עבירות מין של רופא נשים כלפי מטופלות

עניינה של הבקשה עבירות משמעת שבבסיסן מעשים מגונים והטרדות מיניות; בית הדין המשמעתי הרשיע את המשיב בביצוען של אלה, בית המשפט המחוזי זיכה מחמת הספק, ומכאן בקשה זו. רקע נגד המשיב, מנהל מחלקה במרכז רפואי לבריאות הנפש ויליד שנת 1948, הוגש לבית הדין המשמעתי כתב תובענה המייחס לו עבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963; זאת, בשל מעשים מגונים כלפי המתלוננת, רופאה במחלקתו, בלי הסכמתה, בנגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ומעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה, בנגוד לסעיף 348(ה) לחוק העונשין; וכן בשל הטרדה מינית של המתלוננת, בנגוד לסעיף 3(א)(2), 3(א)(4) ו-4 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ובנגוד להוראת סעיף 43.421(ב)(3) וסעיף 43.421(ב)(4) לתקשי"ר; המעשים נעשו – כנטען – בין ספטמבר 2011 לאפריל 2012.

בסוף השיחה הושיט המשיב את ידיו למתלוננת, כפי שעשה כאמור פעמים רבות קודם לכן, אולם המתלוננת אמרה "אני לא אישה כרגע בשבילך, אני רופאה", ואילו המשיב השיב – "את אישה, את אישה". בשלב זה, כאשר המתלוננת ביקשה לצאת מהמשרד, קם המשיב מכיסאו, אחז את המתלוננת והצמידה לגופו, בנגוד לרצונה.

כפי שציין השופט עמית: "...ספק אם בעולם הטיפול קיימת מודעות לכך, שבית המשפט רשאי להחליט על הסרת החסיון לצורך הליכים משפטיים, אם בפלילי ואם באזרחי... נשווה נגד עינינו את המטופל, או המטופלת, המגלה אוזניו של המטפל על רגשותיו, חולשותיו, על יחסו לסובבים אותו, על תחושותיו כלפי בת זוגו, על חיי המין שלהם, על מערכות יחסים שקיים מחוץ לקשר הנישואין, וכיו"ב עניינים אינטימיים הרגישים ביותר שסיפר למטפל. כל אלה עשויים למצוא דרכם לתיק בית המשפט... הסרת החסיון כעניין שבשיגרה במסגרת הליכי בית משפט, עשויה לפגוע קשות המהלך הרגיל של הטיפול, הן מתוך חשש של המטופל שדברים שייאמרו ישמשו בעתיד נגדו או שייחשפו ביום מן הימים לעינים זרות, והן מתוך החשש של המטפל כי דברים שיירשמו על ידו, עשויים ביום מן הימים לשמש גם כנגדו, ושמא גם לפגוע בפרטיותו שלו כמטפל" (ת"א (חיפה) 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, פסקה 17 (2007)).

...

עם זאת, בהליך הפלילי עשוי בית המשפט להגיע למסקנה, כי הסרת החיסיון דרושה לשם שמירה על זכות הנאשם להליך הוגן (י' צ' צדיק "שבירת החיסיון ביחסי מטפל-מטופל בבריאות הנפש" פסיכולוגיה ומשפט 38 146, 151 (2008)); ובאופן דומה, כי יש להעביר ראיות מסוימות לידי ההגנה, אף במחיר של פגיעה בזכות לפרטיות של המתלונן או המתלוננת, כדי להגן על זכותו של הנאשם להליך הוגן (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 389-388 (2005) (להלן עניין פלונית); בש"פ 9081/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2013)).

בענייננו, מן הטעמים האמורים מעלה, סבורני כי היטיב בית המשפט המחוזי לעשות כאשר נמנע משימוש בסמכותו האמורה בסעיף 50(א) ומהוריה בדבר הסרת החיסיון.

בכפוף לאמור, ומן הנימוקים שהובאו מעלה, איני נעתר לבקשה זו. המשיב ישוב ליום אחד ויפרוש מעבודתו כהודעתו.

דעת המיעוט סברה שהמערער בעדותו עשה רושם של רופא מקצועי ואמין, הוא הביע חרטה, עדותו הייתה עקבית וסדורה והתיישבה עם יתר הראיות.

המשיב ציין כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות מין שמבצע רופא במטופלת ויש להטיל אמצעי חמור יותר, ככל שהזיקה בין מעשי העבירה לעבודת הרופא קרובה והדוקה יותר.

באותו מקרה הורשע נאשם בעבירת אינוס על יסוד עדות של אשה עם רקע נפשי בעייתי וערכאת העירעור מצאה לבטל את ההרשעה.

...

ההחלטה מתייחסת לחומרת המעשה בכלל ואיני סבורה שהתוצאה היא פועל יוצא של "ממצא" זה. לפיכך, גם אם יש מקום לקבל טענה זו של המערער, אין בה לשנות מן התוצאה.

כאמור, איני מוצאת שקיימים במקרה זה נימוקים המספקים די כדי לסטות מעקרון היסוד של פומביות הדיון ולפיכך הבקשה נדחית.

סופם של הדברים הוא אפוא כי הערעור נדחה.

נקיטת צעדים משמעתיים זמניים כלפי רופא שהוגש נגדו כתב אישום הסמכות להורות על הגבלה או התלייה של רישיון לעסוק ברפואה נתונה למנכ"ל משרד הבריאות מכוח סעיף 44א לפקודה, הקובע: "44א. (א) היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום של עבירה שיש עימה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; חברי הוועדה המיוחדת יהיו: רופא שמינה המנהל והוא יהיה היושב ראש, רופא שמינה המנהל מתוך רשימה שהגישה לו ההסתדרות הרפואית בישראל ונציג היועץ המשפטי לממשלה.

העובדות הצריכות לעניין נגד המערער, רופא המיתמחה ברפואת נשים ומיילדות, הוגש ביום 26.8.2018 לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי שתי מטופלות בעת שטופלו על ידו במרפאתו הפרטית ובבית החולים "המשפחה הקדושה" שבנצרת וזאת בשנים 2015 ו-2016 בארבע הזדמנויות שונות (פעם אחת בעיניינה של מטופלת אחת, ושלוש פעמים בעיניינה של המטופלת האחרת).

...

מהי, אם כן, הפרשנות אשר מיטיבה להגשים את תכליות החוק? נראה כי הן התכלית הסובייקטיבית הן התכלית האובייקטיבית תומכות במסקנה שלמנכ"ל הסמכות להורות על התליית או הגבלת רישיונו של רופא אף אם המלצת הוועדה הייתה שונה.

