עבירות אלימות במשפחה: תקיפה, איומים וניסיון חבלה

רקע נגד העותר הוגש לבית המשפט הצבאי ביהודה כתב אישום המייחס לו עשרים וארבעה אישומים בגין עבירות אלימות במשפחה, וביניהן תקיפה, חבלה בכוונה מחמירה, איום, הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ניסיון לחטיפה בכוונה לכליאה שלא כדין, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וניסיון לגרימת מוות בכוונה.

...

יוער כי לאחר הגשת העתירה דנן עודכנה הנחיה זו, ונוסחה העדכני פורסם ביום 27.12.2018), וכי מתקיימות בעניינו נסיבות המצדיקות השלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום על-פי הנחיה זו. בתגובתה המקדמית טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות בירור טענות העותר במסגרת ההליך העיקרי אשר עודנו מתנהל בבית המשפט הצבאי ביהודה, ומצוי בשלב ראשוני.

זאת ועוד, דין העתירה להידחות אף בהעדר עילה להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה.

אני סבורה כי החלטת המשיבה בנדון סבירה, מניחה את הדעת, ואף עולה בקנה אחד עם הוראות הנחיית פרקליט המדינה.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בהחלטתי מיום 5.6.16 קבעתי לאחר שסקרתי הראיות לכאורה בתיק החקירה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב לבצוע העבירות המיוחסות בכתב האישום לצד כירסום מסויים בנוגע לתנועת שיסוף הגרון וכי אין בראיות עליהן הצביעה ההגנה כדי לכרסם באופן ממשי במשקלן של הראיות לכאורה בתיק זה. כמו כן קבעתי כי קמה עילת מעצר כנגד המשיב ומסוכנות הנשקפת מהמשיב כלפי המתלוננת וזאת מהטעמים הבאים: עילת מסוכנות סטאטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו – 1996 (הלן :"חוק המעצרים") בגין עבירות אלימות במשפחה.

עברו הפלילי של המשיב כולל סדרת עבירות אלימות בגינן הורשע בשנת 2005 בגין עבירות תקיפה, פגיעה בפרטיות, היזק לרכוש במזיד, חבלה במזיד ברכב ועוד וסדרת עבירות רכוש, אלימות ומין שביצע בעת היותו קטין.

המשיב מיתכחש לנקיטה באלימות פיזית או מילולית כנגד המתלוננת בעבר וזאת למרות הרשעתו אך מחודש מרץ האחרון בעבירות ניסיון לתקיפת בת הזוג, הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם במספר מקרים והשמעת איומים.

...

לאחר שעיינתי בתסקיר המעצר והמלצותיו מצאתי כי תסקיר המעצר הינו מקיף, ממצא וענייני וכי שירות המבחן נתן דעתו לנסיבותיו האישיות החריגות של המשיב בפניי, מחד גיסא, ומאידך גיסא עמד על המסוכנות הנשקפת מהמשיב כלפי המתלוננת וזאת מבלי לחזור על הדברים שפורטו לעיל.

שירות המבחן הגיע לכדי מסקנה כי הסיכון הפונטניאלי הנשקף מהתנהגות המשיב להישנות הינו גבוה, וזאת הן בשל התרשמות שירות המבחן הבלתי אמצעית מהמשיב עצמו בראיון שנערך למשיב והן מדברי המתלוננת כפי שראוי לעשות ולא התרשמתי כי התרשמות זו מבוססת אך ורק על דברי המתלוננת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

פסק דין רקע ביום 21.10.15 נקבע כי הנאשם, לאחר הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן, ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, שהן עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות על סעיפים 192 ו-380 בחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בהתאמה.

לחובת הנאשם עברה הכולל הרשעה בעבירות איומים וניסיון לתקיפה סתם.

יצוין, כי לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות במשפחה ואיומים, וכי את העבירות נשוא תיק זה ביצע בהיותו בגילופין.

לא זו אף זו, בטיעונים לעונש, ובמסגרת תסקיר שירות המבחן, נדמה כי הנאשם בחר לנקוט בדרך המצמצמת משמעותית את מידת לקיחת האחריות על ידו, עת שב וציין כי ביצע את עבירת האלימות - תקיפת המתלונן וחבלתו - מאחר והמתלונן שלף אל מולו אקדח.

...

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות ביצוע העבירה, ונוכח העובדה כי גם על פי הפסיקה השלטת מתחם הענישה נקבע על פי חומרת התקיפה ונסיבותיה, הרי שאני קובע כי מתחם העונש במקרה זה, נע בין מאסר מותנה, לבין 8 חודשי מאסר בפועל, זאת לצד רכיבי ענישה אחרים.

משכך, ובהתאם להודיית הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ולהחלטה כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ובהתאם לקביעתי שאין מקום לסיים הליך זה בהעדר הרשעת הנאשם, אני מרשיע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, שהן עבירות של איומים ותקיפה חבלנית, עבירות על סעיפים 192 ו- 380 בחוק העונשין, התשל"ז - 1977 בהתאמה.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לחומרה ולקולא, גוזר אני על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים מהיום.

