עבירת ניסיון לחבול בחומר נפץ

חוק המעצרים התובעות טוענות כי נעצרו ע"י המישטרה שלא בגין העבירות בהן התובעת 2 נחשדה ועל כן מדובר בהפרת חובה חקוקה לפי חוק זה. בקשת המעצר ובטופס צו המעצר נרשם כי התובעת 2 מסרבת להזמנות שניתנו לה להתייצב לחקירה וכי מדובר בעבירה של ניסיון לחבול בחומרי נפץ וסעיף האישום הוא קשירת קשר לבצוע פשע.

...

תביעתו של התובע 3 נדחית.

אשר על כן, לסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת 1 את הסך של 10,000 ₪ ולתובעת 2 את הסך של 100,000 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד בהוצאות התובעות 1-2 שהן החזר אגרת התביעה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום האגרה בקופת ביהמ"ש ועד התשלום המלא בפועל לתובעות ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי הכולל לעיל בצירוף מע"מ כחוק.

בהחלטתו של כב' השופט סולברג בבקשה נקבע כי: "לאור הנסיבות כמתואר בבקשה ובחומר החקירה שהובא לעיוני אתמול ושלשום - כמבוקש". בצו המעצר צוינו פרטי האשמה כדלקמן: "נסיון לחבול בחומרי נפץ; קשירת קשר לביצוע פשע". בעוד שהבקשה להוצאת צו המעצר לצורך חקירת המשיבה התבססה על חשדות כנגדה ביחס לעבירות של ניסיון לחבול בחומרי נפץ וקשירת קשר לבצוע פשע, בפועל נחקרה המשיבה בחשד לעבירה אחרת של אי מניעת פשע.

...

אשר על כן אין מקום להתערב במסקנה כי המערערות התרשלו כאשר פעלו להפרדת התינוקת שלא על פי הנוהל המשטרתי.

הפרת חובה חקוקה יש לקבל את טענת המערערות כי בית משפט קמא שגה בקביעתו שהמערערת הפרה חובות חקוקות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן מסקנה זו מנוגדת להלכה הפסוקה.

היה מקום כי איזון זה יעמוד לנגד עיני בית המשפט קמא ואז יתכן והיה נמנע ממסקנתו הנחרצת כאילו "הנתבעות נטשו את ערכי המוסר ועשו שימוש בכוחן המוחלט באופן מושחת...". סוף דבר, מן הנימוקים המפורטים לעיל יופחת סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט קמא ויעמוד על 5,000 ₪ לתינוקת ו-60,000 ₪ למשיבה.

בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הובלה ונשיאת נשק (עבירה לפי סעיף 144 (א) +144 (ב) לחוק העונשין), וכן עבירה של ניסיון לחבול בחומר נפץ (עבירה לפי סעיף 330 לחוק העונשין).

...

שנית, אשר להיות רימון הלם חומר נפיץ, סבורני כי העובדה כי עסקינן בחומר פירוטכני להבדיל מחומר מרסק, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זיהוי החומר כחומר נפץ; לאחרונה, נדרשתי לנושא בתיק אחר וכך ראיתי לכתוב- "אשר לנושא החומר הנפיץ- חוק חמרי נפץ התשי"ד 1954, מגדיר חומר נפץ כ- "לרבות כל חומר שהממשלה הכריזה עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כעל חומר נפץ לענין חוק זה, וכן אביזריו של כל חומר נפץ לרבות פתיל, רקיטה, פצץ, תרמיל וכל הסגל או תכשיר אחר" אכרזת חמרי נפץ (חמרי נפץ מאושרים), תשנ"ט 1999, כוללת גם רכיבים פירוטכניים, ולרבות זיקוקים (ראה סוג 11 באכרזה) עיון בפסיקה יעלה כי לא אחת הורשעו נאשמים בעבירות נשק, ובעבירות של היזק בחומר נפיץ, גם על יסוד מטענים פירוטכניים ראה למשל תפ (מר') 33009-05-16 העוסק במטען צינור (דומה לזה בו עסקינן כאן); תפ"ח (חי') 4067/07 מ"י נ' רמי מוסא- מטען פירוטכני; ת"פ 49632-01-18 מ"י נ' שיינברג (תערובת פירוטכנית כבסיס להרשעה בשני האישומים כמו כאן).

" שלישית- השאלה אם בכוחו של רימון הלם לחבול באדם ולגרום לו נזק נדונה כבר בפסיקה לא אחת; לניתוח מקיף בסוגית רימון הלם כנשק היכול לגרום לנזק- ראה ת"פ (י-ם)478/04 מ"י נ' דבידקוביץ', סעיף 20 לפסק, המעלה כי שני המומחים ובית המשפט מגיעים למסקנה כי עסקינן בנשק היכול לגרום לנזק לאדם.

זאת ועוד- דווקא העובדה כי המשיב השתמש ברימון הלם, לתוך המשרד דרך חלון פתוח, היא הנותנת כי המשיב היה מודע לנוכחות אנשים במקום; ודוק- עיקר אפקט רימון ההלם הנו עשן ורעש חזק; הרימון אמנם יכול לגרום נזק (נפשי, קטיעת אצבעות או פגיעת רסיס פלסטיק), אך ברגיל גורם הוא בהלה; על כן עצם השימוש ברימון הלם הוא המלמד על מודעות לקיומם של אנשים במקום! צירוף גורמים אלו מביאני למסקנה, כי הגם שמדובר ברימון הלם, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום, ביחס לשני האישומים.

אני מורה על מעצרו הממשי של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

· בת"פ (מחוזי-ב"ש) 19218-08-19 מדינת ישראל נ' דהן (18.10.20), הורשע נאשם בעבירות של ניסיון לחבול בחומר נפץ לפי סעיף 330 לחוק ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק.

...

אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה נע מ-42 ועד 72 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית צופה פני עתיד קנס ופיצויים.

אני סבור אפוא כי יש להורות שהנאשם ירצה את עונשי המאסר בזה אחר זה ולא בחופף.

בשים לב לסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 אני מורה כי הרכב מסוג קיה ספורטאז' הנושא לוחית רישוי 99-061-38 יועבר לידי אמו של הנאשם.

(6) ע"פ 3149/16 איזברגה נ' מדינת ישראל (9.11.2016) – שני המערערים הורשעו על-פי הודאותיהם בעבירות הצתה, ניסיון לחבול בחומר נפץ וקשירת קשר לפשע.

...

הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

בשני המקרים פוטנציאל הנזק היה גדול במיוחד בשל קרבת כלי הרכב אל בתי מגורים וכך במיוחד באירוע המתואר באישום השני, שבו הרכב שהוצת חנה בחניה מקורה הצמודה אל בית של הוריה של נ"ג. כמו כן, אמנם באירועים המתוארים באישום הראשון ובאישום הרביעי בסופו של דבר לא הוצת דבר, אך לא היה זה בשל חרטת הנאשם או מהטעם שנמלך בדעתו.