עדות מומחית לבדיקת מסמכים מזויפים

על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, נמצאה התאמה בתכונות כתיבה בין 25 חתימות הערב שבמסמכים שבמחלוקת לבין הדוגמאות שקבל לבדיקה, וקיימת אפשרות סבירה כי החתימות נכתבו על ידי הנתבע 2; מסקנתו מבוססת גם על התאמות שמצא בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות בתכונות כתיבה של קו הכתיבה; הוסבר כי החתימות כתובות בצורה שוטפת ולא נימצאו בהן סימנים אופייניים לחיקוי או זיוף; וכי בבדיקה שערך ל- 16 חתימות בקבוצה, מצא התאמה בין החתימות ולא מצא סימנים העשויים לתמוך באפשרות שנכתבו בידי יותר מכותב אחד, פרט לחתימה מס' 19 (ראו פרק "תוצאות הבדיקה", עמ' 2 לחוות הדעת וכן המוצגים המוגדלים שהוגשו לתיק).

באשר לחתימה 19 אשר הוחרגה כאמור לעיל, העיד המומחה כי לפי הבדיקה הפנימית שביצע במסמך שבמחלוקת, חוץ מחתימה 19 שאין לו ממצא לגביה, כל יתר החתימות מתאימות לאותו כותב וגם לשם שכתב מחמוד באותו מיסמך שאושר על ידי ב"כ הנתבע 2 (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 2/10/18, שורות 5-7).

...

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש כי הנתבע 2 חתם בחתימתו על כתב התחייבות והערבות הראשון.

איני רואה טעם להרחיב במחלוקת הנוגעת למטרת ההלוואה ולשאלה אם הנתבע 2 קיבל את כספי ההלוואה לידיו אם לאו, משאין לכך נפקות של ממש לעניין עצם נטילת ההלוואה או הערבות להחזרתה, וביתר שאת לאור קביעותי בדבר חתימתו של הנתבע 2 על כתב הערבות וטענות הנתבע 2 בסיכומיו בעניין זה. בראי כל המפורט לעיל, אני קובעת כי דין התביעה נגד הנתבע 2 בקשר עם כתב ההתחייבות והערבות הראשון – להתקבל, ביחס לסך של 111,786 ₪ מסכום החוב בלבד, בצירוף ריבית בהתאם לכתב התביעה.

סוף דבר דין התביעה כנגד שני הנתבעים – להתקבל ברובה.

מעלליו של מר אבו נאג'י התגלו גם בתיק אחר בו נתבעה הנתבעת מס' 3 וזאת בת"א 8629-12-08, שם קיבל כב' השופט ורבנר את גירסתו של מר טלר בנושא גניבת השיקים, קיבל את עדותו של המומחה מר חג'ג' כי השיקים זויפו, ודחה את התביעה של חברה לניכיון שיקים בשם "לבן נכסים בע"מ", אשר לטענת מר אבו נאג'י פרע אצלה שיקים, ולא רק אצל התובע.

בתאריך 8.4.10 ניתנה על ידי החלטה לפיה יפוצל הדיון על מנת לידון קודם בטענת הזיוף והוריתי לתובע להגיש חוות דעת מומחה לזיהוי כתב יד, אשר יחווה דעתו האם השיקים נשוא התביעה זויפו או לא. כמו כן הוריתי לנתבעים לשתף פעולה עם מומחה התובע ולהמציא לו את המסמכים שיבקש.

ביום 9.6.11 ניתנה על ידי שוב החלטה לעניין התיקים הפליליים אשר ניפתחו במשטרת חיפה, הפרקליטות הודיעה כי חלק מהתיקים קשורים באלימות וחלק מהתיקים שייכים לתחנה אחרת ומכל מקום אין כל בקשה לבדיקת מסמכים או כתבי יד או זיוף וקבלת דבר במירמה בתיקים אלה.

...

ייתכן ותוצאה זו איננה צודקת במובן זה שהתובע אכן מסר מכספו ואין הוא יכול לקבלו בחזרה, אך משבחר התובע להתנהג שלא כדין בכל פרשת ניכיון השיקים "אין לו להלין אלא על עצמו". התביעה נדחית.

