לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה מיום 10.7.2022 (גזר הדין הוא מיום 14.7.2022) בתיק ת"ד 4624-09-20, במסגרתה הורשע המערער בעבירות של אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות, והתנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
בהכרעת דין מנומקת ומפורטת היטב, קבע בית המשפט קמא כי לאחר שבחן את גרסאות הצדדים ואת הראיות, ולאחר ששמע את העדויות ונוכח היתרשמותו הישירה מעדויות אלה, השתכנע הוא מעל לכל ספק סביר כי התאונה התרחשה כמתואר בכתב האישום וכי המערער עבר את העבירות המיוחסות לו.
בית המשפט קמא דחה את טענתו של המערער לפיה טרם החל לפנות שמאלה בצומת וכי ארוע התאונה נגרם בשל אשמו של הנהג המעורב אשר סטה לנתיבו של המערער והיתנגש בו לעבר חזית רכבו.
"די שהמגע היה על גבול הנתיבים שאינם מסומנים כאמור כדי להותיר ספק סביר".
אשר לקביעה של הבוחנת את איזור התאונה על פי שברי כלי הרכב על הכביש, טען המערער כי מאחר והכביש לא ניסגר, חלפו רכבים ואנשים התגודדו, קיימת אפשרות סבירה והגיונית כי אזרחים אחרים הזיזו שברים אשר עלולים לגרום לתאונה נוספת וכי גם האופנוע יתכן והוזז.
...
אמנם על המאשימה לספק גם ראיות שיש בהן לסייע להגנתו של הנאשם העומד לדין, זאת במסגרת חובתה לשקוד בסבירות על איסוף הראיות, אך בנסיבות הכוללות של התיק ובשים לב לתשתית שנפרשה בפני בית המשפט קמא, אני סבור כי הגנתו של המערער לא קופחה, וזה הוא הרי המבחן הדרוש לענייננו.
לאחר שבחנתי אפוא את כל טענותיו של המערער, גם אלה הממוקדמות באי הבאת תוצרי מצלמות האבטחה וגם הטענות שעניינן מיקום האימפקט, האפשרות כי האופנוע הוזז, מיקום השברים והטענה כי שמא יתכן וגם השברים עצמם הוזזו ממקומם (בין אם על ידי האזרחים שהיו במקום ובין כתוצאה ממשב רוח שמקורו ברכב כבד זה או אחר), ומבלי שנעלמה מעיניי אף הטענה כי הנתיבים במקום אינם מסומנים, ולאחר שעיינתי בעצמי בראיות שהונחו בפני בית המשפט קמא, הכל כפי שתואר בהרחבה לעיל, נחה דעתי כי אין מקום ועילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, אשר מבוססת כאמור גם על התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים שהעידו בפניו.
סוף דבר
השורה התחתונה מכל האמור, היא שדין הערעור להידחות.
