עבירה פלילית שבוצעה במצב נפשי פסיכוטי

עוד טוען התובע, כי הוא סובל ממצב נפשי קשה ומהפרעה פסיכוטית אשר בעטיה נקבע בחוות דעת כי הנו בעל כושר שיפוט מעורער ואף נקבע אז כי איננו כשיר לעמוד לדין.

טענות הנתבע לטענת הנתבע החלטת פקיד התביעות לפיה פציעתו של התובע ארעה אגב ביצוע עבירה / ניסיון לבצוע עבירה מסוג פשע מתיישבת היטב עם חומר הראיות שנאסף על ידי המישטרה, ממנו עולה כי התובע ניפצע בעת שביצע או שניסה לבצע שורה ארוכה של עבירות פליליות לרבות קשירת קשר לבצוע עבירה, והתפרצות לבניין שהנן עבירות מסוג פשע.

לנוכח האמור לדידנו ככל שיתברר כי בשל מצבו הנפשי, בעת ביצוע העבירה דנן התובע לא היה אחראי למעשיו (באופן מלא או חלקי), הרי שאין כל הצדקה לשלול ממנו את הזכאות לגימלת שר"מ (באופן מלא או חלקי) , בגין מעשים שאפשר שלא היו בשליטתו או שיש מקום להכיר באחריותו המופחתת בגינם.

...

אשר לטענות התובע לעניין טביעות הנעל שנמצאו במשרד (הטביעות נמצאו על גבי ניירות שהיו על הרצפה בסמוך לכספת) יש להבהיר כי אמנם חלק מטביעות הנעל לא הובילו למסקנה חד משמעית ואולם טביעות נעל אחרות שהיו שלמות יותר הובילו לממצא מרשיע מובהק כנגד התובע.

לנוכח האמור לעיל אנו סבורים כי בכל הנוגע ליסוד הפיזי (האקטוס ריאוס) של עבירות, הוכח מעל לספק סביר כי התובע היה מעורב בעבירה של התפרצות לבניין (שאיננו בניין מגורים) וכי קשר עם אופיר שמואל קשר לביצוע פשע.

בהקשר זה יש להזכיר את הוראת סעיף 34 ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 אשר קובעת כדלקמן: על רקע האמור יש להזכיר את תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי ושל גמלת השר"מ, אשר נועדו לאפשר לנכים הקשים ביותר חיים בצלם אנוש ובכבוד, ויש לפרשם ולסייגם ברוח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר מורינו כי אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

לאחר סקירת תאור גירסתו לארוע, צוין בחוות הדעת כי לעת הזו, הנאשם מבין היטב שהתנהגותו הייתה חסרת כל ביקורת ואסורה והוא מצטער על היתנהגותו, מבין שביצע עבירה פלילית, עומד להשפט ולהיענש.

לסיכום ולפי חוות הדעת, הנאשם היה שרוי במצב פסיכוטי, בעת ביצוע העבירות, שגרם לו שלא להבין את הפסול במעשיו ומנע ממנו את היכולת להמנע מביצוען; בעת ביצוע העבירות לא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור.

בדיון מיום 25.6.19 הציגה באת כוח הנאשם מיסמך רפואי על אודות הנאשם (ענ/1) ולפיו מצבו של הנאשם ממשיך להיות יציב בצל טפול רציף שעודנו צורך ומתמיד בו. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי כל שהונח לפני הבקשה מצאתי שלא להורות כל הוראה בדבר דרך הטיפול בנאשם ולאפשר המשך טפול שלא במסגרת צו לפי סעיף 15 (ב) לחוק לטפול חולי נפש.

...

" המסקנה שהובאה בהלכת סלאמה כי נאשם יכול להיות מוגדר כמי ש'עדיין חולה', גם אם במועד ההחלטה השיפוטית הוא מצוי ברמיסיה והגדרת מצבו לצורך החלטה על כפיית טיפול תלוית נסיבות העניין ומאפייני הרמיסיה.

כב' השופט עמית פרט בהלכת סלאמה הנתונים שיש להביא בחשבון בשקילת מתן צו לפי סעיף 15 (ב) ובהם: "טיב המחלה; עוצמת הסימפטומים; תנודתיות הסימפטומים של המחלה בעבר; אשפוזים וטיפולים קודמים; נטייה להפסקת טיפול יזומה של הנאשם; הסביבה המשפחתית-חברתית בה נמצא הנאשם ועד כמה מדובר בסביבה תומכת המאפשרת פיקוח על הנאשם; חומרת העבירה ונסיבותיה; התקופה שחלפה מאז ביצוע העבירה; תקופת הרמיסיה". עוד צוין כי: "הקביעה השיפוטית אם הנאשם 'עדין חולה' צריכה להיעשות לאור תכליתה של הוראת החוק ותוך התחשבות במכלול הנתונים העובדתיים והכלים המקצועיים" ו- "מובן, כי במקרה שבו ניתן להשיג את התכלית ללא כפייה, יש לבחור בדרך זו". על רקע האמור, אבחן הנתונים שלפניי על אודות המעשים המיוחסים לנאשם ועל אודות הנאשם עצמו ומחלתו.

סוף דבר משהודה הנאשם לפני בעובדות כתב האישום והוסכם כי הנאשם לא אחראי על מעשיו בשל סייג אי שפיות הדעת שבסעיף 34ח לחוק העונשין, יש להורות על זיכויו, ומכאן אני מזכה הנאשם בדין.

בבדיקה עצמה מדווחת ד"ר אברהם על "...אפקט מעט דספורי תואם לסיטואציה. חשיבתו קונקרטית, אין הפרעות גסות בקצב ומהלך החשיבה. בתוכן מבטא מחשבות יחס בעוצמה נמוכה שאינן משפיעות על היתנהגותו (אנשים מדברים ביניהם עליו) קיימת תובנה פורמאלית לגבי מצבו". בהמשך נכתב: "..בחודש האחרון פיתח מצב פסיכוטי המתבטא במחשבות שוא של יחס ורדיפה, הזיות שמיעה, היתנהגות לא מאורגנת בוחן המציאות לקוי. מדובר בפסיכוזה שבסבירות גדולה היא לא על רקע שימוש בסמים אלא מדובר בפסיכוזה פונקציונלית. אמנם לא ניתן בשלב זה לאבחן את הרקע לפסיכוזה, אם מדובר בתהליך סכיזופרני או הפרעה פסיכוטית אחרת אך לא נראה כי מדובר בפסיכוזה על רקע שימוש בסמים מפני שהיא נמשכת מספר שבועות למרות טפול תרופתי אנטי פסיכוטי ולא אופייני לפיכך לפסיכוזה על רקע שימוש בסמים" (ההדגשות כאן ובכל המסמך שלי;ח.פ.) לעניין מצבו הנפשי בעת הארוע קובעת ד"ר אברהם כי: "בהסתמך על...וכן על החומר המשפטי ונסיבות הארוע מסקנתי כי הוא היה שרוי במצב פסיכוטי שהתבטא בהתנהגות לא מאורגנת, מחשבות שוא של יחס ורדיפה, הזיות שמיעה. משך הפסיכוזה ארוך (מספר שבועות) לא השתנה במהירות עם הטיפול אנטי פסיכוטי ולא אופייני לפיכך לפסיכוזה על רקע של סמים". לעניין אחריותו הפלילית של הנאשם קובעת ד"ר אברהם כי: "מכל האמור אני מגיעה למסקנה כי הנבדק היה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה ואף קיים קשר סיבתי בין הפסיכוזה לבין העבירה ועל כן היה חסר יכולת של ממש להבין את הפסול במעשה ולהמנע מעשיית המעשה, לא ידע להבדיל בין טוב ורע, בין מותר לאסור ולא היה אחראי למעשיו". בסיום חוות דעתה הומלץ על ידי ד"ר אברהם כי יינתן בעיניינו של הנאשם צו לטפול מרפאתי כפוי.

...

עדותה של ד"ר אברהם אשר הגישה את שלוש חוות הדעת העיקריות בתיק מקובלת עליי.

יחד עם כל האמור לעיל נותר בי ספק באשר למקור מחלתו של הנאשם.

אי לכך מצאתי כי בשעת מעשה לא היה הנאשם מודע למעשיו וזאת עקב מצב פסיכוטי בו היה שרוי, אשר נבע ממחלת נפש ואני מורה על זיכויו מחמת הספק כאמור לעיל.

בהמשך ציינתי כי בהתאם, קבע בית-הדין, בצדק, כי הממונה לא עמד בנטל להראות קיומו של אינטרס צבורי בעל משקל ממשי המצדיק הותרת המשיב במשמורת, שכן לא הובאו ראיות חדשות או חוות-דעת עדכנית על מסוכנות הנשקפת כיום מהמשיב וכי מצבו הנפשי של המשיב אינו מלמד בהכרח כי נשקפת ממנו מסוכנות.