התובע ישלם סך של 8,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

הנתבעים ישלמו סך של 15,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

אביא קטע מעדותה של גב' שרביט, בו היא מתייחסת גם לנסיבות שבהן נמצא כתב סילוק התביעות השני (פרט' עמ' 58): "לגבי הנספח נ/5 - לפני שנה ושלושה חודשים עברתי לעבוד בבאר שבע, הזמינות שלי הולכת והולכת להיות אפסית. הזמן שהיה לי לשבת ולנבור, יותר סמכתי על הזכרון שלי מאשר על הרענון. אתמול בסוף היום נסעתי למטה, ישבתי עם אהרון ישראל שהוא המחליף שלי. הייתי צריכה את מערכת הכספים. נכנסנו לתוך המערכת ונברנו בניירות כדי לרענן את זכרוני. העלנו את עו"ד פינק על הקו כדי לשאול שאלות ותוך כדי שיחה ופשפוש זה מה שקרה. פיתאום אהרון ישראל, ראה שיש מיסמך העדר תביעות חתום על ידו ללא הסתייגות. עו"ד פינק היה על הקו, הסתכלתי על המסמכים וניסיתי לרענן את זכרוני, לחזור אחורה בזמן ואני אומרת, זה נכון מה שטוען מר שומרוני, הוא בדרך כלל רושם הסתייגויות. למרבה הפלא, יש גם תיקים שנגמרים ללא הסתייגות ואפשר גם את זה למצוא בתוך המערכת סרוק. יש מקרים כאלה שזה עבר ואדון שומרוני קיבל את הכסף, והינה הוא מהנהן עם הראש בהסכמה. בדרך כלל זה כן ניגמר בהסתייגות כמו בתיק הזה. באותה תקופה מר שומרוני היה אצלי במשרד, הוא ניכנס אליי למשרד ברוח טובה והוא אמר לי שהוא רוצה לגמור תיקים, לגשת למכרזים מערכת היחסים שלנו נפגעת כשהפרויקטים נגמרים בסכסוך, אין פה חלילה מסע נקמה. אדון שומרוני ניכנס אליי לחדר ואמר לי שנגמור את התיקים. הוא בא עם חבילת תיקים, ישבנו עם חלקם והגענו להבנות. כנראה זה היה אחד מהתיקים. אין לי את התיק המקורי, ביקשתי להזמין אותו אתמול בערב. הוא נמצא בבית גנזים. אני נשבעת שראינו את זה רק אתמול. אם היינו רואים מיסמך שמסייע לנו לפני מספר חודשים, יכול להיות שלא היינו פה היום. אין לי שום אינטרס להסתיר אותו. באותו דיון, חלק מהדברים הוא הסיר תביעות, סגרנו. הוא ביקש שאתן לו שיחרור ערבות, חתמתי לו על הצמדות. אם הוצגתי כאחת שהצמדתי אקדח על הרקה, חלילה. אני לא נוהגת לאיים, אם הייתי נוהגת לאיים לא הייתי מיתקדמת. הלך שומרוני לאחר השיחה הביתה, שלח את זה בפקס, לבוא ולהגיד שמישהו אולי בדרך באגף הכספים לקח את המסמך המקורי וזייף אותו, זו אמירה שהיא לא, רואים שהמסמך נתפר במיוחד, רואים בכתב יד והודה שמרוני שזו המהנדסת שלו כתבה. למה לאדון שומרוני שבוע אחרי לשלוח מכתב העדר תביעות, עם הסתייגות ומישהו מחק אותו, כאשר יש לנו כבר את ההסתייגות שלו? למה שמישהו ימחק?" לטענת הנתבעת, ביום 6.6.12, היינו ימים ספורים לאחר שלכאורה נחתם כתב סילוק התביעות השני, הנתבעת החזירה לבנק את כתב הערבות.

ואכן, ביום 26.12.19 ערך המומחה מיסמך הנושא את הכותרת: "חוות דעת מומחה – בדיקה בעקבות העדות מיום 19/12/19". במסמך זה ערך המומחה שינויים במספר נושאים שפורטו על ידו במסמך.

...

יוצא אפוא, שבמכתבה זה טענה התובעת כי מגיע לה סכום כולל של 10,530,293.4 ₪.

