עוד הפנה בית המשפט לפגיעה המשמעותית בתא המשפחתי שנגרמה ממעשי המשיב, ולכך שהמתלוננת, הוריה ואחיה נאלצו לעזוב את מיתחם המגורים המשותף, בעקבות "הנסיבות שנוצרו". הודגש, כי הנזק שניגרם וצפוי להגרם למתלוננת ברור, סביר כי הותיר צלקות בנפשה, וכי על אף שהיא מצויה בטיפול היא מתקשה לעבד את הארוע הקשה שחוותה, כעולה מדברי העובדת הסוציאלית המטפלת בה.
אשר למיתחם הענישה, צוין כי כאשר מדובר בעבירות מין בקטינים קיים מינעד רחב, ו"מטבע הדברים, ב"כ המאשימה [המערערת – י' א'] הפנה אותנו לפסיקה מחמירה, ואילו ב"כ הנאשם [המשיב– י' א'] הפנה אותנו לפסיקה מקילה", אך נקבע, כי לא ניתן להקיש ממקרים אלו לעניינו של המשיב.
בקביעת עונשו של המשיב בתוך המיתחם נשקלה חומרת העבירה בה הורשע, הכוללת מעשים מגונים בנכדתו הקטינה, הסובלת ממגבלה פיזית; העידר עבר פלילי; גילו ותפקידו המרכזי בתא המשפחתי; הפגיעה שתגרם למשפחתו בעקבות עונשו; היתנגדות אביה של המתלוננת להשתת עונש מאסר בפועל; הודאתו בכתב האישום המתוקן אשר מנעה את העדת המתלוננת ובעקבות כך לחסכון בזמן שפוטי – אף על פי שנעשתה רק לאחר "שהוטח בפניו" הסירטון המתעד את מעשיו; וכן חרטת המשיב ונכונותו להישתלב בתוכנית טיפולית.
כאשר דמויות משמעותיות בחייו של הקטין מציגות חוסר אמון בגירסתו או מכחישות את הנזק שניגרם לו, יש לכך השלכה מכרעת על יכולתו להיתמודד עם הפגיעה.
...
אני סבור כי תוצאה עונשית זו, בנסיבות המקרה דנן, אינה משקפת נכונה את חומרת מעשיו.
התייצבות אביה של המתלוננת לצידו של המשיב לאחר חשיפת האירועים המתוארים והכחשתו את הפגיעה שנגרמה לה בעקבותיהם; וכן תיאור העובדת הסוציאלית כי המתלוננת נפגעה מינית בעבר על ידי אחיה וכי משפחתה מתנהלת "בדינמיקה של הסתרה", מובילים לכלל מסקנה כי נוסף על הנזק שנגרם לה מעצם הפגיעה המינית שחוותה, עליה להתמודד בנוסף עם נסיבות משפחתיות קשות ומורכבות.
אף בכך יש להוביל לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המשיב סוטה לקולה, ואינו שוקל נכונה את מכלול הנסיבות המתוארות.
לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש להחמיר בעונשו של המשיב, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, להעמיד את עונשו על 42 חודשי מאסר בפועל.
