עוד סוכם בין הצדדים שעבודת התורניות היא עבודה נוספת אשר "השכר והתנאים הנלווים של התובעים, בגין ביצוע תורנויות בבית החולים נהריה, ישולמו על פי הנחיות משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה אשר חלו בתקופה זו לגבי רופאים אשר הועסקו גם בשעות העבודה הרגילות במשרד הבריאות, דהיינו – התורנויות ייחשבו כעבודה נוספת." (ההדגשה שלי ס.א.)
(כתב התביעה, פסק הדין והודעה על הסכם הפשרה צורפו בהתאמה כנספחים ה1, ה2, ה3 לתצהיר נעמי חשקובר).
התשתית העובדתית בשני ההליכים היא אחת; התובעות כתבו במפורש בכתב תביעתן, כי הגישו את התביעה לאחר שנודע להן על ההליך הקודם של התובעים 1,2 ופסק הדין שניתן בעיניינם כלומר הסכם הפשרה, ובחרו שלא להעלות אף טענה כנגד הגדרת העבודה כעבודה נוספת ותחולת חוזרי נש"מ על עבודה זו.
אשר על כן, אנו קובעים כי היה על התובעים לבקש היתר פיצול סעדים על מנת לרכז את מלוא הסעדים הנובעים ממתכונת העסקתם בתורנויות, משהעידו שידעו כל השנים שהזכויות הנתבעות כאן מגיעות להם.
הסכמה שצריכה לחול לדעתנו גם על התובעים משאין שוני בינם לבין רופאי בתי החולים לעניין זה.
התובעים עבדו בהתאם לתנאי זכ"ד 1976 שלטענתם חל עליהם כרופאים המועסקים במדינה, קיבלו תמורה בהתאם לבסיס השכר שנקבע שם ולפי הדרוג כרופאים בלישכת הבריאות, וכעת הם מתנערים מהתנאי שנקבע באותו זכ"ד, כי עבודת התורניות היא נוספת ולא מזכה בתנאים סוצאליים.
...
מעיון בהסכם עצמו, נראה כי הוא קובע עקרונית כי ינוהל משא ומתן לגבי העלאת הפקדת מעסיק בקרן השתלמות ל-7.5% ולרופאים מתמחים,[footnoteRef:10] אין בו קביעה לגבי תחולת קרן השתלמות על כלל התורנים ולכן לא הוכחה זכות זו. ממילא, אנו סבורים כי זכות זו הוחלה לגבי תורנים רק בהסכם 2012 (ראו הדיון בפרשת אבו אחמד, סע' 52 ואילך), וזה החריג מתחולתו את התובעים.
פיצוי בגין עגמת נפש – בנסיבות העניין היות ורכיבי התביעה לזכויות נדחו, ובשים לב להתנהלות הצדדים מהלך השנים כפי שפרטנו בהרחבה, החלטנו לדחות רכיב זה. נוסיף כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי חריג זה. ולכן גם רכיב זה נדחה.
סופו של דבר
התביעות נדחות.
