כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עובד יומי לעומת עובד חודשי: שינוי לרעה בתנאי העבודה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

גב' אלסטר טענה לעומת זאת כי בסמוך לאחר שהוצגה בפני התובעת האפשרות כי שכרה יותאם להיקף משרתה החדש והחזר הוצאות הנסיעה יגדל, ובכך "יכסה" על הפער שיווצר בשל התאמת השכר להיקף המשרה המופחת, ערכה תלוש שכר לדוגמא וגילתה, כי טעתה בחישוביה והציגה בפני התובעת מצג שגוי.
משמעות הדברים היא, אפוא, כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת לאחר שתנאי העבודה שהוצעו לה, הכוללים הפחתה בגובה של כ 1,400 ש"ח בשכרה, השתנו.
למעלה מן הדרוש נציין, כי התובעת לא הוכיחה, בפן העובדתי או הנורמאטיבי, כי הסתמכה על טעותה של גב' אלסטר, שכן לא שינתה את מצבה לרעה בעקבות דבריה של גב' אלסטר ולא הראתה שהיתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה לאור הסתמכותה על הטעות החישובית שנפלה מלפני גב' אלסטר (ולפיה הגדלת החזר הוצאות הנסיעה יפצה את התובעת על הפחתת שכר הברוטו בעקבות הפחתת הקף משרתה).
בהתאם לצוו ההרחבה מוטל על המעסיק לשלם לעובדו החזר הוצאות נסיעה על פי הנמוך מבין שני אלה: גובה חופשי חודשי ממקום מגורי העובד למקום עבודתו או מספר ימי העבודה שעבד בחודש קלנדרי נתון במכפלת המאקסימום היומי, כפי שיעורו מעת לעת, ובלשון צו ההרחבה: "כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו הישתתפות עד המאקסימום האמור בסעיף 2 לעיל בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו" (הדגשה שלי – י.ז.ג).
...
לא מצאנו לדחות את תביעתה של התובעת אך ורק מאחר ולא כימתה את תביעתה, שכן הוכח ואף לא הוכחש, כי התובעת עבדה שעות נוספות ולא שולם לה, במרבית החודשים, גמול בגינן.
משכך, לא מצאנו מקום להתייחס לטענה זו. הנתבעת תשלם לתובעת 2,000 ש"ח פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ואת גמול השעות הנוספות המגיע לה וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.
ואולם, התנהלות הצדדים בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו, כפי שאף תועדה בפרוטוקולי הדיונים לאחר שהובהר לצדדים כי תובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין, הביאה אותנו לכלל מסקנה, כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך דיון מהיר (ד"מ) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העובדה שהתובע הביט שלא למצלמה אינה פועלת לרעתו במיוחד לאור העובדה כי השעה המקומית בזמן עדותו של התובע היתה 05:00 בבוקר.
אשר לנתבעת 2, התובע ניצל יומיים וקיבל פדיון בסך 227 ₪, כך שנותר ביתרת חובה של 0.68 ימי חופשה.
במסגרת בחינה עובדתית זו ראוי להבחין בין מקרים שבהם המעסיק מסר לעובד הודעה על תנאי עבודה, והאמור בהודעה משתקף בצורה נאותה בתלושי השכר של העובד; לבין מקרים שבהם לא נימסרה לעובד הודעה כנדרש, או נימסרה הודעה שתוכנה אינו בא לידי ביטוי בתלושי שכרו (ראו בהילכת אוקראינסקי, סעיפים 22-23 לפסק דינה של כב' השופטת דוידוב מוטולה ובחוות דעתה של כב' השופטת גנדלר-אופק, וההפניות שם).
סכום הברוטו וסכום הנטו משתנה בהתאם למספר השעות.
לעומת זאת גירסתו של התובע בכל הקשור לסיום העבודה היתה קוהרנטית ועקבית וכך העיד: "ש: למה העבודה הסתיימה?
מאחר וקיבלנו את גרסת התובע לפיה פוטר בשיחת טלפון ללא הודעה מוקדמת וללא זכות לשימוע, זכאי הוא לפצוי בגין פגם זה. לאור משך ההעסקה, ארבעה חודשים שאינם ברצף, ולאור הטענה של המעסיק כפי שהועלתה על ידי התובע לפיה "אין עוד עבודה", אנו מעמידים את הפצוי על סך של 2,500 ₪.
...
משכך, נדחית הטענה כי חלה עליהן חובה לאחר ששה חודשים בלבד.
סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי אם "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1 ... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק", וכי פיצויים לדוגמא כאמור לא יעלו על 15,000 ₪, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.
התוצאה – התביעה מתקבלת בחלקה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בחודש מאי 2019 עבדה התובעת יומיים בלבד, ובחודש זה הסתיימו יחסי העבודה.