סוף דבר מהטעמים עליהם עמדתי אני מחליט לקבל את התביעה ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 2,106.424.58 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאם לאמור בחוות הדעת של המומחה מיום 26.12.19.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות סכום פסק הדין והעובדה שלא כל טענות התובעת התקבלו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪.

אשר להוצאות משפט – הואיל ורק חלק מטענות התובעת התקבלו בעוד שחלק אחר נדחה, אני מחייב את הנתבעת לשאת ב-75% מהאגרה שהתובעת שילמה, היינו סכום של 92,425.5 ₪, וכן ב-75% מהסכום שהתובעת שילמה למומחה שמונה על יד בית המשפט, היינו סכום של 53,382 ₪ (ר' סעיפים ג' ו-ד לעמ' 30 לסיכומי התובעת).

ניתן, ואולי גם נהוג, להוכיח אמתות או זיוף כאמור על ידי בדיקת מיסמכי המקור באמצעות עד מומחה (גרפולוג).

...

אני דוחה, אפוא, את בקשת הנתבע לפרט כנדרש פריט זה בתצהיר גילוי מסמכים.

הדרישה לקבל התכתבויות בקשר לחשבונו של הנתבע מס' 2 נדחית, מחוסר רלוונטיות.

סיכומו של דבר, הבנק יגלה את המסמכים הנזכרים בסעיפים 12, 13 ו - 14, כמפורט לעיל ובשים לב להבחנה בין החברה לנתבע מס' 2, וימציא העתקים מהם לב"כ נתבע עד ליום 15.10.2020.

ניבורג ציינה כי מצאה התאמה בתכונות הכתיבה במסמכים נשוא כתב האישום, שלגביהם נטען שזויפו על ידי הנאשם, לבין דוגמאות כתב היד שמסר, וכך ציינה: "...ולדעתי הרישומים במסמכים האמורים נכתבו על ידו (על ידי הנאשם – ש.ב)...לא מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין הרישומים במסמכים שבטיעון (המסמכים נשוא כתב האישום שנטען שזויפו על ידי הנאשם – ש.ב) לבין דוגמאות כתב היד בשם פראח ג'ראיסי שהיו ברשותי". בעדותה בבית המשפט, הסבירה כי ענף הגרפולוגיה המשטרתי מבוסס על האקסיומה לפיה לכל אדם כתב יד ייחודי השייך רק לו. היא חזרה וציינה כיצד ערכה את ההשוואה והבדיקה, תוך הפניה למסמכים שקבלה, לתיק העבודה (תיקיה מס' 1 המסומנת ת/22 א' ותיקיה מס' 2 המסומנת ת/22 ב').

עדות המומחית רפ"ק גב' גבי אריאל (להלן: "אריאל", פרוטוקול מיום 18/11/19, עמ' 40 – 45): אריאל היא עובדת המעבדה לבדיקת מסמכים, במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי במשטרת ישראל בירושלים.

...

לפיכך, לאור כל האמור, נטען על ידי המאשימה כי במעשיו המפורטים לעיל, זייף הנאשם את המסמכים הנזכרים לעיל, בכוונה לקבל באמצעותם דבר, השתמש בהם ביודעו כי הם מזויפים, וקיבל במרמה, באמצעות המסמכים המזויפים, אותם מסר לחברת אאורה, טופסי 4 מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פרדס חנה – כרכור, וכן קיבל במרמה מחברת אאורה, תמורה כספית שאינה ידועה למאשימה.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת, עדויות המומחיות, מסמכי המחלוקת, והאופן בו בחנו המומחיות את כתב היד שבמחלוקת, נחה דעתי, כי יש לאמץ את מסקנות המומחיות הגרפולוגיות המשטרתיות, ועל פיהן הנני קובע, כי כתב היד המתנוסס על מסמכי המחלוקת, הוא כתב היד והחתימה של הנאשם, ולא כתב ידו וחתימתו של מי שהכתוב מתיימר להיות.

סוף דבר : מערכת הראיות שפרשה התביעה בפני בית המשפט הוכיחה כי הנאשם פעל בזמנים הרלבנטיים כקבלן בניה מטעם חברת אמפו העוסקת בענף הבניה.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.