עובד מתנדב ללא שכר המקבל עזרה מהמעסיק

(ראו פרוט', עמ' 11, ש' 11-8) הסבר התובע לעניין זה לא היה משכנע, במיוחד ועד יציאתו למחנה, עברו שמונה חודשים בהם עזר לשני מאמנים, לטענתו, מדי יום משך מספר שעות והשתתף במשחקים בשבתות, והכל ללא קבלת שכר או החזר הוצאות, תוך הסתמכות על מילה של שני מאמנים כשהראשון ביניהם לא נמצא בקבוצה החל ממרץ 2019.

כלומר, ההבטחה בשיחת הטלפון לא קשורה לתשלום שכר בגין העזרה לקבוצת הבוגרים ואין כאן שום התחייבות בעל פה. טענת הנתבעת כי התובע ביקש לעזור מרצונו וללא שכר, נתמכה בעדות המנכ"ל כי היחסים בין התובע לנתבעת בכל הקשור לקבוצת הבוגרים, היו בהיתנדבות מהטעם שהתובע רצה ליצבור ניסיון וידע.

אפשר וראה בכך 'קרש קפיצה' לעתיד, רכישת ניסיון וידע או ציפה לגמול כלשהוא עבור השקעתו, והיה ממש בציפייה זו, שכן בסוף העונה הוא ליווה את קבוצת הבוגרים לחו"ל. נזכור כי "יחסי עובד-מעביד ויחסי היתנדבות הם תרתי דסתרי במובן זה שקיומם של יחסים מן הסוג האחד שולל את קיומם של יחסים מן הסוג האחר. אין מצבי כלאיים." [footnoteRef:3] [3: פרשת פרידמן, ה"ש 5 לעיל, עמ' 43 שם] אשר על כן אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע ודוחים את הטענה לקיום יחסי עבודה ולזכאות לשכר וזכויות נילוות בגין העזרה שנתן התובע למאמן קבוצת הבוגרים.

...

אין די בראיה ובטענות שהוצגו לעניין זה, ומכאן הן נדחות.

לסיכום: אנו דוחים את תביעת התובע להכיר בעבודה בקבוצת הבוגרים כעבודה מזכה בשכר לרבות מלוא הזכויות שנתבעו מתוקף טענה זו. לגבי יתר רכיבי התביעה אנו קובעים כדלקמן: רכיב התביעה להשבת ציוד או שוויו – נדחה דמי נסיעות התקבל בסך 3,892 ₪ פיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע בסך 7,000 ₪ פיצויי פיטורים בסך 7,602 ₪ (יש לנכות מהסכום שנפסק את הפיצויים הצבורים) הודעה מוקדמת בסך 4,420 ₪ שכר עבודה בשבתות – נדחה הפקדות לפנסיה – נדחה פדיון דמי הבראה בסך 1,256.5 ₪.

הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך 9,000 ₪ תוך שלושים יום מהיום אחרת יישא הסכום הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

כך, נפסק בין היתר בעב"ל (ארצי) 535/09 עליזה בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי, (15.9.10) כדלהלן: "הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן מישפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הנם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הנה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו, 283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני מישפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד.

אכן, כפי שסבור היה בית הדין האיזורי, בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, התמורה בעד העבודה.

זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה (עב"ל 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי, 29.6.00; עב"ל 604/07 כחלון - המוסד לביטוח לאומי, 11.11.08)".

בהתאם לתלושי השכר לא שולמו לתובעת כלל זכויות סוציאליות.

...

ממכלול הראיות עולה כי התובעת, כבת משפחה, נרתמה להצלחת סוכנות הביטוח.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח שעבדה בסוכנות הביטוח, ואין המדובר בעזרה משפחתית גרידא.

לפיכך, נדחית התביעה.

קיימים מבחני עזר נוספים לזיהוי יחסי עובד-מעסיק כגון: מבחן הכפיפות, מבחן הקשר האישי, הסכמת הצדדים לגבי אופן העסקה, האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם, כיצד הוצגו היחסים, האם קיימת בלעדיות למעסיק, צורת תשלום השכר, תשלום מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי וכו'.

בע"ע 1270/00 אהובה (אגי) פרידמן – אליעזר הוז (19.9.2002) עמד בית הדין הארצי על המאפיינים של עבודה התנדבותית: "המיתנדב הוא עובד במובן המילולי של מושג זה, לאמור הוא מבצע עבודה עבור מעסיק. עם זאת, אין מתקיימים במתנדב יחסי עובד-מעביד עם מעסיקו.... בדרך-כלל סממני המיתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק. מעצם טיבם, יחסי ההתנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או במסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המיתנדב אינה מצמיחה זכויות מכוח הסכמים קבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המיתנדב לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995." בהמשך עמד בית הדין על כך שקיומו של אלמנט אחד אין בו כדי להכריע ויש לבחון את מכלול היחסים שבין הצדדים: "...לא תמיד קו הגבול בין שני הסוגים הוא ברור וחד-משמעי. טול למשל עובד המועסק בלא שכר. האם הוא עובד או "מיתנדב"? כפי שראינו, אי-תשלום שכר הוא רק אלמנט אחד מבין מספר אלמנטים היכולים להצביע על סוג העבודה.