מקום בו קיימת מחלוקת בדבר עניין המנוי בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד) קובע סעיף 5 א לחוק הודעה לעובד כי: "...חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." הנושאים אשר במחלוקת בין הצדדים מנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד.
המנעות מהצגת הודעות אלה פועלת לרעת התובעת גם בעיניין טענתה, כי השכר השעתי השתנה כבר בחודש 7/2018.
הואיל ובתלוש השכר לחודש 5/2019 שולם לתובעת רכיב הפרשות לפיצויים בסכום זהה לרכיב הפרשות לפנסיה למרות ששעור ההפרשה אמור להיות נמוך יותר (6% לעומת 6.5%) הרי שהנתבע מילא חובתו בכל הנוגע לתשלום רכיב זה, ואף ביתר.
...
התובעת לא הציגה תכתובת בין הצדדים בימים הרלבנטיים בחודש מאי 2019 ושעה שהנטל להוכיח פיטורים מוטל עליה, אין בכך אלא לחזק את המסקנה דלעיל.
משנדחתה הטענה לגבי פיטורים, נדחית גם הטענה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19.4.20) ועד התשלום המלא בפועל: דמי הבראה (הפרש) בסך 248 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בתביעה שלפנינו טוענים התובעים כי מעסיקתם לשעבר– "חב' טי אנד אם סער ביטחון בע"מ" (להלן- הנתבעת), פעלה בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, בכך שהיא הפלתה אותם לרעה בתנאי עבודתם במיתקן רשות השידור שבחיפה בו עבדו, לעומת עובדים שלה באותו התפקיד אשר עבדו במיתקן רשות השידור בירושלים.
אנו ערים להלכה אשר קובעת, כי חישוב השכר לצורך תשלום פצויי פיטורים לעובד שעתי יש לעשות לפי חלקיות המשרה המשתנה לאורך כל תקופת עבודתו, כדי להבטיח כי "פצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את הקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עלולה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד". עיון בתלושי השכר אשר הוגשו לתיק, מגלה, כי מלבד חודש 11/2012, בו עבד התובע בהקף של 77.96% משרה, כל יתר החודשים עבד התובע בקירוב למישרה מלאה 96%.
התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
...
התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.
בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

התובע טען שעבד 5 ימים בשבוע ולעתים בימי שישי, בין השעות 7:00 עד 17:00 ולעתים מעבר לכך – כנגד שכר יומי בסך 310 ₪ ששולם במזומן.
עוד תאר שהשכר השתנה ונע בין 6,000 ₪ לחודש ל- 11,000 ₪, נתון המלמד שמספר ימי העבודה השתנה מחודש לחודש כפי שהתובע אף אישר כשהעיד שהיו חודשים שבהם עבד 15 ימים ולא חודש עבודה מלא[footnoteRef:25] - זאת בנגוד לגירסתו הראשונית.
] לעומת זאת, בחקירה הנגדית תאר שהמעסיק סיפק לעובדים אוכל וכן ששולם לידיו סך 100 ₪ מדי שבוע לשם הוצאות אוכל, שלן באתרי הבניה שבהם עבד ושם הועמד לרשות העובדים מקום לינה ורחצה, והוסיף שאין לו דרישות מהנתבעת מלבד לעניין תשלום פצויי פיטורים.
העברת נטל השיכנוע למעסיק בהתאם להוראות חוק שונות (ובהן סע' 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב - 2002, סע' 26ב(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958) רלוואנטית רק ככל שמוכח קיומו של קשר עבודה (ע"ע (ארצי) 34042-06-20 מוחמד כעאבנה – יאיר אזולאי (206.22) בסע' 19 ו- 24 לפסק-דינה של כב' השופטת דוידוב-מוטולה וההפניות שם).
הכלל מבוסס על ההנחה שהיא פרי השכל הישר וניסיון החיים לפיה לו הובאו עדים אלה עדותם היתה פועלת לרעת אותו צד (ע"ע (ארצי) 55167-12-13 גלעד סער – מרום מינוף בע"מ (16.6.14), בסע' 31 לפסק-הדין).
...
בנסיבות אלה, ועל אף הקשיים בגרסת הנתבעת, לא מצאנו להעביר את נטל השכנוע לסתור את טענות התובע בנוגע לזכויות השונות - אל הנתבעת.
] בהתחשב בסתירות בגרסת התובע בנוגע לעובדות היסוד ובהימנעות ממתן פרטים רלוונטים, מהבאת עדויות ומהצגת ראיות– אנו קובעים שהתובע לא הרים את נטל השכנוע בעניין קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעת.
סוף דבר – התביעה נדחית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו