ראשית ייאמר, כי גרסת הנתבעים, על פיה התובע נתפס במעשים אשר הביאו לדרישה מצידה של "שופרסל" לאסור כניסתו לסניף לא הוכחה.
לא הובאו נציגי נתבעת 1 אשר הדריכו את התובע בעת החפיפה, לא הובא לעדות קב"ט "שופרסל", לא הובא לעדות מנהל סניף "שופרסל" או כל נציג אחר מטעמה של "שופרסל" אשר יאשר את גרסת הנתבעים.
על כך נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658 כדלהלן: "אי-הבאתו של עד רלוונטי, מעוררת מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
בנסיבות אלה ספק רב בעיני, שהסיבה בשלה הודיעו הנתבעים לתובע על ביטול הזיכיון היא סרוב מצידה של "שופרסל" שהתובע ימשיך להחזיק בזיכיון בסניף.
בהיתחשב בחומר הראיות אשר הונח בפני שוכנעתי, שהנתבעים החליטו לבטל את עסקת הזיכיון לאחר כ- 3 ימים בלבד מסיבותיהם שלהם וללא כל קשר להתנהלות התובע.
די בעצם הקבלה (והביטול) על מנת להצמיח חובה להשיב: "... השבה של מה שקבל צד אחד מן הצד השני על-פי החוזה, באה מכוח סעיף 9 לחוק התרופות, 'להחזיר את המצב לקדמותו הטרום חוזית'..." (ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עירית נתניה, פ"ד מו(4) 45, סעיף 17 לפסק דינו של כב' הש' מלץ).
...
טענה זו לא פורטה כדבעי ולא שוכנעתי, שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש.
סוף דבר
נתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 160,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 5.6.2009 ועד לתשלומו המלא בפועל.
הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
