עבירות בניה בסטייה מהיתר: סמכות בית משפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 19533-08-21 כהנא נ' עריית רמת גן ואח' לפני כבוד השופטת יעל בלכר העותר יואב כהנא ע"י ב"כ עוה"ד אלי וילצ'יק ורוית צימנט המשיבים 1.עריית רמת גן 2.הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בראף שניר ואן ברלוביץ' פסק דין

בהמשך לכך, נטען עוד כי בית המשפט נעדר סמכות להורות על "תיקון" התכנית כמבוקש.

העותר אוחז בשטחים נרחבים של כ- 46 מ"ר שבבעלות ציבורית שאמורים לשמש כמדרכות לצרכי עסקו ומפיק מהם הכנסות; עליהם הקים מבנים וגדרות תוך ביצוע עבירות על חוק התיכנון והבניה והפרעה של ממש לסדר הצבורי עד סיכון בטחונם של הולכי רגל הנאלצים להסתפק במדרכה צרה ולא תקנית הגובלת בכביש סואן.

מרבית המבנים ניבנו בסטיה מהיתר וחלקם בשטח של כ- 46 מ"ר, אף פולשים לתחומן של חלקות הדרך שבבעלות מדינת ישראל הגובלות בחלקה - חלקה 41 בגוש 6204 המהוה חלק מדרך בן גוריון (כ- 12 מ"ר) וחלקה 220 בגוש 6203 המהוה חלק מרח' הצלע (כ- 34 מ"ר) (בס' 15-27 לתגובה הוצגו תצלומים ותשריטים).

...

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותר, אף אם לא פורטו במפורש והן נדחות (ובהקשר זה אעיר כי גם הסיכומים שנקצבו ביד נדיבה ונוצלו בצפיפות לא הועילו במיקוד המחלוקות שעה שהעותר ציין כי הדברים באים בנוסף לעתירה, שמחזיקה 48 עמ' ללא נספחים).

נוכח קביעותיי לעיל שהובילו לדחיית העתירה ואף שהתייחסתי במהלך הדיון להיבטים מסוימים של העניין, לא ראיתי להתעכב גם על הטענה שיש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב בהתנהלות העותר.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף ולגופה.

כך לדוגמה בהליך עפמ"ק (מחוזי ת"א) 34812-02-20 נחום נ' מדינת ישראל (16.6.2020) בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות שימוש אסור החורג מהיתר הבניה מפני שבנה על שטח גג הבנין דירת מגורים נפרדת וגדולה.

לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שניבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הוועדה המקומית, אם ביקשו על כך הוועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנפשט בהוצאות הבצוע; לצוות שאף אותו חלק מהבנין שלא ניבנה כאמור בפסקה (1), ייהרס, יפורק או יסולק, אם יש בבצוע צו לפי פיסקה (1) בלבד כדי לסכן את הנפש או את בטיחות הציבור" (ההדגשות אינן במקור).

עצם העובדה שהמערערים זוכו בשל היתיישנות מעבירת ביצוע עבודות בניה שהתיישנה אינה גורעת מסמכותו של בית משפט קמא לחייב המערערים בתשלום אגרה נידרשת עבור הבנייה.

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 42397-12-22 סלאודה נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ענת זינגר העותר אחמד יוסף סלאודה המשיבים 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 2. מועצת התיכנון העליונה 3. ראש המנהל האזרחי לאיזור איו"ש 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית העותר - באמצעות עו"ד תאופיק דראושה המשיבים - באמצעות עו"ד אמיר שקד ואח' (פרקליטות מחוז י-ם- אזרחי) פסק דין

לא ניתן להשלים עם מצב בו העותר מבצע במשך פרק זמן ממושך, בניה, ללא שהקדים לה קבלת היתר, ויתרה מכך - אף בהיותו מודע לצוו בעיניין הבינוי - הוא מיתעלם ממנו וממשיך בבצוע עבירת הבניה.

רק כאשר יש בידיו היתר (מכוח בקשה שנבחנה ואושרה), והוא רק סטה ממנו, אז יהא צורך להראות עובר להריסה כי מדובר בבניה המהוה סכנת חיים (כך לדוגמא תיתכן סטייה מהיתר אשר הנה מזערית ולא בהכרח מצדיקה את הצעד של הריסה מידית דומה).

