עבירות על חוק המחשבים: פרשנות טכנית והשלכות משפטיות

בשל כך ייחס לו כתב האישום, בין היתר, חמש עבירות על סעיף 4 לחוק המחשבים ועבירה אחת של ניסיון בעיניין סעיף זה. בית משפט השלום (השופט א' רון) הרשיע את עזרא בעבירות לפי חוק הגנת הפרטיות וחוק העונשין, אך זיכה מעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, תוך שנקבע כי מעשיו לא כללו חדירה לחומר מחשב כהגדרתו בחוק.

דעת לנבון נקל, כי עובדה זו אינה נעדרת השלכות משפטיות.

דומני, כי לכך משמעות לא מבוטלת בנוגע למדיניות התביעה באשר להעמדה לדין בעבירה זו, ואשוב לכך בהמשך (ראו "שיקולים לסגירת תיק בשל העידר 'עניין לציבור'" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.1 (תשס"ג)); אבל העיקר הוא היכולת להעמיד לדין באופן ראוי עברייני מחשב של ממש.

לבקשת הרשות לערער מטעם המדינה (רע"פ 8464/14) אני שותף לדעת חברי המשנה לנשיאה, כי אין מקום לקבל את הפרשנות הצרה לפיה העבירה של "חדירה לחומר מחשב שלא כדין" לפי סעיף 4 או 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המחשבים או החוק) מוגבלת רק למקרים של חדירה ל"שפת המכונה" של המחשב.

תכליתו של החוק בהגנה על ערכים חברתיים ואין נפקא מינה באשר לאמצעי הטכני בו נעשית הפגיעה בערכים אלה.

...

סבורני, כי תהא זאת התפתחות ראויה.

עסקינן באדם שהחזיק ברשותו נתונים באופן שפגע בפרטיותם של אנשים רבים, באופן ייחודי ונפרד מן הפגיעה שנגרמה לאותם אנשים שכספם נגנב בשל כך. ראוי שהחוק הפלילי יספק הגנה מתאימה מפני פגיעה זו. סוף דבר וסיכומו אם תישמע דעתי, יתקבלו איפוא הן ערעור המדינה והן ערעורו של עזרא; כך שעזרא יורשע בעבירות של חדירה לחומר מחשב – הן לפי סעיף 4 והן לפי סעיף 5 לחוק המחשבים – ויזוכה מעבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו. כאמור, אין ערעור המדינה נדרש לעונש, וגם עזרא בערעורו שלו ויתר על החלק הנוגע לגזר הדין; העונש יעמוד איפוא בתוקפו כנתינתו.

ראוי להדגיש כי קושי זה בהגדרת גבולות העבירה אינו ייחודי לעבירה הנדונה של חדירה לחומר מחשב, והוא מתעורר בעבירות רבות נוספות, לרבות עבירות חמורות ורגישות, כגון עבירת השוחד - "אלא שכבר הזהיר השופט ויתקון, כי אם נחיל את ההוראות האמורות בענין טובת הנאה, שיכולה לשמש כשוחד, 'באופן מילולי, נגיע לפעמים לידי אבסורד' (ע"פ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 127 בעמ' 132). ועל כך חזר השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"פ 736/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 825 בעמ' 827, תוך שהוא מוסיף, כי 'בסופו של דבר אין להתעלם מאמות המידה שמכתיב לנו השכל הישר, כשאנו באים לשקול אם מתן טובת הנאה מהווה עבירת שוחד'... (ע"פ 205/84 צדיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 85, 98 (1986))." איני מוצא לנכון לנקוט עמדה באשר לסיטואציות השונות הנדונות על ידי חברי המשנה לנשיאה בפסקה כ' לפסק דינו.