קבעתי, כי עניינו של המשיב קורא ליישום אמרת אגב זו, ונראה כי הגיעה העת שהמדינה תפתח כלי מתאים אשר יסייע לממונה, ובמקרה הצורך גם לבית הדין, בהערכת מסוכנותו של נתין זר, אשר ביצע עבירה פלילית בגינה ריצה מאסר בפועל ומועבר בסופו למעצר מינהלי, כשאין כל אופק להרחקתו.

אלא, שכפי שטענה ב"כ המשיב, מדובר במסמך שכלל אינו ברור; לעומתו, קיים מיסמך שנערך ביום 9.11.16 על-ידי ד"ר מנור, מנהלת שירות פסיכיאטרי אמבולטורי במב"נ – שב"ס, לפיו המשיב אובחן כסובל מתהליך סכיזופרני, ללא דיווח על היתנהגות חריגה, כשהוא אינו מגלה תכנים פסיכוטיים פעילים.

...

דיון והכרעה איני מקבלת את עתירתה המרכזית של ב"כ המערערת להשיב את עניינו של המערער לשימוע מחודש לפני ממונה.

זאת, על בסיס מספר נימוקים: א. סבורני, כי עליי לנהוג על-פי מצוות בית-המשפט העליון, אשר הורה על החזרת הדיון לבית-משפט זה ולא לרשות המנהלית לקבלת החלטה חדשה; ב. מקובלת עליי גישת ב"כ המשיב לפיה, חלפה תקופה ארוכה במהלכה מצוי המשיב במשמורת, ולא יהיה זה צודק לגרום לעיכוב נוסף בהליכים; ג. לו היתה מוצגת לעיוני תחילתה של תשתית ראייתית מנהלית חדשה שיש בה פוטנציאל לשינוי נסיבות, ייתכן והייתי נעתרת לבקשת ב"כ המערער.

בנסיבות אלו, כשהמערערת בחרה שלא להגיש הערכת מסוכנות ולא קיים בידיה כל חומר חדש אודות המשיב, אני מורה על דחיית הערעור.

בהעדר כל אופק להרחקה, כשהחלטת הממונה התבססה על מידע חלקי בלבד, ועל בסיס יישום הכללים שנקבעו בבר"מ טומזגי, אני קובעת כי החלטת הממונה לא היתה סבירה, ועל בסיס התשתית הראייתית הקיימת, בית-הדין צדק בכל קביעותיו.

מטעמי צינעת הפרט לא ארחיב אך אציין כי הנאשמת סיפרה על פגיעות שחוותה, החמרה קשה במצבה הנפשי, הדרדרות לכדי ביצוע עבירות פליליות והשתלבותה במעונות לנוער בסיכון בעקבות האמור.

בשנת 2016 החלה הנאשמת לעשות שימוש בסמים סינתטיים, שגרמו לה, לדבריה, לחוות מצבי פסיכוזה והיא אושפזה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב.

...

ערעור המערער על הכרעת הדין נדחה, ומנגד, ערעור המדינה על גזר הדין התקבל, לאחר שבית המשפט העליון מצא כי בנסיבות "המעשה והעושה במקרה שלפנינו" העונש שהוטל אינו משקף את רמת האשם הטמונה במעשי המשיב, שכן "אין מדובר בתיק של המתה בקלות דעת בתאונה. התנהגותו של המשיב כללה הפעלת אלימות ממשית ומכוונת כלפי המנוח, שנועדה לפגוע בו והובילה בסופו של דבר למותו". ובהמשך- "במעשי תקיפה חוזרים ונשנים כמפורט בהכרעת הדין, המסתיימים במוות, טמון אשם רב". ובהמשך- "בענייננו, אמנם נקבע כי המשיב היה קל דעת ביחס לגרימת מותו של המנוח, אך המוות אינו תוצאה של תאונה. הוא תוצאה של מעשים אלימים, שכיוון המשיב נגד המנוח, ומקל וחומר יש להחמיר בענישה". בפסק הדין, הוחמר העונש והועמד על 7 שנות מאסר, וזאת מבלי שמוצה הדין.

בית המשפט מצא שנוכח הסדר הטווח אין מקום לקבוע מתחם ענישה ולאחר בחינת נסיבותיו של הנאשם הטיל עליו 40 חודשי מאסר בפועל, מע"ת ופיצוי בסך 75,000 ₪.

לאור כל האמור, ראיתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 54 חודשים החל מיום מעצרה בתאריך 18/11/2021.