בהקשר זה ר' דברי כב' השופטת בר אשר בעת"מ 37736-01-23 דלעיל, בסעיף 12 שם, בדבר העידר סמכותו של בית משפט זה, בנוגע לאותן הטענות.

...

המשיבים מנגד טענו כי לא רק שאין מקום למתן צו שכזה - אלא כי דין העתירה להימחק על הסף.

כאמור לעיל דין העתירה להיות מסולקת על הסף מחמת הבניה הבלתי חוקית שביצע העותר ובוודאי שכך עת אף הוסיף וביצע בניה חרף צווים שנמסרו לו, ממילא אין מקום להידרש ליתר טענותיו.

נוכח הדברים האמורים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המשיב - ומורה אפוא כי העתירה תסולק על הסף.

העתירה אפוא נדחית על הסף.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקש ולפיה אין למשיבה סמכות להוציא את הצוו שעה שמתנהל הליך אזרחי בבית משפט בין הצדדים בנוגע לחריגת הבניה נשוא הצוו.

למשיבה מסורה הסמכות לפעול כל אימת שמבוצעת עבירה על חוקי התיכנון והבניה ובמקרה דנן עסקינן בעבירה לכאורה של בניה בסטייה מהיתר.

...

לעניין התנאים השני והשלישי הרי שלא שוכנעתי כי אף אלה התקיימו ואנמק.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקש ולפיה אין למשיבה סמכות להוציא את הצו שעה שמתנהל הליך אזרחי בבית משפט בין הצדדים בנוגע לחריגת הבניה נשוא הצו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה.

כבר ביום 25.11.21 הורשעו הנאשמים 1-2 על פי הודאתם, בעבירות שעניינן בניה בסטיה מהיתר, בניה אסורה במקרקעין שמיועדים לשטח צבורי פתוח ושימוש במקרקעין ללא היתר, וכל זאת בבית מגורים.

בתגובתה המפורטת ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה, וטענה כי היא פועלת בהתאם למדיניות אכיפה מיום 29.12.19 (טרם הגשת כתב האישום) שעודכנה ביום 6.6.22, בה יש היתייחסות ל"אכיפה מוכוונת דרגי השפעה", ולפיה בעקבות יעד שהציבה הפרקליטות, "בכל חקירה שבה עולה חשד לבצוע עבירות בנייה חדשות ע"י קבלנים/יזמים/אדריכלים וכלל בעלי המיקצוע המפורטים בחוק התיכנון והבניה, יינתן דגש בטיפול וחקירה". בנוסף, טענה המאשימה שכוועדה עצמאית, בשנים האחרונות היא אינה מגישה כתבי אישום רבים, וכי עיקר האכיפה נעשית באמצעות קנסות מינהליים, אך במקרה בו מדובר בבצוע עבירות בנייה חדשות, נחקרו מהנדסים, אדריכלים, קבלנים ויזמים ובמקרים המתאימים ובנסיבות המתאימות הוגשו "לבית משפט נכבד זה" קרי בית משפט השלום בכפר סבא, כתבי אישום נגד גורמי מיקצוע – עורכי בקשות להיתרים וקבלנים.

כך למשל ציין בית המשפט העליון בע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ ואח' (פורסם בנבו, 10.9.13): "אכיפת הדין נגד אדם אחד והמנעות מאכיפתו נגד אחרים – כאשר מדובר במקרים דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום. ענייננו שלנו נימנה – לפי הטענה – על הסוג השני. כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם". בפן הדיוני, אין חולק למעשה כי המסלול הדיוני הנכון לקבלת חומר לצורך ביסוס טענה של נאשם לאכיפה בררנית הוא סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי וכי הזכות להעלות טענה לאכיפה בררנית הנה במסגרת סעיף 149(10) לחוק זה. כך, כפי שנקבע בפסק הדין בבג"ץ 4922/19 אפרים נוה נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז פלילי (פורסם בנבו, 9.12.19), אליו גם הפנה המבקש בבקשתו.

...

כאמור, ובפרט לנוכח הדברים שעלו בפרשת התביעה, יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי.

סיכומו של דבר אני מקבל את הבקשה בחלקה.

בשולי הדברים, אתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן החלטתי זו. ניתנה היום, י"ט אייר תשפ"ג, 10 מאי 2023, בהעדר הצדדים.