עדיפות בין עיקול לבין שעבוד רשום על נכס

עוד יש לציין כי - כפי שיפורט להלן בהרחבה - ממילא אינני סבורה כי זכותו העדיפה של המנהל המיוחד נובעת מרישום המישכון ברשם המשכונות, כי אם מההתחייבות החוזית לרישום משכנתא על הנכס, והתחייבות חוזית כזו כלל לא נעשתה מצדו של רן. כאמור, ההסכם להחזר החוב קבע במפורש כי חלקה של לינדה בנכס ישועבד ולא היתייחס כלל לשיעבוד חלקו של רן. כך גם שטר והסכם המשכנתא התייחסו לחלקה של לינדה בלבד ולינדה חתמה עליהם לבדה.

ברם, בהמשך בחן שוב בית-המשפט העליון בע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם, פ"ד נט(3) 697 (2004) (להלן: "פס"ד אברהם") את השפעתו של עקרון תום-הלב על היחסים שבין רוכש הנכס לבין המעקל המאוחר (להבדיל מרוכש מאוחר, שעניינו נדון בפס"ד גנז), וקבע כי "בעקרון, במצב הדברים הטיפוסי, אין הקונה מפר באי-רישומה של הערת אזהרה, את חובת תום-הלב כלפי מעקל שהטיל עיקול לאחר הווצרות זכויות הקונה. אי-רישום הערת אזהרה אינו שולל את עדיפותו הקניינית בנכס" (דברי כבוד הנשיא א' ברק, בעמ' 705 לפס"ד אברהם).

...

מסקנה זו נכונה במיוחד במקרה זה בו המשכון לא נרשם אמנם ברשם המשכונות אך נרשם בחברה המשכנת, שבה מתנהל בפועל הרישום אודות הזכויות בדירה.

לעומתו טען המנהל המיוחד, כאמור, כי למעשה, לינדה לא שעבדה את המקרקעין, הואיל ודבר זה מתאפשר רק על-ידי רישום בלשכת רישום המקרקעין, ולפיכך שעבדה לטובת החברה וגבאי את "יתרת זכויותיהם החוזיות והאחרות של החייבים [אלגבה – א.ל.ע.] בנכס, לרבות זכויות עתידיות ליתרת כספי המימוש לאחר מימוש המשכנתא הראשונה". ברם, אני סבורה כי עמדות הצדדים בעניין זה אינן רלוונטיות.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, בקשתו של המנהל המיוחד מתקבלת, במובן זה שאני קובעת כי למנהל המיוחד עדיפות בקבלת יתרת התמורה ממימוש חלקה של לינדה (בלבד) בנכס, אשר הופקדה בקופת בית-המשפט, וזאת, כמובן, עד לגובה חובה של לינדה לחברה, שלא יעלה על סך של 2.5 מיליון ₪.

בהסתמך, בין היתר, על נימוקיו של לרנר, היתקבל בפסיקה הכלל כי המחאת זכות כספית רשומה גוברת על עיקול שהוטל לאחריה: "ככלל, התחרות בין עיקול ובין המחאת זכות מוכרעת על פי הסדר הכרונולוגי של מועד הווצרותם: "אם קדמה ההמחאה לעיקול, העיקול אינו תופס. נושה יכול להטיל עיקול על נכס של חייבו, אולם ההמחאה העבירה את הבעלות בזכות, היא איננה עוד נכס של הממחה, ואינה חשופה לעיקול מצד נושיו. לעניין זה יש לכאורה חשיבות רבה למועד העברת הבעלות בזכות... בהמחאה של זכויות כספיות, עוברת בדרך כלל הבעלות לנמחה בעת הסכם ההמחאה, לפני ההודעה לחייב. משום כך, אפילו הוטל העיקול בפרק הזמן שבין הסכם ההמחאה לבין מועד ההודעה לחייב, הוא יידחה מפני זכותו של הנמחה (לרנר המחאת חיובים, בעמ' 351-352). יש לציין, כי אם המחאת הזכות היא על דרך של שיעבוד, סדר העדיפות בינה ובין עיקולים אינו משתנה (קרי, עיקולים שקדמו לה גוברים עליה ועיקולים שהוטלו לאחריה אינם תופסים) – ובתנאי שנרשמה כדין" (ראו: הפ (ת"א) 32832-04-13 מדינת ישראל – הרשות הממשלתית למים וביוב נ' פורמלית (פורסם במאגר משפטי), הדגשות הח"מ).

...

