מרץ היה סגר ואי אפשר היה לצאת מהבתים, כחלק מאותם תהליכים ישבנו חבר ההנהלה המצומצם, שזה סמנכ"ל כספים, סמנכ"ל מכירות, סמנכ"ל לוגיסטיקה ותפעול ומנכ"ל החברה וגיבשנו צעדים, חלק מאותם צעדים היה צימצום כ-10 אחוז מכוח האדם בחברה, כוח האדם שהחלטנו לצמצם הוא היה איפה שאנחנו נפגענו, נפגענו במכירות בעולם הרשתות. ניתן לראות שכל אותם עובדים שפוטרו כתוצאה מאותה החלטה, הנם שייכים לקטגוריה של המכירות, שזו המחלקה שנפגעה הכי הרבה בתקופת הקורונה. ש. מי העלה את השם של התובע? ת. הועלו כמה וכמה שמות, סמנכ"ל המכירות, ירון מרקוביץ'. ש. כאשר אתם חושבים על הקיצוצים הדבר נעשה מול התחזיות? ת. אנחנו מסתכלים על התוצאות של חודשים פברואר ומרץ ומקבלים החלטה על סמך מחשבה שאנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים. ש. בסופו של דבר שנת 2020 הייתה מצוינת? ת. הנתבעת היא חברה פרטית שלא מפרסמת את נתוניה הכספיים. ההחלטה התקבלה בחודש אפריל, לא ידעתי מה יהיה בשנת 2020." (ר' עמ' 10 שורות 28-36 וכן עמ' 11 שורות 1-15 לפרוטוקול) עוד עולה מעדותו של מר כתב, כי כלל לא הציע לתובע אפשרות לניוד, למרות שהצהיר שהיתה אפשרות כזו, וכן עולה מעדותו כי אכן הנתבעת קלטה אנשי מכירות, ולמרות זאת לא הציעה לתובע תפקידים אלו: "סעיף 10 לתצהיר שלך אתה מתאר אפשרות של ניוד לתפקידים אחרים? ת. נכון. ש. אני שואל למה את התובע לא ניידת, בנאדם עם 37 שנים ותק? ת. לא חשבנו שיש לו כישורים פקידותיים מתאימים. צמצמנו כוח אדם והעברנו שני תפקידים לאדם אחד. ש. תאשר לי שקלטתם אנשי מכירות ועובדים נוספים בקשר להפעלה של פוג'יצו? ת. מיני ליין רכשה פעילות טרום הקורונה, חלק מההתחייבות שלנו קלטנו גם עובדי מכירות. ש. אני מציג לך את האנשים שנקלטו, אתה מאשר? ת. כן. מוגש ומסומן ת/1. אני לא חושב שיש לתובע כישורים לאף אחד מהתפקידים האלה. ש. זה לא הוצג לתובע ולא נבדק מולו? ת. מכיוון שהוא לא מתאים." (ר' עמ' 14 שורות 16-24 לפרוטוקול) משכך שוכנענו כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע לא הופלה מחמת גילו, ושוכנענו כי אלמנט הגיל היה בין השיקולים שהובילו להפסקת העסקתו.

...

מעבר לאמור, למרות שהתובע מודה שקיבל דמי אבטלה הרי שלא הציג ראיות בנוגע לכימות רכיב זה. משכך התביעה בגין נזק ממוני נדחית.

הודעה על תנאי העסקה שעה שהנתבעת הציגה הודעה על תנאי העסקה (ר' נספח 2 לתצהיר התובע), לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל לסתור הודעה זו ומשכך רכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 80,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

מההתכתבויות הנ"ל בהודעת ה 'ווצפ' אשר צוטטו לעיל עולים מספר דברים: האחד- הנתבעת הזמינה את התובעים לשימועים מבלי שניתן לדעת, על מה ולמה הוזמנו לשימוע? לשון ההודעה כללית ולא מפורטת כלל.

אמנם צירף התובע טופס "הודעה לעובד בתנאי העסקה" הנושא תאריך 28.1.16 (נ/6 לת/10), אולם, בתצהירו ולאחר מכן גם בעדותו הודה התובע כי ידע על קליטת עובד חדש בנתבעת מספר ימים לפני קבלת הזמנה לשימוע, ובזמן השימוע אותו עובד כבר היה בתקופת חפיפה (סעיף 28 לת/10 ועמ' 158 שורה 9 לפרוטוקול), גם לא ברור איזה תפקיד יועד לעובד החדש, ולאיזה תקופה היתקבל לעבודה, הטופס של 'הודעה לעובד' אותו צירף התובע לתצהירו, לא חתום על ידי הנתבעת ושם העובד מושחר, ואין בצירופו כלום שיסייע לתובע.

...

התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.

בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.

כך התובעת הסבירה בסיכומיה ביחס להלכה הפסוקה אשר לפיה ניתן ללמוד על הסכמה לשינוי בחוזה ההעסקה מהתנהגותו של העובד, כי היא לא ידעה אודות השינוי הנטען בתנאי העסקתה, ואילו הייתה יודעת על כך היא הייתה מיתנגדת לשינוי זה. בנוסף לכך, התובעת טענה כי היא לא התנהגה כמי שהסכימה לשינוי תנאי העסקתה, אלא בהתחלה היא סברה שהבונוס הרבעוני לא משולם לה בתום לב ולפיכך הסתפקה בהעלאת הנושא מעת לעת בשיחות אגב[footnoteRef:40] .

נציין כי גם מתגובת התובעת למכתב הזימון לשימוע לא התרשמנו שהיה קיים קושי לפנות אל נציגי הנתבעת, הרי התובעת העידה בעצמה כי ישבה חודש בחודשו עם אסף עינת לצורך בדיקת הקף האירועים אשר היוו בסיס לתשלום הבונוס החודשי ולא הזכירה דבר ביחס לבונוס הרבעוני.

...

על כן, מקובלת עלינו הטענה של הנתבעת כי הצבירה נעשתה על בסיס טעות טכנית.

לאור האמור, תביעת התובעת ביחס לכך – נדחית.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת השלמת חלף הפרשות לפנסיה בסך 7,920 ₪.