על הרשעותיו הקודמות נמנות עבירות תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, ניסיון לתקיפת שוטר, פציעה או חבלה זדונית שלא כדין ואף ריצה עונשי מאסר בפועל בגין עבירות אלו.

שנית, עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש מעלה כי קיים ספק של ממש במידת האמון שניתן לתת במבקש כי יעמוד בתנאי שיחרור בערובה או איזוק אלקטרוני שעה שהורשע בעברו בבצוע עבירות שבוש מהלכי משפט, הפרעת שוטר, סיוע לבריחה ממשמורת חוקית , עבירות אלימות כנגד שוטרים ואף שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית בעיניינן העיד אחד המפקחים כי בוצעו בעת ששהה בפיקוח בני המשפחה בתנאים מגבילים.

...

דיון והכרעה : לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים והתרשמתי מן החלופה המוצעת מצאתי כי אין מקום להורות על שחרור המבקש בתנאי מעצר בית מלא או להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני והכל מן הטעמים הבאים : ראשית, מעיון בכתב האישום עולה כי מיוחסות למבקש עבירות חמורות של תקיפת סוהרים תוך הסתייעות בקביים , גרימת חבלות לסוהרים לרבות איומים בפגיעה בסוהרים.

למעלה מן הצורך אציין כי הגם שאין לשלול קטגורית התאמתם של הורים לצורך מלאכת הפיקוח על בנם הרי שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון בתיק בש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים ((‏4.3.2020) : "13. יתרה מכך: כפי שכבר הזדמן לי להעיר, לדעתי, הפרקטיקה של מינוי אשת הנאשם (וכן ילדו או הורהו) כמפקחת במסגרת של חלופת מעצר או של מעצרו בפיקוח אלקטרוני איננה רצויה כל אימת שמדובר בעבירה חמורה שאיננה מוחרגת מן הכלל הפוסל את בן הזוג מלשמש עד נגד בן זוגו במשפט פלילי (ראו סעיפים 3, 4 ו-5 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). מינוי מפקח שלא יוכל להעיד נגד הנאשם במקרה שהלה יבצע עבירה בהיותו נתון תחת פיקוחו מסכל את מטרות הפיקוח, והדברים ברורים (ראו בש"פ 8667/18 מדינת ישראל נ' מיעראי [פורסם בנבו] (‏7.12.2018), פסקה 13). סבורני, אפוא, כי די בטעם זה כדי לדחות את הטענות שהעלה המבקש נגד פסילת רעייתו כמפקחת במסגרת חלופת המעצר שהלה הציע." במקרה שבפניי אין אמו של המבקש כשירה להעיד כנגדו באם יפר את תנאי השחרור בערובה או האיזוק האלקטרוני.

סוף דבר לאור כל הטעמים לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר ועל הותרת המבקש במעצר עד תום ההליכים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של היזק לרכוש במזיד, 3 עבירות של תקיפה סתם, איומים וניסיון פציעה כשהעבריין מזוין.

וכן ראה בש"פ 4224/19 מדינת ישראל נ. מסאלחה: "אני סבור כי בעבירות כבעניינינו, במסגרתן מופעלת אלימות – פיזית ומילולית – בדל"ת אמותיו של בית המשפחה, כלפי בני המשפחה, מן הראוי הוא לפנות לשירות המבחן לצורך בחינה מקצועית של מסוכנות מבצע העבירה, וכן אפקטיביות חלופת המעצר המוצעת לרבות טיב המפקחים. ניסיונו והכשרתו המקצועית של שירות המבחן יכולים לסייע רבות לבית המשפט בבחינת יכולתה של החלופה לאיין את המסוכנות הנשקפת, מטבע הדברים, מאדם שחשוד בבצוע עבירות מסוג זה...."(הדגשה שלי ר.א).

...

ב"כ המשיב טען כי דין הערר להידחות שכן החלטת ביה"מ קמא מנומקת ונכונה.

כלומר הכלל ברגיל הוא שבעבירות אלימות במשפחה בטרם תינתן החלטה לעניין אפשרות שחרור לחלופת מעצר ראוי שבית המשפט ייעזר בשירות המבחן .לא מצאתי כי במקרה דנן הוצג טעם המצדיק סטייה מכלל זה. בנסיבות שוכנעתי כי אף צודקת העוררת כי זה הוא המקרה בו, ביתר שאת, היה על ביה"מ קמא להפנות לתסקיר שירות המבחן .

לאור האמור, אני מקבלת את הערר ומורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב וליתן חוות דעתו האם יש בחלופה שהוצעה ובמפקחים האמורים להקהות את מסוכנות המשיב.

בשלב זה אני מורה כי המשיב ישאר במעצר עד החלטה אחרת.