לסיכום, על אף שהשעבוד נרשם כקבוע, נראה על פי שלושת המבחנים האחרים ובמיוחד על פי מבחן השליטה אשר מסתמן כמבחן העיקרי והמהותי לענייננו, כי יש לסווג את השעבוד על זכויות רוזמרין מלקוחותיה כשעבוד צף. שעבוד צף עם הגבלה גובר על עיקול מאוחר אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 4.3.2013 נרשם השעבוד על זכויותיה של רוזמרין כלפי טומשין ברשם החברות (ראו נספחים 1-2 לתצהיר התובעת).

בית המשפט נעתר לדרישת הבנק והוציא צו מניעה האוסר על מימוש המקרקעין בהליכי ההוצאה לפועל תוך שהוא קובע כי אין להרחיב את ההיתר להוצאת נכסים מרשותה של החברה שלא בדרך העסקים הרגילה ומבהיר כי ההגבלה מתירה לחברה לבצע עסקאות רצוניות במהלך העסקים הרגיל, אך אינה מאפשרת הוצאת נכסים כפויה.

סוף דבר לסיכום, נחה דעתי כי זכותה של פרו פלוס קודמת לזכותה של רשות המיסים.

קביעה זו מבוססת על שורה של שיקולים, ובהם מאפייני מוסד העיקול וההתנגשות עם הקונה; טיב הסתמכותו של המעקל על מירשם המקרקעין ותרומתו של אי-רישום הערת אזהרה להווצרות העימות; עוצמת הזכויות של המעקל ומידת זיקתו לנכס (עמ' 705ז – 706א לפסה"ד).

בהתנגשות בין המעקל לבין הזכות שביושר נשמרת העדיפות של בעל הזכות שביושר מכוח זכויותיו המעין-קנייניות, ואין באי-רישומה של הערת אזהרה כדי לשלול עדיפות זו. עמידתו של בעל הזכות הקניינית על זכויותיו כלפי המעקל אינה מנוגדת לעיקרון תום-הלב (עמ' 711ב, ה לפסה"ד).

גם אי רישום השיעבוד ברכב ברשם המשכונות אינה יכולה להועיל למשיב 3 מהסיבות כדלקמן: 1) לפי פס"ד אהרונוב ולפי פס"ד גדי, אין כל משמעות לרישום או אי רישום של זכות השיעבוד כלפי המעקל; 2) המבקש, שאינו נושה מקצועי, פעל לרשום את הבעלות ברכב על שמו במשרד הרשוי, מקום שבו אנשים מן היישוב בודקים את רשומי הרכב, ובכך הודיע לכולי עלמא שיש לו אינטרס כלשהוא ברכב.

גם ללא הסבר זה אין כל מירמה בכך שהרכב נמצא אצל המשיב 1, שכן שיעבוד על נכס אינו מונע מהבעלים של הרכב מלהשתמש בו; 7) החתימה על זיכרון הדברים הייתה כחודש לאחר הגשת התביעה של המשיב 3 נגד המשיב 1.

...

סבור אני שיש לדחות את טענה זו, ולקבוע שעסקת ההלוואה והשעבוד היא עסקה אמתית, מהסיבות כדלקמן: 1) המשיב 3 לא הביא בדל ראיה שמדובר בעסקת מרמה; 2) שמעתי את עדות המבקש והמשיב 2 וניכרים דברי אמת; 3) המשיב 3 צירף דו"ח מידע מביטוח לאומי אודות הכנסות המשיב 1 לשנת 2015.

לאור האמור לעיל, סבור אני שאין כל מרמה בכך שהרכב נמצא בשימושו של המשיב 1.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: 1) למבקש יש זכות שעבוד על רכב פרטי מסוג שברולט אורלנדו מס' רישוי 88-353-32 (להלן-"הרכב") בגין ההלוואה שנתן למשיבים 1 ו-2 ביום 11.11.16, וזכות השעבוד הזו היא זכות מהותית של המבקש ברכב; 2) זכות העיקול של המשיב ברכב הינה זכות דיונית של המבקש ברכב, שאינה יכולה לפגוע בזכות השעבוד של המבקש ברכב; 3) לאור זאת העיקול סותר את זכות השעבוד של המבקש ברכב, ותפיסת הרכב הייתה שלא כדין, ויש להחזיר למבקש את הרכב, גם אם יהיה בשימושו של המבקש.

