עדות קטין בתצהיר עדות ראשית במשפט פלילי

לאחר מכן, הוא וצוות משרדו עמלו קשות לאיסוף ולימוד חומר רפואי רב שכלל מאות עמודים, וכן לתור אחר מומחים רפואיים שיסכימו לתת חוות דעת רפואית, בשל החשד שריחף ברקע אודות המעשים הפליליים שיוחסו להורי הקטינה.

במסגרת ניהול התביעה, קוימה ישיבת גישור, אולם הנתבעים דחו את הצעת המגשר, ולכן התיק המשיך להתנהל בבית המשפט, במסגרתו הוגשו תחשיבי נזק, היתקיימו מספר ישיבות קדם משפט, נערכו תצהירי עדות ראשית, והתקיימה ישיבת הוכחות ביום 17.11.2014.

עוד נפסק כי סכום של 100,000 ₪ בהפחתת שכ"ט עו"ד והוצאות, יועבר ישירות להורים וישמש אותם לצורך טפול בקטינה עד הגיעה לגיל 18.

...

מסקנה דומה חלה גם בשאלת ההוצאות.

גם טענה זו דינה להידחות, שכן הנתבע צירף לתצהירו כנספח ז', אסופה של ראיות התומכות בטענתו לעניין שיעור ההוצאות שהוצאו, שדי היה בהן כדי להרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם להשבת סכום המע"מ וההוצאות, ומשכך דין תביעתם להידחות, וכך הנני מורה.

התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

חרף העובדה שגם בית המשפט מצא להעיר במהלך חקירתה הנגדית של האם, כי ההליכים דכאן אינם בבחינת משפט פלילי חוזר, מצא האב גם לחקור את האם באופן קונקריטי בסוגיות שהוכרעו בהליך הפלילי והנן חלוטות (עמ' 11 – 12 לפרוטוקול).

ארוע אלימות שלשיטת האם עצמה שימש כטריגר לעזיבתה ; זאת במיוחד ושעה שלגירסת האב בתצהיר עדותו הראשית, האם עזבה עם הקטינים קודם לכן לתקופה בת כחודש וחצי שבה ל XXX עמם לבקשתו ואחרי מספר ימים ארע הארוע בגינו עזבה לבלי שוב.

כך למשל, הודה כי העדיף להותיר את הילדים ללא מסגרת חינוכית על רקע המחלוקת המשפטית: "...ש. אתה מעדיף שהילדים יהיו בלי מסגרות חינוכיות כדי להתנצח בבית המשפט התנגדת לרשום את הילדים למסגרות החינוכיות? ת. כן. ש. זאת אומרת שאם האם לא היתה פונה לבית המשפט לדאוג לילדים למסגרת חינוכית הילדים היו היום בבית נכון? ת: אז לעקור אותם ממסגרת זה הכי נוח. ש:אם האם לא הייתה פונה לבית המשפט לרשום את הקטינים למסגרות עד היום הם היו בבית. ת: עובדה שבית משפט נתן החלטה ללא הסכמתי לרשום את הילדים. ת: עד היום אני מיתנגד. ש: לא מפריע לך שהמקום קרוב ליד הבית שלהם ייתפס? ת: לעקור בלי הסכמתם את מרכז חייהם אני מחזיר בשליחות שלי במוח הסיכון אני יודע בשליחות שלי במוח לאיזה בית הם חוזרים. ש.ת לשאלת בית המשפט אתה מבקש להשיב את הילדים שיהיו קרובים אליך תביעה יכול להיתקבל ולא להיתקבל אם התביעה תיתקבל זה דבר אם לא תיתקבל איפה הילדים צריכים ללמוד אני אומר שכרגע במצב הנוכחי איפה שהם נמצאים לצערי הרב אני מכבד את בית המשפט אני הייתי מתורגמן אני מכבד את המערכת. ש: אם אתה מכבד את בית המשפט למה לא נתת הסכמה? ת: כמו שאמרתי אין אדם שאינו חפץ במסגרת של ילדיו אך מאחר ואני יום יום בשליחות שלי בנוער בסיכון שאחרי מסגרת נותנת חום ואהבה שמחה אבל כשאני יושב עם הנער שאומר שהוא חוזר לאבא אלכוהוליסט וכשאני יודע שהיא כזאת ילדיי אינם הפקר לא רק מסגרת מסגרת מעניקה רק חום ואהבה השאלה מה אחרי המסגרת מה קורה ואיזה התפתחות להשליך הכל על המסגרת... " (עמוד 20 – 21 לפרוטוקול) ועוד ציין את השקפתו ביחס להתנגדותו לרישום ג' לצהרון: "ש. למה לא הסכמת לרשות את הילד לצהרון של הגן אוכלים ביחד משחקים ביחד יש גן שממשיך אתה מאשר שאתה התנגדת לרשום את הילד לצהרון ?