במילים אחרות, המנכ"ל אינו רשאי לבטל את המלצת הוועדה כלאחר יד. אולם, בהתקיים טעם של ממש אשר בגינו מצא כי בנסיבות העניין נדרשת מסקנה אחרת – מקלה או מחמירה מזו שעליה המליצה הוועדה – רשאי המנכ"ל ואף חייב להפעיל את שיקול הדעת המסור לו ולקבל החלטה עצמאית.

אשר על כן, יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

לפני הרכב השופטים: כב' השופט אבי לוי ]אב"ד[ כב' השופט ערן קוטון כב' השופט איל באומגרט המאשימה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה שד' פל ים 15 , חיפה ע"י ב"כ עו"ד גב' ענת שטיינשינד הנאשם אליאס בן עבדללה חורי, ת.ז. שיכון שנלר 9, נצרת ע"י עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד יפעה בקר תקציר הכרעת-הדין כללי ביום 26 אוגוסט 2018 , הוגש כתב-אישום נגד ד"ר אליאס בן עבדללה חורי מנצרת. כתב-האישום האמור הורכב משני אישומים נפרדים - הראשון שבהם, עניינו אינוס, לפי סעיף 345 (א)( 2) לחוק העונשין ביחס למעשים, אשר בוצעו, לפי הנטען, כלפי המתלוננת א'; בשני נכללו עבירות אינוס, לפי סעיף 345 (א)( 2) לחוק העונשין; מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א)( 2) לחוק; מעשה מגונה שלא בהסכמה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין (בטעות 5) ו-( 6)(ב) ),( צוין בכתב האישום סעיף 348 (א) בנסיבות 345 (ג)) והטרדה מינית, לפי סעיפים 3(א)( לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח 1998- (שלוש עבירות). העבירות, אשר נכללו באישום זה בוצעו כולן, לפי הנטען, כלפי המתלוננת ב'. עובדות כתב האישום 1. האישום הראשון עובדות כתב-האישום לימדו, כי הנאשם שלפנינו, הוא רופא גניקולוג המועסק בבית-החולים "המשפחה הקדושה" שבנצרת ולו מרפאה פרטית, הממוקמת בצומת כפר החורש, שבכניסה לכפר יפיע. צוין, שבמרפאה, מטפל הנאשם, בין השאר, במטופלות, המשתייכות לקופת-חולים "כללית". , בהתאם לעובדות, אשר נכללו באישום הראשון, ביום 8.8.15 , בשעה 20:00 , הגיעה א', ילידת למרפאת הנאשם לבדיקה, מאחר שסבלה, בין היתר, מכאבים בבטן התחתונה ובנרתיק. היא פירטה באוזני הנאשם את תלונותיה הרפואיות; הנאשם הורה לה להסיר את מכנסיה ואת תחתוניה, לשכב על מיטה (שאיננה מיטת טיפולים במרפאה) וביצע בדיקת אולטרה-סאונד בנרתיקה, כשפלג גופה התחתון חשוף ללא כסוי. במהלך בדיקה זו, שאל הנאשם את המתלוננת על יחסי-המין שלה עם בעלה, שאל כיצד היא מרגישה כשהיא מגיעה לאורגזמה (האם גבה כואב אם לאו); עוד אמר הנאשם, כי היא סובלת מדלקת וכי יש צורך לקצר את החוט של ההתקן התוך-רחמי שבגופה. בהמשך, לפי הנטען, החדיר את אצבעותיו והוציא אותן מספר רב של פעמים לאיבר מינה עד שבאה לסיפוקה; מיד אחר-כך, פרצה המתלוננת בבכי. בשלב זה, תפס הנאשם את ידה ואמר לה, כי לא תבכה וכי מדובר בבדיקה רגילה; תוך כדי החדרה והוצאת אצבעותיו לאיבר מינה ומאיבר מינה של המתלוננת, הורה לה הנאשם להסתובב, כשגבה אליו. המתלוננת עשתה כפי שהתבקשה; אחרי זמן קצר, רצתה להסתובב שוב אולם הנאשם מנע זאת ממנה על ידי כך שהחזיק בגבה, אמר לה שלא תסתובב והמשיך להחדיר ולהוציא את אצבעותיו לאיבר מינה וממנו. בהמשך, אמרה המתלוננת, שגבה כואב והסתובבה בחזרה. בשלב זה, הנאשם אמר כי הוא רוצה להוציא נוזל מתוך איבר-מינה כדי להריחו והוא הוציא את ידו מתוך איבר-מינה של המתלוננת והריח אותה. את המעשים הללו, עשה, הנאשם, כך נטען, שלא לצורך בדיקה רפואית, בהסכמת המתלוננת, שהושגה על-ידיו במירמה לגבי מהות המעשים; נטען, כי את מעשיו הציג בפניה, במירמה, כמעשים, המהוים בדיקה רפואית. בהמשך, הורה הנאשם למתלוננת לעבור אל מיטת הטיפולים, שם הוא קיצר את חוט ההתקן התוך- רחמי, אשר היה בגופה. במעשים שלעיל, כך נטען בכתב האישום, בעל הנאשם את המתלוננת בהסכמתה שהושגה במירמה לגבי מהות המעשה. נטען, כי מכלול המעשים הללו מהוה עבירה של אינוס. 2. האישום השני בהתאם לעובדות אשר נכללו בפרטי האישום השני, ביום 9.4.16 בשעה 15:00 הגיעה ב', ילידת למרפאה, לבדיקה אצל הנאשם לצורך בדיקת צואר-הרחם ולייעוץ בעיניין ניתוח. היא פירטה באוזני הנאשם את מטרת הגעתה; הנאשם הורה לה להוריד את מכנסיה ולשבת על מיטת הטיפולים. המתלוננת עשתה כדבריו והרימה את רגליה על רגליות המיטה כשפלג גופה התחתון חשוף ללא כסוי. הנאשם הסתכל על איבר מינה של המתלוננת ואמר, כי יש לה את סוג איבר המין שהוא מעדיף מכיוון שהשפה בחוץ. בהמשך, הכניס הנאשם אצבע לנרתיקה של המתלוננת, הוציא את האצבע, הריח את ההפרשות באיבר מינה ואמר לה שהכל כשורה ושאין דלקת. הנאשם אמר למתלוננת שהוא יבדוק אותה עמוק יותר ואז החדיר והוציא את אצבעותיו לתוך איבר מינה ומאיבר מינה מספר רב של פעמים ובד בבד, עיסה באמצעות אגודלו את הדגדגן שלה. תוך כדי כך, ליטף את מותניה, ירכיה ובטנה של המתלוננת, שאל