עבירות מרמה שהתבצעו תוך התחזות לבעלי מקצוע

ב"כ המאשימה עמד על פגיעתם הרעה של הנאשמים במגוון ערכים מוגנים: פגיעה באפשרות לאמת מסמכים רישמיים, יכולתה של המדינה לבקר ולסנן את הבאים בשערי המיקצוע, כשבראש הערכים שנפגעו עומדת החובה להגן על שלומו ובריאותו של הציבור בכלל, וחייהם של פועלי הבנין באתרים השונים בפרט.

לשם השוואה הפנה לגזר הדין היחיד שניתן עד היום באישום דומה – ת"פ 29060-04-19 מדינת ישראל נ' עטאונה (16.3.20,להלן: ענין עטאונה), בענינו של שוהה בלתי חוקי שהתחזה במשך חודשים רבים ובמהלך עשרות אירועים לעגורנאי מוסמך, ועשה זאת על דעת עצמו תוך ביצוע מיגוון עבירות, לרבות שימוש לא זהיר במכונות, קבלת דבר במירמה, היתחזות, זיוף, ועוד.

הנאשם 3 הורשע באישומים 5-4 בריבוי עבירות, בחלקן בצוותא עם הנאשמים 2-1, לרבות קשירת קשר לפשע, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שדול להתחזות כבעל תעודה ושידול להתחזות כאחר במטרה להונות, מעשי פזיזות ורשלנות (שימוש לא זהיר במכונה) וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

...

מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר לצורך להטיל על הנאשמים קנסות משמעותיים, כאלו שיהלמו את האינטרס הכלכלי המובהק העומד מאחורי מעשי העבירה שביצעו.

"לצד הטלת עונשי מאסר בעבירות כלכליות ישנה חשיבות רבה לפגיעה בכיסו של העבריין שהורשע בעבירות כלכליות, שכן למען 'התפחתו' של כיס זה בוצעו העבירות לכתחילה. מכאן, שככלל על הקנס להיות גבוה יותר מכפי הסכום שגרף העבריין, או התכוון לגרוף, לכיסו, שאחרת נמצאנו אך משיבים את פירות העבירה אך ללא עונש של ממש" (ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פס' 342 (31.12.2008)).

אני מורה על הפעלת 3 חודשי מאסר מותנה (ת"פ 44555-01-20, גזר דין מיום 16.12.20).

יחד עם זאת, אופי התכנית העבריינית בה נקט הנאשם במקרים השונים, סוג המירמה ואופיה, אינם מאפשרים לקבל את הטענה כי מדובר ב"ארוע" אחד: בתיק העקרי מדובר בפניות טלפוניות בלבד מצד הנאשם אל מתלוננים, אשר עסקו במכירת תכשיטים או פירסמו מוצרים שונים למכירה, תוך היתחזות הנאשם לאנשי מיקצוע שונים וקבלת מוצרים במירמה.

על מנת להבין את מידת התיכנון המוקדם, התחכום והתעוזה, אפרט להלן מספר דוגמאות שעלו במהלך שמיעת הראיות ביחס לדרך פעולת הנאשם (ההדגשות אינן במקור): היתחזות לרופא הנאשם היתחזה לרופאים שונים בכך שמסר שמות רופאים, אשר חלקם נאלץ להיתמודד בהמשך עם שיחות מצד מתלוננים שחשדו בהם כי הם אלה שביצעו את עבירות המירמה (ראו 13 אישומים בהם הורשע הנאשם בעבירת היתחזות לאחר, וכן היתייחסות מתלוננים בעמ' 97 ש- 18-22, עמ' 109 ש- 16-18, עמ' 114 ש- 6-11 לפרוט').

כפי שקבע המחוקק, יש צורך בהתחשבות במצבו הכלכלי של נאשם בעת קביעת גובה הקנס, אולם אין מדובר בשקול יחיד אשר עיקרון ההלימה נסוג מפניו: "יכולת כלכלית איננה שיקול יחידי בקביעת גובה הקנס, ויש להיתחשב בשיקולים נוספים כגון הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, נסיבות ביצועה ומדיניות הענישה הנהוגה... כך, למשל, אפשר שיושת קנס כבד על מי שאינו בעל ממון או קנס קל על בעל ממון, והכל כמתחייב מעיקרון ההלימה, הדורש יחס הולם בין חומרת העבירה בנסיבותיה ואשמו של הנאשם לבין חומרת העונש שהוטל עליו" (ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 47 (6.3.2017)).

...

בנסיבות שפורטו - אין מנוס מכך.

לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 84 חודשים, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 23.12.20.

הצדדים יגישו תוך 7 ימים הודעה מוסכמת לגבי ניכוי ימי מעצר מתיקים נוספים בהם הורשע הנאשם בהליך זה. אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם במסגרת ת"פ 28727-02-16.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק העונשין), יש לתת את הדעת לכך, שהנאשמים ניצלו את מצוקתם של הנתינים הזרים ואת האמון שנתנו בהם ופעלו מתוך מניעים של תאוות בצע, על חשבון קורבנות תמימים, שכל רצונם היה להסדיר את שהייתם בישראל באמצעות בעל מיקצוע מוסמך.

ת"פ 57776-11-19 מדינת ישראל נ' רחל זיו (פורסם בנבו, 29.6.20): הנאשמת הורשעה ב-29 אישומים בבצוע עבירות מירמה והתחזות לעורכת דין, רואת חשבון ויועצת מס. העבירות בוצעו כלפי 28 מתלוננים שמרביתם בגילאי 60 – 70 במשך כשנתיים והנאשמת קיבלה במירמה סך של כ-105,000 ₪.

לאחר שקילת מכלול הנתונים, תוך מתן משקל לחלקה המשמעותי בבצוע העבירות, היותה משמעותית, מרכזית ואף מחוללת העבירות, וכן לשיקולי ההלימה וההרתעה מחד גיסא, ולאנטרס השיקומי והנסיבות המשפחתיות מאידך גיסא, אני סבור כי קיימת הצדקה לחרוג לקולא, במידה מסוימת, ממיתחם הענישה עד כדי הקלה בעונש המאסר (בעיקר למען הילדים), אך לא כזו המאפשרת להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד.

...

לאחר שקילת מכלול הנתונים, תוך מתן משקל לחלקה המשמעותי בביצוע העבירות, היותה משמעותית, מרכזית ואף מחוללת העבירות, וכן לשיקולי ההלימה וההרתעה מחד גיסא, ולאינטרס השיקומי והנסיבות המשפחתיות מאידך גיסא, אני סבור כי קיימת הצדקה לחרוג לקולא, במידה מסוימת, ממתחם הענישה עד כדי הקלה בעונש המאסר (בעיקר למען הילדים), אך לא כזו המאפשרת להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד.

סוף דבר לפיכך, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת: 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה לפי רישומי שב"ס. מאסר מותנה בן 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורה מהמאסר, לבל תעבור עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, התחזות, הלבנת הון, או כל עבירת רכוש מסוג פשע.

בנוסף אני מורה על חילוט הרכוש שנתפס, כמפורט בבקשה לחילוט רכוש המצורפת לכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון, לרבות הכספים ורכב ניסאן מ.ר. 68092501 לפי הפירוט בסעיף 1 לבקשת החילוט.

בהתייחס לעבירה הנוכחית, שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל כוחות ותפקוד גבוה לאורך חייו, כי העבירות בוצעו באקלים של משבר כלכלי חריף ומתמשך שהובילו ללחץ ומתח ותחושה של אובדן שליטה.

ת"פ (שלום ראשל"צ) 32839-12-14 מ''י נ' דבוש (28.03.2018) – הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של היתחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויך, קבלת דבר במירמה, וניסיון לקבלת דבר במירמה, זאת לאחר שהנאשם הגיע לסניף בנק ומסר פרטיים אישיים ופרטי חשבון בנק של אחר, הציג תעודת זהות וחוזה מכר מזויפים ובקש לבצע פעולות, בהן העברות כספים.