כך, יהא סבוך לעיתים זהוי המעביד, כל אימת שנחזית העסקה באמצעות "קבלני משנה"; או על ידי הצבת עובדי גוף אחד לבצוע עבודה עבור גוף אחר, או השאלתם, או במקרים העשויים להתפרש כתיווך להספקת כוח עבודה, ושעה שמועסקת קבוצת עובדים כיחידה אחת לבצוע עבודה מסוימת.

בהסדרי העסקה בלתי שיגרתיים, בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, עשויה להתעורר במלוא חריפותה שאלת זהוי המעביד "המשפטי" בשל השלכותיה בתחומים שונים: סימני ההיכר המצביעים עליו לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים, ולעיתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן, אולם בהצטברם כולם או חלקם - הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלים עליו כלפי העובד".

מבחני העזר אינם עומדים לפיכך בפני עצמם, ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך היתחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים.

בסוף כל חודש הועברה המחאה עבור סך שעות העבודה וחברת כוח האדם העבירה לנתבעת 3 חשבונית לאחר התשלום.

הנתבעת 3 לא הציגה חישוב חלופי ולא המציאה עותק מדוחות הנוכחות של התובע, אף שהנתבע 2 העיד, כי התובע החתים כרטיס נוכחות ממוחשב במועד הכניסה והיציאה שלו מהנתבעת 3 (עמוד 16 שורות 24-19).

...

משהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת 3 קודם למועד זה, בחודש מרץ 2011, לא מצאנו מקום לפסוק לו פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, כנתבע על ידו.

התביעה בהקשר זה נדחית.

סיכום לאור כל האמור, התביעה מתקבלת ברובה.

עת הודיעו הצדדים על ההסכמה בדבר הודאת הנאשמים, נרשם מפי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון (ביום 27.6.2012): "מאשר את ההסדר ומוסיף שכל עוד תקודם תכנית 18001 להכשרת העבירות באיזון סילואן התיכונה שמקודמת ע"י עריית ירושלים, תסכים המאשימה לארכות עוקבות מדי שנה בכפוף להגשתן על ידי הנאשמים". ביצוע התאמת/הריסת הבינוי נדחה על ידי ביה המשפט על יסוד סמכותו לפי סעיף 207 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק) עד יום 14.4.2016.

דומה כי העובדות נתעמעמו קמעה ולפיכך יש להדגישן: עיון במערכת המיחשוב הקודמת (מערכת 'צדק') מעלה כי אכן ביום 29.2.2016 הומצאה למזכירות בית המשפט בקשת ב"כ הנאשמת לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה.

אני דוחה את הפרשנות המרחיבה-עד-אין-קץ אשר מבקשים הנאשמים לייחס להצהרת ב"כ המאשימה מיום 27.6.2012.

אין מדובר בהליך "טכני" שבטעות לא בוצע, ולו משום שההליך כלל אינו טכני.

האם זה עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית?! לדידי - לא. גם אם ייטען כי "בסך הכל" היה על הנאשמים להגיש בקשה (תקינה, בהתאם לדרישות הדין שלא קויימו בבקשה מיום 29.2.2016), הרי שבחירתם לא לעשות כן ואף לא לשקוד במעקב אחר בקשה שהגישו לתיק בית המשפט היא המלמדת כי לכאורה נעשה כאן מחדל שאינו קל ערך אלא שבמהותו הוא היתעלמות הנאשמים מן הצוו השפוטי, תחולתו והשלכותיו.

...

מצאנו לעיל כי המשך מתן הארכה לנאשמים לא היה מובטח.

מבחינה מושגית, סבורני כי קשה ביותר להגדיר אי ציות לצו שיפוטי משך תקופה משמעותית כמעשה קל ערך.

סוף דבר הבקשה לביטול האישום מטעמים של הגנה מן הצדק וזוטי דברים נדחית.

החלטה בטענה לאכיפה בררנית לאחר שעיינתי בטענות הנאשמים ותגובות המאשימה וכן בסיכומי הצדדים, הרי שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ומשפטית, שאין מנוס אלא לבחון אותה במסגרת ניהול ההוכחות בתיק, לרבות חקירת המומחית מטעם הנאשמים על חוות דעתה השנויה במחלוקת למות תשובות הממונה על חוק חופש המידע בעיריית קריית אונו – ככל שאלה יתקיימו ובכפוף להחלטתי בסוגיית ההתיישנות.

בתום הדיון, הורתי לצדדים להגיש את סיכומיהם גם לעניין זה. הלכה למעשה, מדובר במחלוקת משפטית, שעניינה פרשנות צמד התיבות "פעולת חקירה" וכן בשאלה - האם מסירת כתב האישום למזכירות בית המשפט - גם בלא שניפתח תיק במחשב – עולה כדי הגשת כתב אישום במובן סעיף 9(ג) לחסד"פ, באשר העובדות בכללותן אינן שנויות במחלוקת.

אלא שבשל טעות במספר הזהות של נאשמת 2, החליטה מזכירות בית המשפט שלא לפתוח תיק במחשב בית המשפט, ורק כעבור כחודשיים ימים (ביום 10/12/13) הודיעה המזכירות לב"כ המאשימה בפתקית משודכת לכתב האישום, כדלקמן: "מס' תעודת הזהות של הנאשמת מס' 2 אינה תקינה. אבקש לעדכן פרטים ולהחזיר למזכירות הפלילי. תודה." לית מאן דפליג בין הצדדים, באשר לעובדות הבאות המהוות בבחינת פעולות חקירה: ביום 11/5/10 בוצעה פעולת חקירה לרבות הכנת דו"ח וצילום עבירות הבנייה.

הגשת/מסירת כתב האישום מהי אם כן "הגשת כתב אישום"? האם עצם מסירתו למזכירות בית המשפט ע"י רשויות התביעה, היא אקט מהותי – תוך קבלת אישור בדבר מסירתו באמצעות הטבעת חותמת בחיווי "נתקבל" ולפיכך, יש לראות בו ככתב אישום אשר הוגש לבית המשפט? או שמא, הגשת כתב אישום מחייבת "אקט טכני" – וככל שלא "ניפתח" תיק בסופו של דבר במחשבי בית המשפט, מסיבה כזו או אחרת, אין לומר כי הוגש כתב האישום במובן סעיף 9(ג) לחסד"פ. אקדים את המאוחר ואציין כי לדעתי, הגשת כתב אישום היא אקט מהותי, אשר לו מאפיינים טכניים, אשר אחד מהם הוא מסירתו הפיזית למזכירות בית המשפט.

לשינוי הסטטוס המשפטי מחשוד לנאשם - השלכות מרחיקות לכת.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי לו גם הייתי מחליט שאין לראות במסירת כתב האישום ביום 28/10/13 משום הגשת כתב אישום במובן סעיף 9(ג) לחסד"פ ולפיכך – אין מדובר באירוע מנתק, עדיין הייתי מגיע למסקנה, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

מכל מקום אני קובע, כי בנסיבות המתוארות לפניי, לא חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בדין להגשת כתב האישום ובוודאי שלא חלפה ממועד ביצוע פעולת החקירה האחרונה – ולפיכך, אני דוחה את הטענה לעניין ההתיישנות, תוך שמירה על זכותם של הנאשמים והתביעה להגיש במסגרת ההוכחות את ראיותיהם, לעניין הטענה לאכיפה בררנית.

המזכירות תשלח לצדדים את החלטתי בדואר רשום עם אישור מסירה ניתנה היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

ישנם קשיים טכניים, מדיניים ומשפטיים הכרוכים בחסימת הגישה לאינטרנט; חשש לפגיעה אפשרית באתרים לגטמיים ובגולשים תמימים; ביצוע החסימה באמצעות צד שלישי – ספקי הגישה – מעלה שאלות באשר לאחריות, לאופן החסימה ולעלויותיה.