אותה אם כואב לה, מה היא מרגישה ואם היא "מתחרמנת". המתלוננת אמרה לנאשם, שהיא אינה מרגישה בנוח וכי כואב לה ובתגובה אמר לה הנאשם כי אולי היא צריכה ללכת לשירותים וליטף אותה באיזור הבטן עד שהגיע עם ידו מתחת לחזה; הוא עשה כן, כך נטען, לשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים. המתלוננת נבהלה ואמרה, שהיא צריכה ללכת לשירותים ואז הנאשם אמר, כי הוא צריך לעשות לה בדיקת אולטרסאונד. בהמשך, אכן ביצע הנאשם במתלוננת בדיקת אולטרסאונד ואמר לה, כי איבר מינה נראה טוב ליחסי-מין מכיוון שהשפה שלו בחוץ. בהמשך, הלכה המתלוננת לשירותים וכשחזרה לחדר-הטיפולים, הנאשם אמר שיבצע את הניתוח המבוקש תמורת 2,000 ₪ במקום 4,000 ₪ משום שהיא מיוחדת. הוא שאל אותה, בין היתר, על מה היא מפנטזת, מה היא אוהבת בגבר וכן אמר לה שיש לה חזה יפה, כי היא יפה ולמה לה להתחתן ולהתחייב לגבר אחד. בהמשך, ק רבה המתלוננת אל דלת היציאה מהמרפאה והנאשם הניח את כף ידו על הדלת ושאל את המתלוננת מדוע היא ממהרת ומדוע היא עצובה. כשפתחה המתלוננת את דלת-היציאה מהמרפאה, נשק הנאשם על לחייה ללא הסכמתה החופשית ולפי הנטען, לשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים. את המעשים הללו עשה הנאשם שלא לצורך בדיקה רפואית, בהסכמת המתלוננת, שהושגה במירמה לגבי מהות המעשים, שאותם הציג הנאשם בפניה כמעשים, המהוים בדיקה רפואית. בחודש מאי 2016 הגיעה מתלוננת זו אל המרפאה שוב, לצורך קבלת כדורים. כשנכנסה אל המרפאה, רצה הנאשם לנעול את הדלת; המתלוננת ביקשה ממנו שלא לעשות כן. בתגובה, שאל אותה הנאשם ממה היא פוחדת. בהמשך, שאל את המתלוננת אם היא רוצה לשתות משהו חריף ומזג לה בירה. הנאשם שתה שני בקבוקי בירה והמתלוננת שתתה לגימה מהמשקה. לאחר מכן, ביקש הנאשם לבדוק את המתלוננת אך זו סירבה. הנאשם אמר למתלוננת שאם "תתחרמן" מהבדיקה זה יהיה טוב, על-מנת לראות אם הנרתיק שלה מתרחב. המתלוננת סירבה לבקשתו; הוא הורה לה לבצע בדיקת הורמונים אחר-כך. עוד אמר לה שהוא "פנטז" עליה מאז הפעם האחרונה בה נבדקה אצלו ושאל אותה שאלות רבות אשר הביכו אותה. לאחר מכן, עזבה המתלוננת את המרפאה. ביום 2.8.16 , בשעה 13:30 הגיעה המתלוננת אל בית-החולים לאחר שקבעה פגישה עם הנאשם יום קודם לכן. במעמד הפגישה, ביקשה המתלוננת מהנאשם כדורים. הנאשם אמר לה – "אם לא הייתי רופא הייתי אוכל אותך" ושאל אם היא מסכימה שיאכל אותה; כן אמר לה – "את מיוחדת, מיוחדת, איזו יפה נקודת-חן שעל הלחי"; כן אמר לה שהיא יפה ושהוא נמשך אליה. בנוסף אמר לה – "בא לי מלא דברים אתך... לדוגמה שאני אהיה הסיבה שתיקחי את הכדור ולא מישהו אחר". נטען, כי במעשיו דלעיל בעל הנאשם את המתלוננת בהסכמתה שהושגה במירמה לגבי מהות המעשה, ביצע בה מעשים מגונים לשם גירוי וסיפוק מיניים פעם אחת בהסכמתה שהושגה במירמה לגבי מהות המעשים ופעם אחת שלא בהסכמתה החופשית. כמו-כן, הציע לה הצעות חוזרות בעלות אופי מיני והפנה אליה התייחסויות חוזרות, המתמקדות במיניותה תוך ניצול תלותה בו כמטפל. תשובת הנאשם לכתב האישום ביום 8.1.19 השיב הנאשם, באמצעות עורך-דינו המלומד, עו"ד אביגדור פלדמן לאישומים, אשר נכללו בכתב-האישום הנ"ל. בכל הנוגע לאישום הראשון, צוין, כי הנאשם זוכר את הארוע בו נבדקה מתלוננת זו (א') על-ידיו באורח כללי ואינו זוכר דבר חריג כלשהוא שארע במסגרתו. צוין, כי הנאשם עוסק כרופא גניקולוג מזה כ 25- שנים; לפיכך, שיטת פעולתו היא קבועה; לאחר שרענן זיכרונו באמצעות הרשומה הרפואית המתעדת את הבדיקה ביום 8.8.15 ובאמצעות תוכן אמרתה של מתלוננת זו במישטרה, הצליח לדלות מספר פרטים מזכרונו. הנאשם הדגיש, שלא זכר את ביקורה של המתלוננת במרפאה עד אז. בכל הנוגע לתלונתה של המתלוננת בדבר אורח הבדיקה ודבריו של הנאשם במהלכה, כפר הנאשם בכול המיוחס לו. הוא טען כי על-פי הרשומה הרפואית ממחשבו, המתלוננת קיבלה את הטיפול המתאים לתלונותיה; במרפאה שתי מיטות טיפולים המתאימות לכל דבר ועניין; כנהוג הוא ביקש מהמתלוננת להוריד את מכנסיה ואת תחתוניה לצורך הבדיקה בלבד; כי אינו זוכר אם ומדוע פלג גופה התחתון נותר חשוף, אך הדגיש שהוא נוהג לכסות את המטופלות במהלך הבדיקה על המיטה. הוא כפר בטענות, שלפיהן, שאל את המתלוננת שאלות דוגמאת אלו המופיעות בכתב-האישום, וטען שלפי הרשומה הרפואית בעיניינה, ביצע בה בדיקה גניקולוגית תקינה, המתחייבת מאופי תלונותיה; הוא אישר, שאמר לה שיש לקצר את החוט המחובר להתקן התוך-רחמי המותקן בגופה, שכן, יכול שחוט ההתקן היה בפועל הגורם לדלקת ולכאבים שמהם היא סבלה. הנאשם כפר בטענה, שלפיה החדיר והוציא אצבעותיו מאיבר מינה מספר רב של פעמים או כי באה על סיפוקה בבדיקה. הוא טען, כי ביצע בדיקה גניקולוגית תקינה בהתאם לנוהג הטיפולי הרגיל הנקוט בידיו, באמצעות שתי אצבעות שאותן החדיר פעם אחת