כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עדות כבושה באונס: ערעור

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

דעת הרוב סברה כי גם אם עדות המתלוננת הנה בגדר עדות כבושה, שכן המתלוננת סיפרה על שארע לה פרק זמן ממושך לאחר שהמערער החל לאנוס אותה, הרי שההסברים שספקה לכך הגיוניים ומניחים את הדעת ועיקרם החשש לחייה ולנישואיי אחותה ותקוותה כי לאחר הלידה יפסיק המערער את מעשיו.
...
מבלי להידרש לשאלת היקף התערבותה הראוי של ערכאת הערעור בקביעות מהימנות שנעשו על-ידי הערכאה הדיונית ולשאלת המחיר הראייתי של שאלות מדריכות, כפי שמעלה חברי השופט גרוניס בחוות דעתו, סבור אני, כי בשל הקושי בשפתה של המתלוננת, בשל הקשיים בתרגום, בשל קשיים תרבותיים, בשל הסתירות שעלו מעדות המתלוננת, בשל העדר הראיות ומחדלי חקירה, גרסתה של המתלוננת לא מוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמת המערער.
ואולם, הגם שעמדת התביעה נראית לי קרובה יותר לאמת, בשל הקושי הרב לאמוד על מהימנות המתלוננת וגרסתה, ובשל מחדלי החקירה שנלוו לכך, ומאחר ובהשערות וניחושים אין די בשביל לבסס הרשעה בפלילים, שוכנעתי, כי גרסת המתלוננת לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר, כנדרש בפלילים.
מכל האמור לעיל, מצטרף אני לחברי השופט א' גרוניס, כי דין הערעור להתקבל וכי יש לזכות את המערער מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2001 בעליון נפסק כדקלמן:

בעירעור כנגד ההרשעה טען סנגורו של המערער, כי העדות היחידה נגדו הייתה עדות המתלוננת הקטינה, שלא הייתה מספיקה להרשעה, שכן הייתה זו עדות כבושה.
עיקר טענתו של הסנגור בעיניין זה הייתה, כי נפלה שגגה בגיליון ההרשעות של המערער, וכי בגיליון ההרשעות נכללה עבירה של ניסיון לאינוס, שהמערער מעולם לא הורשע בה, וכי הרשעה זו השפיעה ודאי על חומרת העונש שנגזר עליו.
...
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

כבישת העדות לטענת המערער, יש בעובדה כי המתלוננת לא חשפה את המעשים המיניים שביצע בה המערער במשך כשלוש שנים – כדי לערער את מהימנותה של המתלוננת, ולהטיל ספק בקרות המעשים שחוותה לטענתה.
בבית משפט קמא העידה המתלוננת, כי היא עמדה בפני דילמה קשה והיססה אם לחשוף את המעשים המיניים שנעשו בה, וזאת משום שהמערער איים להיתאבד, ואף לחטוף את אחותה התינוקת; כיוון שחששה כי המערער יחדל מתמיכתו הכלכלית באמה ובאחותה התינוקת; ובשל החשש כי המערער יאנוס אותה.
...
אשר לטענת המערער, כי שגה בית משפט קמא כאשר יישם את עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין בעניינו, הרי שדינה להידחות.
בנוסף, יש לדחות את הערעור גם בנוגע לחיובו של המערער בתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ למתלוננת, סכום אשר יוקדש, מן הסתם, לצורכי שיקומה.
סוף דבר על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, דעתי היא כי אין בסיס להתערבותנו בהכרעת הדין, כמו גם בעונש שהושת על המערער בבית משפט קמא.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער הציג בפני בית המשפט שתי טענות חלופיות: האחת, גם אם ביצע את שמיוחס לו בעדות המתלוננת, לא הוכחה הנסיבה של "העידר הסכמה" הנדרשת לשם הרשעה בעבירת ניסיון האונס.
עם זאת, כאשר נדרשה המתלוננת לספק הסבר לכבישת עדותה ציינה כי "פחדתי מהתגובות של כולם". המערער סבור כי ההסבר שספקה לא מתיישב עם חלקים אחרים בעדותה ועל כן לא יכול להחשב כהסבר סביר.
...
בענייננו, כל אחת מהדרכים מובילה למסקנה כי יש במעשי המערער כדי להטיל עליו אחריות בגין עבירה של ניסיון לאונס.
בתיק דנא, סבורני כי גם אם לא הקל בית המשפט עם המערער, לקח בחשבון את כלל הנסיבות, לרבות עברו הפסיכיאטרי כהלום קרב.
כן מקובלת עלי הערתו של חברי השופט א' רובינשטיין.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט סבר כי העובדה שבמקרה אחד הגיעו הדברים עד כדי אינוס ממש ואילו במקרה השני אך כפסע היה בין המעשים שנעשו ובין אינוס ("המערער אחז בידה [של א.כ], משכה אליו, החליק ידיו על חזה של א.כ. ודחף את ידיו למפשעתה" - פיסקה 313 לפסק הדין), אין בה כדי לאיין את כוחה של העדות שמסרה א.כ כעדות שיטה בכל הנוגע למכלול היתנהלותו של העותר בשני המקרים.
אשר לשאלה כיצד ייתכן שבמשך השנים א' לא אמרה לאיש דבר לגבי מעשי האונס, קבע בית המשפט כי התשובה לכך נעוצה במידה רבה בביטויים המינוריים שבהם השתמשה כמו הביטוי "מעשה שלא ייעשה" שהנו, כך נקבע, "לשון נקיה לביטוי אונס". בית המשפט הוסיף וציין כי בין כך ובין כך אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הסבריה של א' לכבישת העדות בציינו, כי זוהי תופעה מוכרת אצל נפגעי עבירות מין.
...
בכל הנוגע לאישומים השני, השלישי והרביעי ציין בית המשפט כי טענות ההגנה "הן, בפשטות, ניסיון לשכנענו להתערב בממצאי מהימנות מובהקים" שקבע בית המשפט המחוזי, ולאחר שנדרש לטענות הצדדים לגבי אישומים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי גם לגביהם אין מקום להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו כאמור.
בניגוד לאופן שבו העותר מציג את הדברים, נראה כי קביעתו של בית המשפט לפיה התביעה לא "דיברה בשני קולות" במקרה דנן נשענת בעיקרו של דבר על כך שטענותיהם של נציגי המשיבה בעתירות בבג"ץ לא היו אלא הערכה של הראיות הגולמיות שהיו בידיה באותו שלב, כי לראיות אלו התווספו ראיות נוספות לאחר שנדונו העתירות וכי בסופו של דבר עברו כל הראיות את כור ההיתוך של בית המשפט המחוזי שקבע לגביהן ממצאים עובדתיים.
סוף דבר בא כוחו המלומד של העותר לא הותיר אבן שלא הפכה בפסק הדין נושא העתירה לדיון נוסף והעלה לא פחות מארבע סוגיות עיקריות ולא מעט סוגיות-משנה המסתעפות מהן, אשר לדעתו מצדיקות דיון נוסף.
מן הטעמים המפורטים לעיל לא מצאתי כי יש להיענות לעתירה בגין איזה מן הטענות שהועלו ולפיכך הבקשה לדיון נוסף וכן הבקשה להוספת ראיות - דינן להידחות וכך אני מורה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו