עבירות בנייה על פי חוק התכנון והבנייה

דיון והכרעה מדובר בעבירות על פי חוק התיכנון והבניה, עבירות שהיסוד הנפשי הדרוש בהן הוא מסוג של אחריות קפידה, ועל כן מוטל על המאשימה הנטל להוכיח את היסוד העובדתי.

...

טענות לקיומם של מחדלים נוספים אין בידי לקבל את הטענה אשר להעדר אחריותו של הנאשם בנכס אף כי בעליו הוא.

טענת הנאשם לפיה אי צירוף תשריט לכתב האישום עולה לכדי פגם מהותי, אינה מקובלת עליי.

לא זו אף זו, הנאשם עצמו אישר כי הוא מודע לפרטי העבירה המיוחסת לו. סוף דבר לאחר ששמעתי את העדים, ועיינתי בפרוטוקולים ובמוצגים שהוגשו לעיוני, אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר ואני מרשיע אותו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לא יכול להיות חולק כי אותם גורמים הם בגדר אחראים לבניה , או לעבירות בניה , במידה ובוצעו , על פי הוראות חוק התיכנון והבניה 7.9.

...

המאשימה בתגובתה לטענות הנאשמים טענה כי אין כל ממש בטענות אלו , כי לא נפל כל דופי בפועלה של המאשימה בהגשת כתב האישום נגד נאשמים אלו , עוד ציינה המאשימה כי טענות הנאשמים , טענות חמורות וכבדות משקל המחייבות בירור עובדתי , ואין בטענות שהם העלו כאן כדי להרים את הנטל המוטל עליהם לביסוס טענה של הגנה מן הצדק ו/או להגיע למסקנה כי יש מקום לבטל את כתב האישום.

בעניין זה ראו ע''פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ב "נבו"): " דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית המשפט לבטל אישום, כאשר מסתבר לו כי לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן או כאשר העמדתו לדין פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות, בדרך כלל בשל התנהלותה הקלוקלת של התביעה [בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, 543-545 (1997); בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא(5) 67, 94-95 (1997); על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 77-79 (2004)]. ההצדקה העיקרית לשימוש בסמכות קיצונית זו של בית המשפט הינה הרצון להבטיח כי רשויות אכיפת החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה להוות בלם לפעילות אכיפה שלוחת רסן ושרירותית המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון החוק. אכן, זוהי סמכות יוצאת דופן וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה [ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 30.11.05), פסקה 9]. " האם זה המצב במקרה הנדון לפנינו ? האם אכן יש בנסיבות המתוארות ע''י הנאשמים כדי להביא למסקנה כי נקיטת ההליך הפלילי והמשך ניהולו נגד הנאשמים יש בהם כדי לפגוע מהותית בעקרונות של הגינות משפטית וקיומו של משפט הוגן בעניינם של הנאשמים? ביטול כתב האישום הוא המעשה הקיצוני שבית המשפט יידרש אליו רק במקרים קיצוניים ונדירים .

במצב הדברים הקיים , ועל מנת לבחון את הטענה בדבר האפלייה הפסולה בנקיטת ההליך נגד הנאשמים כאן בלבד , יש צורך בבירור עובדתי המחייב הבאת ראיות בדרך המלך בטרם בית המשפט יגיע למסקנה הסופית.

מסקנה דומה קיימת ביחס לטענת הנאשמים כי המאשימה הסתירה מהם את דבר קיומם של היתרי בניה המכשירים את החניונים נשוא האישום , טענה חמורה ביותר , אשר על מנת לברר אותה ולהכריע בה , יש צורך בשמיעת ראיות הצדדים.

מאחר וחלק מהסוגיות אשר הועלו בהליך דנן נידונו והוכרעו בערכאות השונות, מצאתי לנכון לסקור בקצרה את ההליכים עד כה. במסגרת תו"ב 32118-06-14, הנתבעים הורשעו בעבירות בנייה על פי חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה 1965, בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנכס, אשר כללו בנייה מרפסת, בריכת שחייה ותוספת בנייה (חדר).

...

אני מקבלת את חוות דעת השמאי, לפיה במצב הדברים כפי שהוא כיום, חלה ירידת ערך בסך 68,000 ₪.

בת"א (שלום ת"א) 25510-07 חנן קמינסקי נ' טייל סיטי הפקות בע"מ, תק-של 2010(1), 8971 , 8981 (2010) קבע כבוד השופט שיינמן: "נזק של עוגמת נפש איננו נזק קצוב הניתן למדידה מדויקת, וניתן כאמור לפוסקו על סמך הערכה ואומדנה. הערכה ואומדנה, מושפעים בין היתר, מהתרשמותו ומהשקפתו האישית של ביהמ"ש, לגבי חומרת העוולה מחד, ומאידך לנזק שנגרם לנפגע". התובע סבל מהמטרד שיצרו הנתבעים במשך מספר שנים, ואכן שוכנעתי כי נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, בנוסף לפגיעה בזכות לחיים בתנאים סביבתיים ראויים.

סוף דבר לאור זאת, אני מצווה על הנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: להרוס כל בנייה שבנו על הגג, כולל הבריכה ותוספת הבנייה (החדר) המשקיפה אל תוך דירת התובע וחוסמת את חלון דירתו תוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בית המשפט קמא היתייחס להליכים תיכנוניים ומשפטיים שננקטו נגד המערערים, במסגרתם הורשעו בבצוע עבירות של בנייה ללא היתר ונגזרו עליהם צוי הריסה וקנסות כספיים, כדלהלן: במסגרת תו"ב 32118-06-14, הורשעו המערערים בעבירות בנייה על-פי חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה 1965, בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנכס, אשר כללו בנייה של מרפסת, בריכת שחייה ותוספת בנייה (חדר).

...

המשיב לא עמד בנטל ההוכחה ועילת תביעתו בגין אובדן דמי שכירות דינה להידחות.

אף שניתן למצוא טעם והיגיון בקביעתה של סנקציה בגין אי-קיום צו ההריסה, נוכח צפיתו הסבירה של בית המשפט קמא כי המערערים לא יקיימו את הצו, סבורני כי דרך המלך בנסיבות כאלה היא שבית המשפט יתן למערערים שהות סבירה לקיום צו ההריסה, ובמידה והצו לא יכובד, תעמוד בפני המשיב אפשרות להגיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט או להגיש תביעה נוספת בגין הנזקים שייגרמו לו עקב התמשכות ההפרה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן: לבטל את חיוב המערערים בפיצוי המשיב בגין אובדן דמי שכירות בסך 92,750 ₪ (פיסקה 58 לפסק הדין).

הנתבעת טוענת מנגד, כי עצם הגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב, שכן התובע עשה שימוש בנכס לא חוקי, תוך שהוא גורף רווחים שלא כדין כתוצאה מעבירות הבניה שביצע.

הנתבעת ביצעה את עבודתה ותפקידה על פי חוק התיכנון והבניה ולא נפל כל פגם בפעולתה.

...

אני מאשרת את ראש הנזק שקבע המומחה.

נוכח האמור, טענות התובע לעניין רשלנות שגרמה להצפת הדירה, נדחות.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי – סך של 5,000 ₪ בגין איטום החורים במרפסת, כעולה מחוות דעת המומחה, וסך של 5,000 ₪ בגין עלות חוות דעת זו. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ (חלק מהאגרה ששולמה המשקף את התביעה שהתקבלה) ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.