עבירת עקיפה בקו הפרדה רצוף ללא קו קטעים

<#5#> פסק דין המערער הורשע בבימ"ש קמא, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף שלא נמצא לצידו קו קטעים בנגוד לתקנה 47 (ה) (5) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

...

אני סבורה כי הודעת הערעור די ממצה את כל ההליכים אשר נעשו בבימ"ש קמא ואת הבעייתיות והפגם והפסול שיש בתיק ביהמ"ש ואני אחזור על העיקר שבעצם בתיק ביהמ"ש כלל אין כתב אישום, תחילת משפט, אנו יודעים בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי, אדם שיש להעמידו לדין יגיש עליו תובע כתב אישום לביהמ"ש. מה שקרה כאן, הדיון היה קבוע ב- 24 לחודש, לפני הדיון הגשתי בקשה באילת לדחייה של הדיון, ביהמ"ש לא נעתר לבקשתי, ולכן מאחר ואני נמצאת כאן ואין לי דיונים בב"ש שלחתי עו"ד שייצג אותי בשמו של המערער, עו"ד כפר באשמה וביהמ"ש קמא קבע את הדיון ההוכחות ליום ל מחרת, ה- 25 לחודש.

לגבי הממצאים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא סבורים שיש לדחות את הערעור.

הערעור נדחה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עקיפה או ניסיון עקיפה או הסטת הרכב כדי לעקוף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף שלא נמצא לימינו קו קטעים, בנגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

...

המבקש לא עמד בנטל הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינ תלויות בו. בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

גם אם יוכיח המבקש כי אחר נהג ברכב ביום ביצוע העבירה אני סבורה כי טענה זו אינה מהווה עיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין כשם שהיא אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

דיון והכרעת הדין – קריאה של המסמך ת/1 מניבה את הרישום הבא על ידי ע.ת 1 – "הבחנתי ברכב הנ"ל כאשר הוא יוצא לעקיפת משאית הנ"ל החל את העקיפה בקוו מקוקו וסיים את העקיפה לאחר המשאית כשהוא חוצה ומסיים בקוו הפרדה רצוף שאין מימינו קו קטעים. הפעלתי כחולים וכריזה עקפתי רכב שעקף אחריו שגם הוא סיים עקיפה בקוו הפרדה רצוף וכאשר אני נוסע בין שניהם עם כחולים ....." רישום זה של ע.ת 1 מציב אותו בסיטואציה לפיה אם תיתקבל עדות זו כמדויקת, הרי שיצא הוא ממיקומו בשיירה רק לאחר שלכאורה הבחין בבצוע העבירה.

...

מעבר לסתירה המהותית בעדות השוטר בין שנרשם על ידו בת/1 באשר למיקומו עת הבחין בעבירה ובין עדותו בפני בבית המשפט לפיה היה כבר מחוץ לנתיבו עת הבחין בעבירה, לא שוכנעתי כי כאשר רכב חצץ בין הניידת לרכב החשוד שחזר מעקיפה, יכול היה השוטר להבחין ללא כל הפרעה בסימון של הפס אותו חצה הרכב החשוד עת שב הוא מהעקיפה לנתיבו.

לסיכום, לא שכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי ע.ת1 יכול היה לראות ללא כל אפשרות של טעות מצדו את גלגלי הרכב בו נהג הנאשם כאשר הם חוצים את הקו שבין הנתיבים.

מכל האמור לעיל החלטתי לזכות את הנאשם בתיק מחמת הספק שנותר באשמתו.

צוין שנסיבות ביצוע העבירה, המפורטות בדוח, עקיפה תוך חצית קו הפרדה רצוף, מעידות על מסוכנות.

מדוח השוטר עולה שבעת שהיה באכיפת תנועה, באופנוע גלוי, כשמשמאלו קו הפרדה רצוף כפול, המסומן על הכביש בבירור, בצבע לבן, וגלוי לעין, כשמימינו אין קו קטעים, ומשמאלו נתיב נסיעה בודד, ממזרח למערב, הבחין במבקש, נוסע מספר מטרים בודדים לפניו, באותו הנתיב, לאותו הכיוון, ללא גורם מפריע ביניהם, עובר לנסיעה בנתיב הנגדי, משמאל, תוך חצית קו הפרדה רצוף כפול, ועוקף 2 רכבים שהיו מימינו, כשממול, בנתיב ממזרח למערב, מגיעה משאית.

...

לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה החמורות, ועברו התעבורתי של המבקש, אני סבורה שנשקפת מסוכנות מנהיגתו של המבקש והחלטת הקצין לפסילת רישיונו ל-30 יום, מידתית.

סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, כי החלטות קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, היו מידתיות, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחות.

על פי האמור בתיק תת"ע 11134-04-22, למבקש יוחסה עבירה של עקיפה אגב חציית קו הפרדה רצוף שאין מימינו קו קטעים, עבירה בנגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

...

עוד טען ב"כ המשיבה, כי אין בטיעוני המבקש כדי להוות סיבה מצדיקה לביטול גזר הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

בחנתי את טענותיה של המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון, הבקשה נדחית.