...

יכולתה הכלכלית של האם בהחלטה למזונות זמניים הועמד פוטנציאל השתכרותה של האם כגובה שכר המינימום וסבורני כי שיעור זה נותר כשהיה.

בהביאי בחשבון את פערי ההכנסה הפוטנציאלית שבין ההורים ואת ההוצאה העיקרית של האם בדמי שכירות; את יחסי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים אשר גם מוביל להנחה בדבר קיומן של הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדוייק לטובת האם; את גיל הקטינים והדין הנוהג ביחס לכל אחד מהם (חובה אבסולוטית אל מול דין צדקה) ואף הביאי בחשבון כי לאב הוצאות דלק ואירוח של הקטינים, סבורני כי עתירת האם להעמדת שיעור המזונות של הקטינים כפי שנפסק בהחלטה למזונות זמניים (עת שם פוטנציאל השתכרותו של האב עמד על סכום נמוך יותר), עושה חסד של ממש עם האב בהתחשב בצרכיו המינימאליים של קטין כפי שהוכרו בפסיקה.

סיכום אופרטיבי לכל התובענות במכלול האמור, בהתאם לקביעותיי דלעיל בארבעה התובענות שעל הפרק, אני מורה כדלקמן: תביעת האב להשבת הקטינים ל XXX נדחית.

בתיק זה היתקיימו שני דיונים, דיון קדם משפט ודיון הוכחות במסגרתו העידו הצדדים והעדים מטעמם.

טענות התובע בעיניין ההטרדה המינית- צודקת הנתבעת שבכתב תביעתו היתייחס התובע בהרחבה לסוגיה זו וטען שהנתבעת העלילה עליו כי פגע מינית בקטינה, אולם בתצהיר עדותו הראשית לא היתייחס התובע כלל לטענה זו וגם לא בסיכומיו.

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: )3( הפירסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;"

...

לנתבעת היה עניין אישי להגן על עצמה בהתאם לתפיסתה את מצב הדברים אז. טענת התובע בעניין התלונות במשטרה נדחית.

" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 27-30 התובע לא הוכיח טענה זו והיא נדחית.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה על כל חלקיה נדחית.

אמנם עלתה האפשרות שהנתבע הפשיט והלביש את התובע וחברו כדי שלא לתת להם להמתין במשרדו להוריהם כשהם ערומים, אך בסופו של דבר, בהיעדר הסיוע הנידרש לעדותו של התובע, שהייתה עדות קטין, הנתבע לא הורשע בגין הארוע הראשון, כאשר בית המשפט מציין כי קביעה זו הנה "חרף האמון שנתתי בעדותו של י' ", היא עדותו של התובע (עמ' 54 שו' 9 להכרעת הדין).

בכל הנוגע לארוע הראשון, ארוע השלולית, ארוע זה אינו יכול להיות מוכח באמצעות הקביעות בהליך הפלילי, שכן הליך זה הסתיים בזיכוי הנתבע בגין ארוע זה. אלא שלתובע עדיין עומדת הזכות לנסות ולהוכיח את טענתו להתרחשות ארוע השלולית בהליך האזרחי דנן, שכן כידוע, בעוד שלצורך הרשעה במשפט הפלילי נידרשת הוכחה מעבר לספק סביר, במשפט האזרחי נטל ההוכחה נמוך יותר, בשיעור של 51% במאזן ההסתברות בלבד, והתובע רשאי לנסות לעמוד בו. להוכחת ארוע השלולית, הגיש התובע את תצהירו.