תיווך במקרקעין ושמאות במקרקעין הם תחומי עיסוק מקצועיים, בתחומים בהם פערי מידע וידע מובנים ולקוחות אנשי המיקצוע מסתמכים במידה רבה, אם לא במידה מוחלטת, על המידע שנאסף ושנמסר להם מאיש המיקצוע.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של שלוש שנים מהיום, יעבור הנאשם עבירת מירמה, לרבות ניסיון.

...

מקובל עליי טיעון ההגנה, כי ייתכנו נסיבות ביצוע עבירה חמורות יותר מענייננו: הנאשם לא זייף מסמכים בעצמו, אלא "רק" הגיש מסמכים מזויפים לבנק; הנאשם לא משך כסף מהבנק ולא ביקש הלוואה כך שלא נגרם לבנק נזק בפועל ובסופו של דבר התוצאה היא פתיחת חשבון בנק בלבד; מעשי הנאשם הסתכמו בפעולות של הגשת מסמכים, על פני יומיים רצופים ולא מדובר בעבירה נמשכת או חוזרת; פתיחת החשבון על שמו של ה"אחר" נעשתה בהסכמת האחר ולא מדובר בתרמית כלפיו; הנאשם פעל מתוך מניע כלכלי פרטני, על רקע מצוקה אישית ולא כחלק מהתארגנות עבריינית הפועלת בדרכי מרמה לשם בצע כסף.

כאמור, המסקנה המתחייבת לדעתי היא, שלא ניתן להשיג את האחריות כלפי הציבור, ואת האחריות כלפי הרשות המבצעת מפני השיקולים הפרטיים בלבד.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

הנאשם קיבל במירמה כספים מקורבנות שונים (בעלי מקצועות חופשיים) בשיטה דומה; הוא יצר עימם קשר (או עם אדם מטעמם), היתחזה בפניהם בכזב כבעל משרה ציבורית, והציע להם להישתתף ב"פרויקט", "מיכרז" או "עבודה" בתחום עסוקם.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא היא גבוהה; לאורך שנתיים ביצע טואלבה עבירות מירמה בצורה מתוכננת, שיטתית ומחושבת כלפי מתלוננים שונים, תוך המצאת זהויות בדויות וסיפורי כזב; הוא העניק למירמה נופך "צבורי", בכך שהציג עצמו כנציג חברות ממשלתיות או ציבוריות, הורה לקורבנותיו לשלם "אגרות", "עירבון" או "פקדון" כתנאי לקבלת "עבודה" או "פרויקט", וקבע עימם פגישות בסמיכות גיאוגרפית למוסדות צבוריים.

בשנים 2014 – 2015 הורשע טואלבה בבצוע 8 עבירות מירמה נוספות, בכך שפעל מול בעלי מיקצוע, הציג להם מצג שוא, ובהמשך, נוכח מצג השוא, היה מקבל במירמה סכום כסף.

...

עוד נימקתי החלטתי בכך שמשך תשעה חודשים בקהילה הטיפולית, לא הפר טואלבה ולו פעם אחת את כלליה, לא פתח תיקים פליליים, ולא נרשמה נגדו כל תלונה התנהגותית.

סבורני כי כל "הזזה" שלו ממצב זה, עלולה לגדוע את הליך השיקום, או לכל הפחות – להזיק לו מאוד.

השילוב בין חומרת העבירות בהן הורשע טואלבה, העובדה שהוא היה עצור בתיק דנא במשך 21 חודשים, יחד עם החשש שמא ההליך הטיפולי ייפגע בהפסקת רצף העבודה שלו[footnoteRef:22] מוביל למסקנה כי יש להשית עליו ענישה הכוללת מאסר בפועל בהתאם לנסיבות, קרי – למציאות בפניה אנו ניצבים.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.