עבירת הגבלים עסקיים בחברה משפחתית

האם צימצום תחומיה של הסולידריות החברתית ביחס למשפחות של קטינים שעברו עבירות חמורות הוא תכלית ראויה? האם חתירה להרתעה של הורים לקטינים שעברו עבירות חמורות, אך הם עצמם לא עברו כל עבירה, היא תכלית ראויה? והאם שתי אלה הן תכליות ראויות בגדריו של חוק הביטוח הלאומי? אלה השאלות שיש לבחון, וכך אתייחס אליהן להלן (ראו והשוו: ברק מדינה "על 'פגיעה' בזכות חוקתית ועל 'תכלית ראויה" משפט ועסקים טו 281, 312-311 (2012)).

אלה הם פני הדברים, למשל, בכל הנוגע להטלת אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד בגין עבירות מתחום ההגבלים העיסקיים.

העבירות המובילות לשלילת הגימלאות על רקע מאפייני התשלומים שהתיקון שולל מן התא המשפחתי של ילד המרצה מאסר בגין עבירות בטחון, יש לעמוד על מאפייניהן המדויקים של עבירות אלה: (1) יידוי חפצים לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר בוצעה "מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טירור"; (2) "עבירת בטחון כהגדרתה בסעיף 326(ג)". דהיינו, "עבירת בטחון חמורה כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טירור". היתחקות אחר סבך ההגדרות שבסעיף 1 לחוק המאבק בטרור מלמדת כי "עבירת בטחון חמורה" היא עבירה המשתייכת לאחת משתי הקטגוריות הבאות: (1) "עבירה שנעברה בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בבטחון המדינה ובזיקה לפעילות טירור שהיא עבירה כמפורט להלן [...]" (למשל, עבירות של בגידה, ריגול והסתננות); (2) "עבירת טירור חמורה", הנחלקת בעצמה לשני ענפים: (א) "עבירה לפי סעיפים 20, 21, 22(ב) ו-(ג), 23, 25, 28, 29, 30 או 31" לחוק המאבק בטרור, שעניינם חברות, ניהול או מתן שירות ל"ארגון טירור" (סעיפים 20-23); "מתן אמצעים לבצוע מעשה טירור" (סעיף 25); "הכנה לבצוע מעשה טירור" (סעיף 28); "אימונים או הדרכה למטרות טירור" (סעיף 29); ואיסור על ביצוע פעולות שונות "למטרות טירור" (סעיפים 30-31); (ב) "עבירה המהוה מעשה טירור שדינה, לאחר החמרת הענישה לפי סימן ב' בפרק ג', מאסר חמש שנים או יותר". זוהי, למעשה, הפנייה לסעיף 37 לחוק המאבק בטרור, הקובע כי – "(א) העובר עבירה שהיא מעשה טירור, למעט עבירה כמפורט להלן, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה אך לא יותר מ-25 שנים:

...

כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.

לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.

זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

מאז, נמשכה מגמת ההחמרה בענישה, וכיום ככלל יש להטיל על מבצעי עבירות בתחום ההגבלים העיסקיים עונשי מאסר לריצוי בכלא, שלא בעבודות שירות, ומדיניות זו לא הוגבלה אך לעבירות שנעשו בנסיבות מחמירות (ראו דברי כב' השופט ד' גדעוני בת"פ (מחוזי י-ם) 54589-02-17 מדינת ישראל נ' שרון [20.9.21], פיסקה 30).

בת"פ (מחוזי י-ם) 24177-02-17 מדינת ישראל נ' בבלפר (14.6.20), הנאשמת, סמנכ"לית מכירות בחברה, הורשעה, לאחר הוכחות, בעבירות של צד להסדר כובל וקבלת דבר במירמה בארבעה אישומים שעניינם תאום זכייה במכרזים.

מובן שעונש מאסר ואף לריצוי בעבודות שירות יקשה על הנאשם ועל בני משפחתו, ובפרט לנוכח מצבו הכלכלי וניהול העסק של אביו.

...

אני גוזר על הנאשם 3 את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר אשר יינשאו בדרך של עבודות שירות.

אני גוזר על הנאשם 5 את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אשר יינשאו בדרך של עבודות שירות.

אני גוזר על החברות, נאשמות 2, 4 ו-6 את העונשים הבאים: הנאשמת 2 – קנס כספי בסך של 200,000 ₪, לתשלום עד ליום 1.1.22.

אולם, העובדה שמזה כשלוש שנים הוא מכהן כמנכ"ל של חברה ציבורית, על אף הרשעתו מיום 13/9/2018, מלמדת כי ההרשעה אינה מונעת ממנו לעבוד, להיתפרנס, לפרנס את משפחתו ואף לשאת בתפקיד בכיר מחוץ לשירות הצבורי.

בנסיבותיו של ההליך שלפני, בהיתחשב בנימוקים הנ"ל לקולה ביחס למקרים אחרים שנידונו בפסיקה בגין עבירות על דיני התחרות הכלכלית וההגבלים העיסקיים, ולנוכח פרק הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, לא מצאתי להחיל על הנאשמים הגבלה לפי סעיף 226 לחוק החברות.

...

אני סבור אפוא כי מתחם הקנס בנוגע לגורדון, קנר ואשר נע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪.

ברם, שלא כעמדת המאשימה, אני סבור כי נסיבותיו הרפואיות האמורות אף אינן מצדיקות להשית עליו קנס בשיעור גבוה מזה שהיה מוטל עליו אלמלא נסיבות אלה.

התוצאה: לאור כל האמור, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים: גורדון: מאסר בפועל למשך 40 יום.

בשלב מוקדם יותר, נטל אחריות חלקית למיוחס לו. מר אנג'ל ביטא חרטה על העבירה, וציין כי הוא מקפיד ביותר על ציות לדיני ההגבלים העיסקיים מאז המקרה, גם ביחס לעובדי החברה.

עולה גם מעורבותו בכך שמאפיית אורנים תרמה וסייעה לעמותה לחקר ה – ALS בישראל; עולה גם מעורבותו בתרומה של המאפייה לאתר הנצחה שהוקם בנהריים, ולאירוח של מישפחות שפונו מגוש קטיף.

...

משכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

בהינתן מכלול השיקולים שהוצגו על ידי הצדדים, עונשים אלה סבירים ומאוזנים, ואני מאשר אותם בזאת.

אני גוזר על דגנית, אפוא, קנס בסך של 700,000 ₪, אשר ישולם ב – 30 תשלומים חודשיים שווים, אשר הראשון שבהם ייעשה עד ליום 1.4.18, והבאים אחריו עד ל – 1 לכל חודש עוקב.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך שהנאשם שימש בתפקיד מנכ"ל ובעל מניות משמעותי בחברת סינוורלד השולטת ב-100% בפורום פילם, ובשתי רשתות בתי קולנוע בישראל, וחתם כמנכ"ל פורום פילם על הודעת המיזוג שאושרה בתנאים על ידי ממלא מקום הממונה על ההגבלים העיסקיים.

שירת שירות צבאי מלא, הצטרף לעסק משפחתי שאותו הוא מנהל עד היום, וקידם את העסק תוך הצלחה רבה בישראל ובחו"ל. לאורך השנים עסקּ הנאשם בעשייה פילנטרופית רבה, בין היתר בתחומי החינוך, הספורט, סיוע למשפחות נזקקות וקידום הרפואה.

...

באשר לגובה הקנס סבורני כי יש למקמו בשליש התחתון של המתחם, וזאת באיזון בין הודאת הנאשמים באשמה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לבין שיקולי הרתעת היחיד והרבים.

סוף דבר אשר על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 100,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

אני גוזר על הנאשמת, פורום פילם, את העונשים הבאים: קנס כספי בסך של 650,000 ₪.