בסעיף 4 לתצהיר, טען התובע כך: "כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה, עברתי פגיעה מינית על ידו (- הנתבע 1- ש.ס.מ.), בשני אירועים שונים- האחד בין כותלי בית הספר, במשרדו, והשני בטיול שנתי, הכל כפי שתואר בכתב האישום שהוגש כנגד משה נוסבויים... העתק כתב האישום, פסק הדין וגזר הדין מצ"ב." הנתבע, מצידו, לא הגיש תצהיר כלל ואף לא העיד, ולא פרס בפני בית המשפט כל גירסה שהיא לסתור את טענות התובע.

במקרה הנוכחי, עסקינן בתצהיר עדות ראשית שהוגש מסגרת הגשת הראיות.

...

סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

אציין כי אינני מקבלת את דרישת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות שנגרמו לנתבע בהליך זה בשל כך שההליך החל בבית המשפט המחוזי והועבר בהסכמה לבית משפט זה, ובשל כך שהמומחה דחה את מסקנות חוות דעתו של מומחה התובע, ובשים לב לסירובו ה"עיקש" של התובע, כטענת הנתבע, לסיים ההליך בפשרה נדיבה שהציע ביהמ"ש. ממסקנות פסק הדין עולה כי אין מקום לטענות הנתבע, וכי צדק התובע בדרישתו לנהל את ההליך.

בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע כי לאור מאסרו, על רקע טענות אלימות שהופנו אליו מצד התובעת, הוא איבד את מקום עבודתו; כי נכון לעת ההיא הוא איננו עובד וכי אף אחד לא מוכן לקבלו לעבודה בעקבות הרישום הפלילי שיש לו. בהרצאת פרטית עדכנית שצירף הנתבע לתצהיר עדות ראשית, הצהיר הנתבע על הכנסות בסך של 5,655 ₪ בממוצע בחודש מדמי אבטלה ובגובה של כ-1,800 ₪ בממוצע בחודש מהבטחת הכנסה.

בית המשפט בתוך עמו הוא יושב ומצאתי את הסכומים אשר פורטו בגין חלק מהוצאות הקטינות פורטו בהפרזה, בודאי אלה אשר פורטו בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת ובמיוחד בהעדר כל הסבר מניח הדעת לפער בין הסכומים.

...

לסיום, התוצאה המעשית של בחינת צרכי הקטינות; בשים לב להכנסות הצדדים לרבות נכסיהם; הכנסתם הפנויה של הצדדים (כ- 7,200 ₪ לכל אחד מהם) העדרם המוחלט של מפגשים בין האב לבין הקטינות וכלל הפרמטרים שנקבעו לעיל; העובדה כי כל הנטל שבטיפול וגידול הקטינות רובץ על שכם התובעת בלבד; ביקורתו של המתאם ההורי בנוגע לאחריות שני הצדדים ביחס לחידוש הקשר בין האב לקטינות; גילאי הקטינות והדין החל על מזונותיהן; לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר הכנסות הצדדים, הדומות בגובהן ומשנוכחתי כי הכנסות אלה מאפשרות לצדדים לתת את הצדקה ולאחר שלקחתי בחשבון את גובה קצבת הילדים של המל"ל וקצבת החינוך המשתלמת מידי שנה עבור הקטינות, ושעה שכלל צרכי הקטינות עומדים על סך כולל של 4,950 ₪ בחודש (סך של 2,474 ₪ לכל אחת מהן וראו סעיפים 11; 14 ו-19 לפסק-הדין), אני קובעת כי הנתבע ישלם עבור מזונות כל אחת מהקטינות את הסך של 1,240 ₪ בחודש ובסך כולל של 2,480 ₪ בחודש שכן במכלול השיקולים והדין החל על מזונות הקטינות, סך של כ- 50% ממזונות הקטינות יחול על התובעת.

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה. ככל שהקטינות לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינות.