דיון והכרעה:
אחזקת סם מסוג קנביס שלא לצריכה עצמית אינה חוסה תחת הוראת השעה אליה כיוון בית משפט קמא, ובית המשפט העליון אשר נידרש לטענה ולפיה שונה יחסו של המחוקק לשימוש בסם הקנביס פסק כדלהלן:
ע"פ 5807/17 דרחי נ' מדינת ישראל:
"טענה נוספת אותה טען מערער 2, היא כי יש מקום להקל בענישה, הואיל ומדובר בעבירות סמים מסוג קאנבוס, אשר לאחרונה רשויות האכיפה הציגו מדיניות מקילה יותר. ואולם, אל לנו לטעות – השמוש בקנבוס אסור. לטעמי זה אינו סם קל אלא סם פחות חמור. ממילא, אין זו המסגרת לבחון את מדיניות רשויות האכיפה. מתוך הנחה שהיא ראויה, הרי שהיא נועדה בעיקר למשתמשים בסם זה לשימוש עצמי, ולא בתדירות גבוהה".
רע"פ 174/21 סוויסה נ' מדינת ישראל:
"אין לקבל את טענת המבקש בדבר שינוי הגישה העונשית כלפי עוברי עבירה הקשורה בגידול סם הקאנביס והחזקתו שלא לצריכה עצמית מצד קובעי המדיניות. אך בעת האחרונה קבע בית משפט זה כי הדין הנוהג והמחייב הוא הקבוע בפקודה לפיה קאנביס הוא סם מסוכן (ע"פ 6299/20 חן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.2.2021))".
ע"פ 6299/20 חן נ' מדינת ישראל:
"לצד האמור, נוכח ניסיונו של ב"כ המערער להיבנות מן האמור בבש"פ 8640/20 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (23.12.2020), ראינו לנכון להעיר הערה, ולהבהיר: פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, קובעת במפורש כי קנביס הריהו "סם מסוכן" (שם, סעיף 1 והתוספת הראשונה).
...
כל אלו הובילו את בית המשפט קמא למסקנה כי יש לגזור את עונשו של המשיב בתחתית המתחם אותו קבע כשחלקו התחתון מתחיל במאסר מותנה.
לאור כל האמור, עתרה המערערת להחמיר בעונשו של המשיב ולהשית עליו עונש של שישה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.
לאחר שנתנו דעתנו לכל האמור מעלה וכן לנסיבותיו האישיות של המשיב לרבות הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי, ולאור ההלכה ולפיה בית המשפט שלערעור אינו ממצה את חומרת הדין, אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המשיב חודשיים מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.