בלבד לאיבר מינה של המתלוננת. הוא כפר בטענה, שלפיה המתלוננת או מטופלת אחרת כלשהיא הגיעה לכלל סיפוק מיני בעת בדיקה שביצע. הוא כפר בטענה, שתפס ידה ואמר לה, שלא תבכה תוך החדרת אצבעות לאיבר-מינה והוצאתן, אך טען, שייתכן שבקש ממנה להסתובב על צדה לצורך ביצוע בדיקת רגישות לאיזור המותניים, ההולמת את תלונותיה, ואשר ממצאיה עשויים להעיד על התפרצות דלקת. הנאשם כפר בטענה שאמר שהוא רוצה להוציא נוזל מאיבר מינה כדי להריחו, אך טען, שייתכן, שבמהלך הבדיקה שביצע הריח והתרשם מההפרשה שמקורה באיבר מינה של המתלוננת, לצורך איבחון הבעיה שממנה היא סובלת. הוא הוסיף וטען, שהבדיקה הראשונה בוצעה על מיטת טיפולים רגילה וכי לאחר האיבחון וכדי לבצע את קיצור חוט ההתקן היה צורך שתעבור לשבת על המיטה הגניקולוגית, שגם היא מיטת-טיפולים. בהתייחסו לאישום השני השיב הנאשם כדלקמן - הוא אישר כי בדק את המתלוננת ב' בהתאם לבקשתה לבדיקה וייעוץ כמתואר בכתב-האישום. הוא אישר, שלצורך הבדיקה ביקש ממנה לשכב על מיטת הטיפולים הגניקולוגית, כי אינו זוכר, אם פלג גופה התחתון נותר חשוף או מדוע, אך הדגיש, כי הוא נוהג לכסות את המטופלות במהלך הבדיקה על המיטה הגניקולוגית באורח שלא יפריע לבצוע הבדיקה. הוא טען, כי ביצע בדיקה גניקולוגית תקינה שכללה גם החדרת אצבעות לזמן קצר בלבד והתרשמות מההפרשה לצורך איבחון רפואי. הוא כפר בטענה שעיסה באמצעות אגודלו את הדגדגן של מתלוננת זו או של כל מטופלת אחרת. הוא טען שייתכן שהניח ידו על בטנה של מתלוננת זו בחלק מהבדיקה הגניקולוגית התקינה שביצע לצורך איבחון דלקת. הוא טען, שלא ביצע למתלוננת זו בדיקת אולטרסאונד. ביחס לניתוח, ציין שהמתלוננת ביקשה לדעת כמה תעלה לה עריכת הניתוח; הוא ענה לה ש 4,000- ₪; המתלוננת ביקשה שיתחשב במצבה ו"יעשה לה הנחה"; הוא הסכים ללכת לקראתה, רצה לעזור לה, ולכן אמר לה שעלות הניתוח תהיה 2,000 .₪ הנאשם כפר בכל טענותיה האחרות של המתלוננת. עם זאת, אישר, ביחס לפגישתם השנייה, שפגישה זו נערכה במרפאתו ונועדה לסכם עימה את הפרטים ביחס לניתוח; לא התחייבה בדיקתה בשנית; הנאשם נהג בה בחום; הציע לה לשתות ואמר לה שיש גם בירה אם היא רוצה; המתלוננת השיבה בחיוב והוא מזג לה ולעצמו כוס בירה. הוא הדגיש שהמתלוננת הגיעה אליו למרפאה בהזדמנות זו, לביקור בלבד ללא בדיקה. בהתייחס לפגישתם השלישית, טען שהמתלוננת שלחה לו הודעה יום לפני אותה פגישה וביקשה להגיע אליו באופן דחוף, ולכן הסכים שתגיע אליו לבית-החולים. המתלוננת ביקשה ממנו מירשם לקבלת גלולה למניעת היריון אחרי קיום יחסי-מין; הוא דיבר עימה מתוך רגש חיבה שחש כלפיה ודאג לה ולא כמתואר בכתב-האישום. הוא טען, כי במהלך הפגישה, המתלוננת צילמה אותו; היא מעלילה עליו לצורך סחיטה כספית מתוכננת. עוד טען, כי המתלוננת קשרה קשר עם עורך דין לצורך סחיטתו הכספית באופן מתוכנן ומגמתי; ניתן ללמוד זאת ממעשיה ומשקריה של המתלוננת ומדרך היתנהלותו של עוה"ד. נימסרו מספר דוגמות המלמדות על כך, שעניין לנו כאן במעשה סחיטה מתוכנן – א. טענתה, כי הופנתה אליו בידי ד"ר סמי חורי נבדקה; מסתבר שד"ר חורי לא זכר אותה והביע תמיהה על כך שהעבירה לטפול הנאשם בהיותו גניקולוג בעצמו. המתלוננת לא עומתה במהלך חקירתה עם עובדה זו. ב. המתלוננת הגיעה אל הנאשם פעמיים לקבלת טפול רפואי ובכך הפקירה את המשך הטיפול הרפואי בה בידי מי שלכאורה ביצע בה מעשים מגונים בנגוד להסכמתה; לא ניתן לכך הסבר הגיוני. ג. המתלוננת הקליטה והסריטה רק חלק מהמפגשים שלה עם הנאשם וגם זאת עשתה באורח חלקי. ד. המתלוננת הגיעה להגיש תלונה במישטרה רק 5 חודשים אחרי שביקרה לראשונה במרפאת- הנאשם ורק לאחר שעוה"ד, מיופה כוחה לכאורה, היתנהל כפי שהתנהל מול הנאשם בדרישת פיצוי כספי חלף הגשת תלונה במישטרה. ה. מהאופן בו היתנהלה מול הנאשם ובפרט מדרך היתנהלותה עת עימתו אותה עימו במישטרה, ניתן להתרשם שעניין לנו במתלוננת המתנהלת בקור-רוח, מה שאינו מאפיין את מי שהיה קרבן למעשים, שאותם היא ייחסה לנאשם: כך, לדוגמה, היא צחקה תוך כדי שיחותיה עימו במהלך מפגשיהם; שמרה על נינוחות וקור-רוח ואף אסרטיביות יוצאת-דופן גם במהלך העימות מולו. ו. בהתייחס לפגישה השלישית, היא טענה, שהיא נזקקה לייעוץ וטפול רפואי דחוף ובחרה להגיע אל הנאשם דוקא לקבלתו. ז. מעדויותיה ומחילופי הדברים בינה לבין הנאשם ובינה לבין עוה"ד ניתן להתרשם כי מדובר במתלוננת מניפולטיבית ושקרנית, המעלילה על הנאשם אמירות ומעשים שכלל לא ארעו. ח. המתלוננת תיכננה מעשיה בקור-רוח ובתחכום ומלכתחילה או לפחות החל בפגישה השנייה, היא עשתה כל שלאל ידה כדי להפיק ראיות מרשיעות נגדו לצורך ביצוע ניסיון לסחיטתו הכספית. ט. מסיכום פגישה, שערכה הפסיכולוגית אליה פנתה המתלוננת ביום 5.8.16 עלה, כי חשבה שהגיעה לפגישה עם עו"ד ולא עם פסיכולוגית; הסתבר, שאל