עיון בתצהיר התובע מעלה כי הצהיר ביחס להעלאת שכרו כדלהלן: "מתוך דאגה לכך שמי ועד הבית לא יעלו לדיירי הבניין, לא עידכנה התובעת 2 את שכרי, כפי שסוכם עימי עם קיבלתי לעבודה, אלא באיחור רב ולאחר לחצים שלי וגם כאשר עידכנה את שכרי לא העלה אותו כנדרש, אלא פחות מכך....." התובע הפנה בהקשר זה למכתב שכתב לתובעת בחודש נובמבר 2019 בה דרש לעדכן את שכרו ולשלם לו את ההפרש מהשנה החולפת.

...

ערים אנו לטענות החמורות המופיעות בכתב התביעה שכנגד, עם זאת שעה שלא נטענה כל טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים בשל האמור, לא שוכנענו כי יש להתייחס לרכיב זה במופרד מעבר לטענת הקיזוז שהתקבלה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין: סך של 32,725 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.2019 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כך למשל לאחרונה ניתן על ידי בית הדין הארצי פסק דין בעיניינו של הרב שלמה רבינוביץ'[footnoteRef:14] הדן באבחנה בין עובד לבין מיתנדב לא בשכר.

מכל מקום, בפסק הדין בית הדין הארצי היתייחס לאבחנה בין מיתנדב לעובד ובין היתר ציין את הדברים הבאים: "יש להיות ערים לכך שהתנדבות עלולה להיות כלי לניצול ולשמש מסווה לעבודה תוך עקיפת מטרות דיני העבודה. העסקה באיצטלה של היתנדבות עשויה לקרוץ למעסיק המעוניין להנות מעמלם של אחרים ולחמוק מתשלום. היא פוגעת בזכותו של עובד לקבל תמורה הוגנת בעד עבודתו ולהנות מאגד זכויות היסוד המעוגנות בחוקי המגן. גם אם העובד זוכה לתרומה אישית בתבנית העסקה שכזו, יוצא שכרו בהפסדו. בנוסף, התפשטותה של התופעה עשויה להאיץ "מרוץ לתחתית" ביחס לתשלום שכרם של עובדים ולפגוע בשויון, בכבודם ובעקרונות צדק חלוקתי.

בהתאם, בעת בחינת השאלה אם מדובר ב"עובד" במסגרת של יחסי מישפחה נבחנות בין היתר - ובתלות בנסיבותיו של כל הליך - השאלות הבאות: מהו התפקיד שבוצע על ידי בן המשפחה והאם ניתן להתרשם כי הוא תפקיד נידרש שלולא היה מבצעו בן המשפחה היה נשכר לצורך כך עובד אחר; האם העבודה מבוצעת באופן סדיר, להבדיל מעזרה משפחתית הנתנת באופן ספורדי לפי הרצון והיכולת ולא באופן מחייב; האם שולמו לבן המשפחה תשלומים הנושאים אופי של שכר, הן מבחינת סדירות תשלומם והן בהיבט הקשר בינם לבין ביצוע עבודה בפועל.

...

עובר לסכסוך נשוא התביעה שררה ביניהם מערכת יחסים חברית והם נהגו לבלות באירועים, לנסוע לטיולים, בתי מלון וללכת למסעדות[footnoteRef:3] יחדיו, כאשר מהראיות שבפנינו שוכנענו, כי הנתבע הוא אשר מימן את הבילויים הללו.

במקרה שלפנינו זכאות התובע לתשלום בעבור הרכיבים השונים ושיעור הפיצוי בגינם היו במחלוקת ואף מהטעם הזה לא מצאנו לפסוק סכום נוסף בגין הלנה.

באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – משדחינו את תביעת התובע לפיצוי פיטורים (למעט החלק הפנסיוני) דין התביעה לפיצוי הלנה להידחות גם. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן כזה שעל הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: 75.1.

תביעת התובע בגין רכיבים– הודעה לעבודה, אי מסירת תלושי שכר, שעות נוספות, ופיצוי הלנה, נדחית הכל כמפורט לעיל.

] בשולי הדברים יצויין, כי לא מצאנו לידון בטענות התובע שלפיהן אין לראות בו "מיתנדב". זאת, שעה שלא עמדה לפנינו כל טענה מטעם הנתבעת או מטעם המדינה כי התובע היה בגדר "מיתנדב". לעניין זה נוסיף, כי התובע לא ביקש להיתקבל לעבודה כ"מיתנדב" ואף לא הוצע לו להיות "מיתנדב". על רקע האמור, שוכנענו, כי על אף שהתובע לא יכול היה לשמש כעוזר סגן ראש העיר בשכר לאור העובדה שלא אושרה כהונתו של מר סופר כסגן בשכר (ראו להלן), בפועל שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.

אשר לתקופה בה אושר מינויו של מר סופר כסגן בשכר ולא אושר מינויו של התובע כעוזרו (31.3.18-30.4.18) דעתנו היא, כי יש לאשר לתובע שכר ראוי בשיעור 40% משכר מנכ"ל הערייה ובצרוף כל הזכויות הנילוות (למעט ימי חופשה), כפי ששולם לו בפועל החל מיום 1.5.18.

...

התביעה לתשלום הפרשי דמי מחלה- נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, התנהלות בחוסר תום לב ופיטורים שלא כדין - נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין שלילת הזכות לדמי אבטלה- נדחית.