המתנה להסדרה מפורשת של הסוגיה בחקיקה ראשית, פירושה הוא המשך התופעה של הימורים באנטרנט, על כל השלכותיה ונזקיה הקשים, כשהמשטרה נאלצת להיתמודד עִמה כשידיה קשורות מאחורי גבּהּ.

השפעתו נודעת מקצה העולם ועד קצהו, אך לבטח נידרש עוד פרק זמן ארוך כדי שניתן יהיה להעריך את פּעלו ולעמוד על מלוא השלכותיו: "אנו חיים בעיצומה של מהפיכה: ההתפתחות הטכנולוגית בתחום המחשב, המידע הדיגיטאלי והרשתות הדיגיטליות מחוללת מהפיכה חברתית, כלכלית ופוליטית" (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק "הקדמה" רשת משפטית: משפט וטכנולוגיית מידע 11 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, התשע"א)); "המחשב – ועימו האנטרנט – אינם אך מוטציה של צורות חיים קודמות שהכרנו ואשר בִּיַּתְנוּ בשיטת המשפט. חיים חדשים הם, והילוכם אין הוא כהילוך צורות החיים שהורגלנו לחיות בחברתן. הילוכן הוא כהילוך הפָּרַש (הסוס) במשחק השח-מט: מהלך הוא לא לגמרי קדימה; לא לגמרי אחורה; לא לגמרי אל צד; לא לגמרי באלכסון; מהלך הוא מעט מזה ומעט מזה, והרי הוא לעצמו. ואולם בכך נבדלת צורת החיים החדשה מן הפָּרַש, שהפָּרַש יודעים אנו מראש כיצד ינוע, ויודעים אנו – מי-פחות מי-יותר – כיצד נגונן על עצמנו בהתקיפו אותנו; ואילו צורות חיים חדשות אלו של המחשב והאינטרנט טרם ידענו לחקרן, טרם הגענו את תחתית הבור. נקישה אחת בירושלים, ואתה בתל אביב; נקישה שנייה, ואתה באוסטרליה; נקישה שלישית – המערכת מתמרדת, והכל נמחק כלא היה. החילונו נעים במהירות האור בעוד שגופנו בכרכרה, וזרימת מחשבתנו כמהירות הכרכרה" (מישאל חשין "הקדמה" המחשב וההליך המשפטי – ראיות אלקטרוניות וסדרי דין (2000).

האנטרנט מאפשר פעולות שהן בגדר עבירה פלילית או עוולה אזרחית כשלעצמם, וכן טכנולוגיות המאפשרות לבצע עוולות או עבירות (מיכל אגמון-גונן "האנטרנט כעיר מקלט?! הסדרה משפטית לאור אפשרויות העקיפה הטכנולוגיות וגלובליות הרשת" בתוך רשת משפטית: משפט וטכנולוגיות מידע 207 (ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק עורכים, 2011)).

מקובל עלי כאמור כי אם יעלה בידן של רשויות אכיפת החוק להביא לסגירתם של אתרים אשר ניתן לבצע בהם הימורים שאינם חוקיים על-פי הדין הישראלי (למשל, באמצעות נתוק האתר מחיבורו לאינטרנט או השבתת פעולת השרת) – לא יהא בכך פגם במישור הסמכות.

...

סוף דבר הגעתי לכלל מסקנה כי סעיף 229 לחוק העונשין איננו מקנה למפקד מחוז במשטרה את הסמכות להוציא צווים המכוונים לספקיות הגישה לאינטרנט, המורים להן לחסום את הגישה לאתרי הימורים.

זאת לאחר שהגיע למסקנה כי לא יהא זה נכון לקבל את הערעור בסוגיה המקדמית מבלי לדון בחוקיות הצווים שהוצאו על ידי מפקדי המחוזות במשטרה.

בסוגיה המהותית מקובלת עליי עמדתו של השופט ע' פוגלמן.