הפסיכולוגית האמורה היא הגיעה לאחר שנועצה בעו"ד; טענה זו עומדת בסתירה לטענה שלפיה ייפתה את כוחו של עורך הדין (לטענת ההגנה . ייפוי כוח "פקטבי") רק ביום 2.9.16 י. עו"ד נ' ניסה בכל דרך ללחוץ על הנאשם להגיע להסדר שיכלול פיצוי כספי עבור המתלוננת תוך שהוא מציג בפניו מצג-שוא כי הוא פועל לטובתו ומעוניין לסייע לו על ידי כך שימנע מהמתלוננת (אשר עימה עמד בקשר ישיר כל העת, עידכן אותה וקיבל ממנה הנחיות לגבי דרישותיה) להגיש תלונה במישטרה. קביעות מהימנות עדי התביעה 1. פרשת תלונתה של המתלוננת א' קבענו, שעדותה של א' מהימנה עלינו לחלוטין וכי ניתן, בביטחה, לקבוע על סמכה ממצאים. כן קבענו, כי עדות בעלה היא עדות מהימנה גם כן וכי זו מחזקת את טענות א' בדבר מצבה הנפשי במועדים שלאחר בדיקתה בידי הנאשם, ובדבר השמעת דבר התלונה על ידי המתלוננת באוזניו, בהיותה נתונה בסערת רגשות ממשית, ימים ספורים לאחר קרות הארוע הנידון כאן. גם עדויות הרופאים השונים אשר בדקוה והכינו חוות דעת בעיניינה לאחר ששמעו מפיה על תלונתה והתרשמו ממצבה הנפשי הקשה מחזקים את טענתה, כי נעשו בה המעשים, המתוארים בעדותה. קבענו גם, שלא נתנו אמון כלל ועיקר בטענות הנאשם, שלפיהם כלל לא זכר את א' עת נחקר במישטרה; שביצע בה בדיקה שגרתית ורגילה וכי בשום אופן לא הכניס אצבעותיו והוציאן מאיבר מינה שוב ושוב תוך שהוא משמיע תוך כדי ביצוע המעשים שאלות והערות בעלות אופי מיני מובהק, מתוך מטרה להביאה למצב של עוררות מינית. כן דחינו טענתו שלפיה לא השמיע באוזניה אמירות בלתי ראויות במהלך בדיקתה, וכי עם צאתה מהמרפאה לא ציין כי ישמח לראותה בשנית. אנו קובעים, ברמת שיכנוע של מעל ומעבר לכל ספק סביר תשתית עובדתית כדלקמן – בשבת, ה - 8.8.15 , בשעת ערב, סבלה המתלוננת א' מכאבים עזים בבטנה התחתונה; משרופאת הנשים הקבועה שלה לא הייתה זמינה נקבע לה תור במרפאתו של הנאשם והיא נסעה אליה, כשהיא מלווה בבעלה ובשני ילדיה; בעלה היתקשר אל הנאשם על מנת להודיע כי הם מאחרים; בהגיעם למקום, בעלה ניגש אל המרפאה על-מנת לברר אם הנאשם נמצא בה. משהסתבר שהוא נמצא במרפאה ופנוי לקבל את א', היא עלתה למרפאה ואילו בעלה שב לרכב, בו המתינו ילדיהם. כשנכנסה למרפאה, עסק הנאשם בניקוי השלבים של המזגן; א' נכנסה למרפאה כשפניה לבצוע בדיקה רגילה. הנאשם הנחה אותה לעלות למיטה לאחר שתוריד את בגדיה מהחלק התחתון של הגוף. הוא לא כיסה את גופה. ראשית, בדקה הנאשם באמצעות מכשיר האולטרה סאונד, הצביע אל עבר המסך וציין שהיא סובלת מדלקת. בדיקת האולטרה סאונד (הפנימי) ארכה כ - 2 דקות. אחר-כך, כשהנאשם הצביע על המסך של המכשיר, הוא שאל אם יש לה כאבים לאחר שהיא חווה אורגזמה. אחר-כך, שאל מה היא מרגישה לאחר שהיא מגיעה לאורגזמה ואם היא סובלת מכאבים בגב תחתון...". אחרי בדיקת האולטרה סאונד, בדק הנאשם את המתלוננת באמצעות הכנסת והוצאת שתי אצבעותיו במשך למעלה מעשר דקות. במהלך הכנסת האצבעות והוצאתן, אמר הנאשם: את יפה, בת כמה את; הוא שאל איך הקשר המיני בינה לבין בעלה וכן מי גומר לפני מי; הנאשם שאל אם יש לה כאבים אחרי שהיא גומרת. היא ענתה, שיש לה כאבים לאחר שהיא גומרת, והכל תוך כדי תהליך הכנסת האצבעות והוצאתן. כשחשה באורגזמה, החלה לבכות ואילו הנאשם ניסה להרגיעה באומרו – "זאת בדיקה רגילה לא תפחד". הוא אמר כך בזמן שאחז בידה. הנאשם הכניס אצבעותיו לאיבר מינה עד שהגיעה לכלל סיפוק מיני (אורגזמה, שהיתה פתאומית ולא בשלבים); היא לא חשה שהנאשם מדגדג את הדגדגן אלא הרגישה רק הכנסה והוצאה של שתי אצבעות. בהמשך, אמר הנאשם למתלוננת לסובב אליו את גבה. המתלוננת היתה בהלם ולא הבינה מה קרה. כשניסתה להסתובב בחזרה, תפס אותה הנאשם בידו ודחף את גבה כך ששכבה על צידה במשך שתי דקות תוך שאמר: "לא, לא תחזרי"; הוא המשיך להכניס האצבעות ולהוציאן גם כשהסתובבה על גבה; ידו הייתה בשלב זה על גבה; הנאשם הריח את אצבעו כשסיים את הבדיקה באמצעות אצבעותיו; אחר-כך אמר לה הנאשם – "יש לך חוט של הטבעת זה ארוך ולפיכך גורם לדלקת; אני אוציא לגזור אותו". המתלוננת עברה, על פי הנחייתו, אל המיטה הטיפולית; שם, גזר הנאשם את החוט. היא התלבשה; הנאשם מסר בידיה את כרטיס-הביקור שלו וכן מירשם לנטילת תרופה. כן אמר – "אני אשמח לראות אותך עוד פעם". במהלך הביקור היה הרופא "מבסוט, רגיל, שמח", אך לא צחק בקול. המתלוננת יצאה מהחדר; לאחר שיצאה מהקליניקה (וקיבלה כרטיס ביקור מהנאשם), גזרה אותו; היא יצאה, וירדה למטה לרכב כשהיא בוכה. בעלה שאל אותה לפשר בכייה אך היא ענתה כי בכייה נובע מכאביה ונמנעה מלספר לו את שארע שכן ילדיהם נכחו במקום. כתוצאה מההלם הרבתה לבכות בשבוע שלאחר מכן ולא תפקדה בבית. היו לה בעיות עם בעלה וילדיה בגין העידר תיפקודה בבית. בעלה טיפל בילדיה והיא עצמה לא חשה בטוב באותה העת. בתקופה זו, היא דחתה ניסיונותיו של בעלה למגע, נהגה לקפוץ אגרופים ולהתכנס. קושי זה בקיום יחסי-מין ארך כחודש; עם זאת, כאשר המתלוננת חשה שהוא ניצב לצדה, דברים השתנו. היא סיפרה לבעלה את שאירע מקץ כשבוע ימים וציינה שהיא מעוניינת להתלונן על המעשה. בעלה ניסה להניאה מלעשות כן אך היא הייתה נחושה ברצונה זה. . בפועל, בשל העידר זמינות מספקת של חוקרות מישטרה, הוגשה התלונה רק ביום 16.9.15 בתאריך 17.9.15 , התלוננה א' לראשונה בפני רופא המשפחה שלה, ד"ר מ'; בימים 1.10.15 ו- 2.10.15 היא התלוננה על כאבים בחזה. ביום 4.11.15 , בדקה את המתלוננת הפסיכיאטרית, ד"ר ג'; הרופאה התרשמה מאפקט מתוח, התואם לתוכן הדברים. המתלוננת ציינה שהבינה שבבדיקה שעברה "נאנסה". הפסיכיאטרית איבחנה תגובה של "הפרעה הסתגלותית עם אלמנטים דכאוניים חרדתיים" ורשמה לה תרופת הרגעה ותרופה אנטי דיכאונית במינון נמוך, המתאימה לסובלים מהפרעה הסתגלותית. מבדיקת ב' ביום 27.1.16 על ידי ד"ר נ. עלה, שלא חל שינוי במצבה, כי החרדה פחתה אבל כי היא עדיין עצבנית מאוד. בפגישה נוספת, בחודש פברואר 2016 לא חל שינוי ממשי, אך המתלוננת עדיין לא הייתה מעוניינת בטיפול תרופתי. המתלוננת איננה מכירה כלל ועיקר את המתלוננת הנוספת בתיק זה. 2. פרשת תלונתה של ב' קבענו, חד משמעית, שאנו נותנים אמון מלא בדבריה של ב' בכל הנוגע למעשים שביצע בה הנאשם, וכן ביחס להצעות החוזרות והנישנות שהציע לה במהלך הפגישות הבאות ביניהם. עדותה זכתה לאישוש בשורה של ראיות מסייעות ומחזקות. כך, מצאנו בעדותה האמינה של אחותה, שבמסגרתה סיפרה על שיחת הטלפון אליה במהלך המפגש הראשון במרפאת הרופא, חזוק לטענתה כי נעשתה בה בדיקה חריגה כמתואר בעדותה, בדיקה אשר לוותה בדברים בעלי אופי מיני מובהק שמטרתם לגרום לה עוררות מינית. כן מצאנו חזוק לתלונתה בדברי האחות ביחס לשיחה בה סיפרה לה ב' על האירועים הנדונים כאן, וביחס למצבה הנפשי במהלך אותה שיחה ובתקופה שלאחריה. חזוק ממשי נוסף לדבר תלונתה מצאנו בעדותה של חברתה, ח', אשר התבקשה על ידיה להמתין לה מתחת למרפאת הנאשם במהלך הפגישה השנייה. חזוק משמעותי לאמינות התלונה מצאנו גם בדברי ח' באשר למסירת התלונה באוזניה כאשר ב' מצויה בסערת רגשות ממשית. עוד מצאנו חזוק לתלונת המתלוננת בעדותה האמינה של הפסיכולוגית ע', אשר שמעה מפי המתלוננת על מה שנעשה בה לטענתה ואשר התרשמה כי המתלוננת מצויה במצב נפשי קשה כתוצאה מאותם מעשים. עוד מצאנו חזוק לדבר התלונה בעדותו האמינה של בעלה, ובפרט בדבריו שלפיהם עת סיפרה לו את הדברים הייתה בסערת רגשות של ממש. גם בעדותו של עו"ד א' ובתמלילי שיחותיו עם הנאשם, כמו גם בהודעות אשר הוחלפו בין השניים מצאנו חזוק לתלונה. בפרט, אמורים הדברים ביחס לתגובתו המיידית של הנאשם למשמע דבר התלונה לראשונה; בקשותיו של הנאשם באוזני עוה"ד להסדיר עבורו את העניין; מוכנותו לשלם סכום כסף ממשי במטרה ל"השתקת העניין"; ועוד. בנוסף לכל אלה, הרושם הרע אשר נותר בנו למשמע עדותו של הנאשם לפנינו, הסתירות המרובות, חוסר הסבירות שבה, חוסר ההיגיון הפנימי שבה ואי עמידתה בקנה אחד עם ראיות אמינות אחרות בתיק; כל אלה היוו חזוק משמעותי לאמינות דברי התלונה של המתלוננת. בהתבסס על המכלול הראייתי הנ"ל ובשים לב לרף הראייתי הגבוה שאותו הצבנו לעצמינו, אנו קובעים ממצאים עובדתיים כדלקמן: המתלוננת ב', אשר עמדה להנשא בחודש אוגוסט 2016 , מעוניינת הייתה בעריכת ניתוח. לצורך זה, תרה אחר רופא, אשר מרפאתו מרוחקת מעט מעיר מגוריה. היא ביצעה חפוש במנוע החיפוש "גוגל". היא יצרה קשר טלפוני עם הנאשם והסבירה לו במה מדובר; נקבע לה תור כשאין אנשים רבים במרפאה (על פי בקשתה). הדבר היה ביום 9.4.16 . היא הגיעה למרפאה; במקום לא היה איש; הנאשם סגר את דלת חדר הטיפולים ואף נעל אותה. המתלוננת אמרה לו שהיא זקוקה, בנוסף לניתוח, לכדורים. בכל הנוגע לניתוח, שלשמו הגיעה אליו, שאלה המתלוננת את הנאשם כמה יעלה לבצעו; הוא השיב – 4,000 ₪; היא שאלה מתי עליה לבצע את הניתוח; הנאשם השיב ושאל את המתלוננת מדוע היא איננה מספרת לו מה הסיבה לכך. היא סיפרה לנאשם שעברה פגיעה בצעירותה. היא הבהירה שאינה רוצה לקחת סיכון; הנאשם שאלה שאלות לגבי יחסי מין, ואז הוא שאל אותה בצחוק למה להתחתן? והיא השיבה: "מצאתי את האחד אז זהו". הוסיפה המתלוננת וציינה באוזני הנאשם, שהיא חשה בעיה, בתגובה אמר הנאשם: "יכול להיות שיש נשים כאלה שהן דלוקות..." ב' שאלה, אם ניתן לטפל בכך. הנאשם ענה, שיש ניתוחים שאפשר לעשות אבל צריך לבדוק קודם אם באמת זה קורה. היא הבינה שאכן יש צורך לבדוק את העניין; לפיכך, שאלה אם אפשר לבדוק דבר כזה? הנאשם ענה בחיוב. בשל כך, עלתה על הכסא. הנאשם עטה כפפות והמתין שהיא תוריד את מכנסיה לנגד עיניו. הנאשם לא כיסה את גופה. הנאשם החל בבדיקה והריח את ההפרשות מבחוץ (על-ידי נגיעה באצבע