ביום 7.9.2005 נתן כב' הרשם צו מכר ,הקובע כי זכותו של הקונה בנכס תרשם כשהיא נקייה מכל שעבוד ועיקול בהתאם לסעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (הדגשה שלי מ.ס.); מכירה על ידי רשות - נמכר נכס על ידי בית משפט, לישכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שיעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי.

סוגית ההתיישנות – ראשית אדרש לשאלת היתיישנות תביעת הערייה, שהרי אם ימצא כי היתיישנה אזי אין כלל שאלה של עדיפות בין החוב לעירייה לבין חוב המשכנתא לבנק.

בסוגיה זו פסק כב' השופט מלצר, כי יש להבחין בין שיעבוד שנירשם לבין שיעבוד שלא נרשם והוא תקפותו היא סטאטוטורית (שם, פסקה 47, עמ' 25); "לאור תכליתם של דיני ההתיישנות, יש לבצע איבחנה בין שיעבוד שאיננו רשום לשיעבוד רשום. בעוד תביעות למימושם של שעבודים רשומים אינן כפופות להתיישנות על פי הדין המצוי (אך יתכן והן כפופות לדיני השהוי, או עקרונות של חוסר תום לב). הינה כי כן יש להתייחס לתביעות למימוש שעבודים שלא נרשמו, בהקשר של דיני ההתיישנות, כאל "תובענות כספיות" בפני עצמן ולהחיל את חוק ההתיישנות עליהן בשינויים המחויבים.

...

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בפסיקה הנזכרת בהם, ובהחלטתו של הרשם ושקלתי את הטיעונים המשפטיים שנטענו, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו וכמפורט להלן ואפרט החלטותיי בנוגע לנושאים הבאים; סוגיית התיישנות תביעת העירייה, תחרות הזכויות בין העירייה לבין בנק הפועלים, אשר העמיד משכנתא לטובת רכישת הנכס (להלן: "הבנק"), ומשמעות הערת האזהרה שנרשמה לזכות החייבים, לעניין תחרות הזכויות בין בעלי הדין.

משמע, שערעור זה דינו להידחות.

לסיכום – דין הערעור להידחות, לאור הסיבות שנמנו בפירוט בפסק דין זה. לאור נסיבות הענין ומה שציינתי בראשית הפרק של דיון והכרעה, אין צו להוצאות.

(ב) האם השיעבוד שרשמה הערייה בשנת 2007 על חובות משנות ה-90 גובר על העיקולים שהיו רשומים קודם לכן על הנכס? כלומר, מה גובר – העיקול המוקדם או שעבוד מאוחר: הנאמן מפנה בתגובתו לספרו של פרופ' שלום לרנר "שעבוד נכסי חברה" (הוצאת בורסי תשנ"ז-1996) בעמ' 246 שבו נאמר כי העימות בין שעבוד קבוע לבין עיקול אינו מעורר לכאורה בעיות קשות, שכן לגורם הזמן יש משקל מכריע והראשון בזמן גובר על חברו.

..שלובם יחד של הוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, יחד עם הוראת סעיף 91(א) לפקודת פשיטת הרגל, מצדיקה קביעה שיפוטית כי אותם זוכים שנקטו הליכים, שבעקבותיהם נתקבלו הכספים, זכאים לעמוד על כך כי הכספים שנתקבלו יזקפו תחילה לחשבון ההוצאות והאגרות ולחשבון החוב שחב החייב כלפיהם ואילו הזוכים האחרים, שלכל היותר הטילו עיקול ברשום על הנכס ו/או על חלף שוויו עומדים בשורה אחת עם הנאמן וממועד מתן צו הכנוס, אינם נהנים מעדיפות כלפיו.

...

. אין בידי לקבל פרשנות לפיה בנקטו ביטוי "עיקול חוב" בסעיף 91(ב) סיפא, התכוון המחוקק לכלול גם סכום שמקורו במימוש נכס של החייב, במיוחד, לאור העובדה כי בסעיף 91(ב) רישא, נכללה התייחסות מפורשת ל"נכס" של החייב וכמאמר המחוקק "די בתפיסתו ובמכירתו של הנכס על מנת להוציאו מכלל הנכסים המוקנים לנאמן"..

(ה) סיכומו של דבר: הנושה היא נושה מובטחת מכוח השעבוד שרשמה בהתאם לפקודת המיסים ושיעבוד זה גובר על נושים קודמים שלזכותם נרשמו רק עיקולים.

מכל הנימוקים הנ"ל, אני מקבל את עמדת המבקשת ומורה ללשכת ההוצאה לפועל להעביר את כספי חובו של החייב כלפיה, לידיה.