האחד, בגין עבירה של הפרעה לתנועה, בנגוד לתקנה 21(ב)(3) לתקנות התעבורה (ת/2) (הנאשם ביקש להשפט על עבירה זו); השני, הוא כתב האישום שבפנינו בגין עבירה של אי ציות להוראות שוטר, בנגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה (ת/1).
...
בהודעת תשלום הקנס ציין השוטר "סירב להזדהות בפניי יותר מ- 10 דקות" (ת/2)
משהגעתי למסקנה כי דברי השוטר נרשמו במועד מאוחר יותר, במקום אחר מבלי שהדברים יתועדו בזמן אמת, ומשקבעתי כי הדברים שנרשמו בדוחות אינם מדויקים ואינם משקפים נאמנה את אשר אירע, ובהעדר הצילום ממקום האירוע שנטען כי נעשה, ומשאין מחלוקת כי בסופו של יום הנאשם הזדהה בפני השוטר, איני יכול לסמוך על דברי השוטר לגבי משך הזמן שבו הנאשם לטענתו לא הזדהה בפניו.
בנסיבות אלה אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה את העבירה המיוחסת לנאשם, אי ציות להוראת שוטר, גם בהיבט שלא הזדהה בפני השוטר.
כללו של דבר
מהטעמים המפורטים לעיל אני מזכה את הנאשם מהעבירה של אי ציות להוראת, המיוחסת לו בכתב האישום.