והרחה) ואמר שהכל תקין ואז הכניס אצבעותיו; היא שאלה מה הוא עושה והוא השיב שהוא מנסה לבדוק אם הנרתיק מתרחב. הוא ציין שכך עושים בדיקה זו. כן אמר לה, ש"איבר מינה גדול, השפה וזה טוב שזה גדול". "זה בולט אז זה טוב שזה בולט ככה בגדול אני אוהב את זה ככה". אז הנאשם אמר "מה" "מה את מרגישה? יש לך כאב?" והניח את ידו השנייה על ירכיה. הוא שאל אם כך כואב והחל להזיזה על הירך הפנימית. בשלב זה התחיל להכניס ולהוציא את האצבעות ושאל אם כואב וידיו עלו כשאצבעותיו בתוך הנרתיק והוא משחק בדגדגן. פעולה זו ארכה בין 5 ל 10- דקות. הוא סובב אצבעותיו על הדגדגן ואז הוציא והכניס את האצבעות לאט לאט כשידו של הנאשם הגיעה עד איזור החזה -הסרעפת; לאחר כמה דקות, כשאצבעותיו בתוך איבר מינה, לא קרה דבר ; הנאשם הסתכל לעבר המתלוננת ושאל אם הכל בסדר. היא ענתה, שאינה מבינה מה הנאשם עושה, למה הוא מחכה ומדוע הם עדיין יושבים. תשובתו היתה, שהוא צריך לחכות קצת כדי לראות אם הנרתיק מתרחב. המתלוננת אמרה או קיי ואז הוא התחיל לשחק בדגדגן; אז היא שאלה שוב והוא ענה – "את צריכה להיות דלוקה כדי שאני אבדוק". הנאשם שאל אותה: "מה את, קרה?" היא שאלה "למה?" ואז הוא ענה – "למה את לא נדלקת?" והיא שאלה – "מה אני צריכה להידלק עליך?"; "איך? מה אתה רוצה שאני אעשה?" המתלוננת חשה שהאמור בבדיקה לא תקינה. פניו של הנאשם לימדו אותה כי הוא מיתגרה; בתחילה, לא יכלה המתלוננת כלל לדבר; בהמשך, אמרה לנאשם שזה כואב; אחר כך, המתלוננת קמה ממקומה; הנאשם שאלה "מה" והיא השיבה שהיא צריכה לשירותים. הוא השיב – "חכי עדיין לא סיימנו" אך היא היתעקשה לצאת. לפני שקמה לשירותים, במהירות, ביצע בה הרופא בדיקת אולטרסאונד ואמר ש"צריך לעשות". אחרי אותה בדיקה היא כאמור קמה, התלבשה פתחה את הדלת הנעולה הלכה לשירותים ושבה ליטול את ארנקה ממרפאתו. כשיצאה לשירותים, היה זה מקץ 35 דקות לאחר שנכנסה למרפאה ולאחר שישבה על כסא הטיפולים כ 30- דקות. בשלב זה, חשבה המתלוננת כיצד לעצור את הארוע בהיתחשב בכך שהיא בקומה השלישית, אין איש בחוץ, הדלת נעולה, אין ברשותה מכשיר סלולארי והיא איננה יודעת מה הנאשם חושב. היא נטלה את המכשיר הסלולארי שלה וצלצלה אל אחותה, אמרה לה שהיא בנצרת אצל רופא נשים בשם אליאס חורי וכי אם יקרה לה דבר, דהיינו היא אינה שבה הביתה או דבר אחר, שתדע שהיא שם. אחותה שאלה אותה שאלות שונות, אך היא ענתה שאין לה פנאי לשוחח וניתקה. השיחה היתה קצרצרה ונאמרה בלחש, שכן הכל היה "בלחץ". אחר-כך, הביטה במראה, נשמה והחליטה לצאת; היא פתחה את הדלת, חזרה ונטלה את הארנק. הנאשם אמר לה, שבי נדבר על הבדיקה; הוא נעל את הדלת בשנית ואז חשה המתלוננת שהיא תקועה שם. היא ישבה. הרופא אמר לה שכשנכנסה למרפאה היתה מחויכת ושהיא נראית טוב יותר כשהיא מחייכת; עוד אמר שהיא נראית עצובה או פגועה. ב' אמרה שהיא פשוט צריכה ללכת הביתה שכן העניין ארך זמן רב. הנאשם שאל את ב' מתי תשוב אליו. המתלוננת ענתה – "לא יודעת עוד שבועיים אני אדבר איתך, נהיה בקשר". היא קמה מהכסא; ואז הנאשם קם מכיסאו, הגיע ליד הדלת ונעמד ליד הדלת כך שהוא חוסם את דרכה אליה. בשלב זה, נישק הנאשם על לחייה של המתלוננת ואמר "בסדר נתראה בפעם הבאה". שכשהנאשם נישק אותה ביציאה היא חייכה, לכיוון הריצפה והלכה לדלת; הנאשם זז מהדלת. או-אז היא יצאה. היא נכנסה לרכב ובכתה וצעקה כל הדרך לבדה, תוך כדי נהיגה. בהמשך, היא הישתדלה להתנהג באורח טבעי ולא רצתה לשתף אנשים במה שקרה לה. למחרת הפגישה הראשונה, בשעת בוקר, המתלוננת היתקשרה אל הנאשם; היא צלצלה על-מנת לברר פרטים ביחס לניתוח שכן סוגיית הניתוח היתה חשובה מאוד בעיניה; היא החליטה שלא לעבור הניתוח בידי הנאשם, אך רצתה לדעת את המחיר, מתי עושים ופרטים נוספים. בהמשך נערכו מספר שיחות טלפון ביניהם וכן הוחלפו ביניהם הודעות כתובות. באחת השיחות הטלפוניות בינה לבין הנאשם שאל אותה אם היא אוהבת לאכול במבה ולשתות אקסל. השאלות בעיניין זה נישאלו כדי שהנאשם ידע כיצד לארחה בביקורה הבא. הנאשם פנה אליה טלפונית והזכיר לה שהם אמורים לשוב ולהיפגש; היא אישרה זאת. היא הבינה משיחותיה הטלפוניות איתו שהוא איננו הורג אנשים; מאחר שלא עמד לרשותה זמן רב עד לחתונתה, מצאה לנכון לשוב ולהגיע אליו. המפגש השני עם הנאשם ארע כחודש לאחר המפגש הראשון. סוכם, כי המתלוננת תגיע למרפאה; היא נימנעה מללכת בתחילה וטענה באוזניו טענת שוא, שלפיה נקלעה לתאונת-דרכים; הוא היתקשר שוב והפעיל עליה לחץ, שהתבטא בהבטחה לערוך הנחה בתשלום; הוא אף הבטיח לכבד אותה בבמבה ובמשקה אקס אל. אחרי כשבועיים עד חודש קבע לה הנאשם שוב תור והיא הלכה להפגש עימו. הגעתה בפעם השנייה נועדה לברר פרטים לגבי הניתוח וגם כדי לקבל כדורים. הנאשם שיבץ אותה אחרונה בתור (שלא בהתאם לבקשה מצידה); המתלוננת עלתה למרפאה מתוך החלטה

