עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין

הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין תשל"ז – 1977, עבירת תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ועבירת ניסיון תקיפת סתם בן זוג לפי סעיף 379(+סעיף 25לחוק העונשין וזאת על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שיחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה, על עבירה שהורשע בה בתיק זה או על כל עבירה מסוג אלימות גופנית פיזית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, על פי חוק העונשין התשל"ז – 1977 ויורשע בה. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך של 5,000 ₪ לפיה יתחייב תוך 3 שנים, לאחר שיחרורו מריצוי לתום מאסרו בגין תיק זה, להמנע מלעבור על עבירה של אלימות מילולית או פיזית, שעונשה שנתיים מאסר ומעלה.

...

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 13 חודשים.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בר הפעלה של 5 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ 41526-05-20 באופן ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף כך שסך הכול על הנאשם לרצות עונש של 16 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו -18.1.23.

כתב האישום: נאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טעון בעבירות של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") (4 עבירות), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (2 עבירות), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ניסיון תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

...

הנאשמת 4 הורשעה בגין ביצוע 5 עבירות היתעללות בקטין, כך למשל " האכילה תינוקת בכפית, תוך שאחזה את ראשה בחוזקה ותפסה את פיה שיוותר פתוח. בהמשך הרימה אותה והשליכה אותה על המזרן, וכן האכילה תנוק אחר בדחיפת כפיות אוכל לפניו באגרסיביות, אחזה בחוזקה בלחיו ולחצה על בטנו ומיד לאחר מכן דחפה אצבעותיה לפיו. לאחר מכן, הכתה בראשה של תינוקת באמצעות ידה" (שם, פס' 45) 15 עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה ו11 עבירות של תקיפה סתם.

שישה (6) חודשי מאסר אותם לא תרצה אלא אם בתוך שלוש (3) שנים מיום שיחרורה ממאסר תעבור עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 בחוק העונשין.

...

הנאשמת ערערה לבית המשפט העליון אך משכה אותו בסופו של דבר.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר את עונשה של הנאשמת על הצד הנמוך של המתחם, כדלקמן: עשרים וארבעה (24) חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה הממשי בתיק זה מיום 26.04.2022 עד יום 24.05.2022.

לא מצאתי להחמיר בעונשה של הנאשמת משיקולי הרתעה, שכן אני סבור שבנסיבות העניין, העונש המוטל הכולל מאסר ממשי מכביד הינו מרתיע דיו.

בהמשך פסק הדין, עמד בית המשפט על התפתחות הדין הנוגע להגמשת דרישת הנזק הקונקרטי, כשעומדת לנגד עיני בית-המשפט תכלית של שקום העבריין, ודוק: "לטעמי, בהקשר של הנזק הקונקרטי, נכון להתבונן על כל נאשם ונאשם. לכל אדם קיימים מאפיינים אחרים, הוא נמצא בסביבה מסיימת ואורח חייו ייחודי. על כן, ניזקו יהיה לא אחת תלוי בנתוניו האישיים, בנתוני סביבתו, הקהילה, התרבות וכיוצ"ב נתונים המשפיעים על יכולת התקדמותו והתפתחותו של אדם בסביבתו". ובמקום אחר, ביחס לבחינת סוג העבירה: "כל מקרה לגופו, וגם בסוג עבירות אלו, על אף החומרה העקרונית שראה המחוקק במעשה לרבות תוך הגדרתו כעבירת פשע צריך שתהא בחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה". ובמקום אחר נקבע כי גם הבאים רלבאנטיים בשאלת אי ההרשעה: "...יש לבחון קונקרטית את חלקו של העושה במכלול הארוע, האם מדובר במעידה חד פעמית או במאפיין היתנהגותי וכן יש לבחון גם את היתנהגותו של העושה לאחר הארוע ובכלל זה את אופן נטילת האחריות ולא פעם גם שקולי חרטה לניסיונות להקטין את הנזק. אין מדובר כמובן ברשימה סגורה של שיקולים וכל מקרה יהיה לגופו" מן הכלל אל הפרט סוג עבירה וחומרתה: עסקינן בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, עבירת עוון ללא תוצאות חבלה לצידה.

...

כך למשל בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 66903-07-20 טאופיק אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (נבו 30.12.2020) (להלן: "עניין אבו מדיעם"), בו נקבע (בדעת רוב): "מקובלת עליי טענת ב"כ המערער, התואמת את ההלכה הפסוקה, לפיה בין התבחינים הללו מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי.

ויחד עם זאת מסגרת השל"צ המוצעת על ידי שירות המבחן מצומצמת מאוד, וסבורני כי יש להורות על הרחבתה בבחינת תשלום חברתי ערכי מצד הנאשם על מעשיו, לצד פיצוי למתלונן.

סוף דבר – מורה על ביטול הרשעת הנאשם.

גמר דין ללא הרשעה בית המשפט דן את הנאשם לעונשים הבאים: 160 שעות של"צ אשר תבוצענה בהתאם לתוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן תוך 30 ימים לאישור בית המשפט.

בבחינת הטענה המקדמית, אתייחס להנחה כי הנאשם מואשם בעבירת "תקיפה סתם" לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, לאור האמור בסעיף 1 לעיל.

...

עם זאת נקבע, כי אם השימוש בכוח היה לא משמעותי בנסיבות העניין, ניתן יהיה להעמידו לדין משמעתי, ואם השימוש בכוח היה מינורי בלבד יש לשקול גניזת התיק בעילה של "מכלול נסיבות העניין". סעיף 32 להנחיה מתייחס לתבחינים אשר בהתקיימם תגבר הנטייה להעמיד את השוטר לדין פלילי, ובתוך כך נכתב בסעיף 32(ח): "כשהשימוש בכוח לווה גם באיומים או אלימות מילולית." יישומם של הכללים שנקבעו בהנחיה על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי החלטתה של המאשימה להעמיד את הנאשם לדין פלילי ולא משמעתי התקבלה כדין והיא סבירה ומתבקשת; כתב האישום אינו מתאר אירוע מינורי של קטטה בין שוטרים אלא אירוע שהנאשם 2 כלל לא היה צד לו מלכתחילה והוא הצטרף אליו לא כדי להרגיע את הרוחות שהתלהטו בין הנאשם 1 למתלונן, אלא כדי לאיים על המתלונן בדרך של פגיעה בחייו ובחייה של אמו.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.