כזכור, בהתאם לגירסת ב', עניין הניסיון לגרותה פיזית על ידי שימוש באצבעותיו של הרופא (החדרת אצבעותיו לתוך איבר מינה והוצאתן מאיבר מינה מספר רב של פעמים בד בבד עם עיסוי הדגדגן שלה ואף ליטוף מותניה, ירכיה ובטנה) נועדו כל כולם כדי לבחון את טענתה בדבר בעיית היתרחבות הנרתיק, שממנה טענה בפניו שהיא סובלת.

...

כפי שיובהר בהמשך, לא מצאנו מקום לקבל את טענת ההגנה בסיכומיה שלפיה נפגעה זכותו של הנאשם להליך חקירתי הוגן עת נחקר לאחר כשנה על אירוע שגרתי שהתרחש במרפאתו במוצאי השבת.

קביעות משפטיות – החלת הדין על העובדות יוצא, אפוא, כי הנאשם מורשע בעבירות המפורטות להלן - ביחס למעשים, אשר בוצעו כלפי המתלוננת א'; אינוס, לפי סעיף 345 (א)( 2) לחוק העונשין.

התשנ"ח 1998- סוף דבר אירועים משנת 2015 ו – 2016 ניצבים בעיבורה של הכרעת דין זו. עניינם תלונות, אשר באו לעולם מפיהן של שתי נשים, שבפיהן טענות, כי נפגעו מינית במסגרת בדיקה רפואית בידי רופא נשים, אשר את שירותיו ביקשו לטיפול בענייניהן הרפואיים האינטימיים.

מצאנו עצמנו נאלצים לקבוע קביעות קשות ביחס להתנהלותו של הנאשם ולהכריע באורח ברור וחד משמעי שהוא ניצל את ההזדמנויות שנקרו בדרכו על מנת לעשות את המעשים החמורים שאותם עשה.

עם זאת וחרף חומרתו של מחדל זה, לא מצאנו שיש בו כדי לשנות באורח של ממש את מסקנותינו העובדתיות.

ב"כ המאשימה טענה, שהמעשים בוצעו על – מנת לספק ייצרו המיני של הנאשם תוך ניצול מקצועו, האמון שניתן בו וחוסר האונים של המטופלות.

שאלנו – "היעלה על הדעת שרופא, מי שהקדיש חייו למתן מזור למכאובן של נשים, הנזקקות לסיועו בצר להן, ינצל מעמדו ונגישותו על מנת לעשות בהן עבירות מין?" לבסוף, בחתימת הכרעת – דיננו ציינו, כי לא נותר בליבנו ולו ספק קל ביחס לאמתות התלונות וביחס לאשם הרב הטמון במעשיו של הנאשם.

וכך אף צוין במסגרתו של ע"פ 216/16 רדיאדה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.17) – "...מיקצוע הרפואה נושא ערך חברתי מן המעלה הראשונה. הוא נוגע בחיינו, בבריאותנו, ובשלמות גופנו ונפשנו...חובות הרופא כלפי מטופליו מצאו ביטוי כבר בשבועת הרופאים הקדומה, הידועה כ"שבועת היפוקרטס" (Oath of Hippocrates), אשר נועדה לקבוע נורמות היתנהגות בסיסיות לרופא, ובכללן לשמור על טובת החולים, ולמנוע גרימת נזק להם.

גם כאן נפגעו זכותה של המתלוננת על גופה ועל נפשה; אוטונומיית הרצון שלה; הזכות לקבל טפול רפואי המשוחרר מהטרדה מינית ומפגיעה מינית; מערכת יחסי – האמון החייבת לשרור בין רופא נשים לבין מטופלת שלו.

...

טרם גזירת דינו של הנאשם, מצאנו לנכון לקבל את חוות – דעת המרכז להערכת מסוכנות ביחס למסוכנות הנשקפת מהנאשם בראי מעשי – העבירה שבעשייתם הורשע במסגרת פרשה זו. חוות – דעת זו אכן הוכנה ביום 27.2.22 ונביא להלן את תמציתה.

בהתחשב במכלול מצאנו לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לאירוע זה הנע בין 5 לבין 8 שנות מאסר בפועל במה שנוגע לעבירות שבוצעו במתלוננת זו. משנקבעו מתחמי העונש בגין שני האירועים הנ"ל נותר לנו להיזקק לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בטרם גזירת העונש המתאים.

סוף דבר מצאנו לנכון, לבסוף ובהתחשב במכלול, לגזור לנאשם עונש כולל בגין מכלול מעשיו.

לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לדבר אנו מטילים על הנאשם עונשים כדלקמן: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (לצורכי חקירה).