עבודת נוער: שעות עבודה ומנוחה - הגנה על קטינים

בית דין איזורי לעבודה בחיפה סע"ש 31891-02-19 12 יוני 2019 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (עובדים): מר אברהם בן גיגי נציגת ציבור (מעסיקים): גב' אסתר אדלר המבקשת (המבקשת): מועצה מקומית דאליית אל כרמל ע"י ב"כ: עו"ד רחל ינקוביץ רועה המשיבים (התובעים): 1. שלבי זהר אלדין 2. יאסמין שבלי זהר אלדין 3. מראם שבלי זהר אלדין 4. עיזבון המנוחה דאליה זהר אלדין ז"ל (המנוח) כולם ע"י ב"כ: עו"ד מרולה עבוד פסק דין

להליך זה קדם הליך 48527-04-15 בו רכיב התביעה היה זהה, למעט חישוב הריבית, ואשר הוגש על ידי המשיב 1 בלבד – משנטען שם כי שלושת ילדיהם המשותפים קטינים (להלן: "ההליך הקודם").

תגובה כאמור לא הוגשה, גם לא לאחר החלטתי מיום 21.5.19, בה הוארך המועד למתן תגובה עד ליום 26.5.19 וגם לא בשעת כתיבת שורות אלו.

(דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר - מפעלי הדסה לנוער (18.8.87); ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל- כהן (13.2.08).

עם זאת, בדומה לפרשת אפי אבטחה – המבקשת טענה לעניין ההתיישנות בכתב הגנתה קודם לדיון בהליך הקודם, כמו גם בהליך דנן, ולא חזרה בה מטענתה כפי שעולה במפורש מסעיף 3 להחלטה בהליך הקודם, בדיון מיום 9.3.16- "לגבי הטענה של האלמן כי הקצבה לא שולמה מחודש 6/06 עד חודש 12/09, יש לקחת בחשבון שחלק מהתקופה התיישן ומבלי לגרוע בטענת הנתבעת לגבי ההתיישנות תגיש הנתבעת תוך 30 יום לתיק בית הדין ראיות לתשלום קצבת השאירים בתקופה האמורה לעיל לרבות הסכם ככל שנחתם עם התובע שמשום מה לא הוזכר בשום מקום עד היום. העתק יועבר במישרין לב"כ התובע" (ההדגשה אינה במקור).

...

אשר על כן, יש לדחות את התביעה של המשיב 1 וכן של המשיב 4 – עיזבון המנוחה – על הסף.

אשר על כן, ונוכח העובדה כי טענה זו אינה רלוונטית למשיב 1, לא מצאנו לנכון להידרש אליה מעבר למה שנאמר כאן.

התביעה נגד המשיבים 1 ו-4 נדחית על הסף.

בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

דוגמא נוספת להתנהלותה הבלתי סבירה של הנתבעת כלפי התובע מצאנו באמור בתצהיר התובע כי ביום 7.2.16 : "התחלתי את העבודה ב – 10:00. באותו יום הותקף עובד הנתבעת יעקב פרץ ע"י קטין...בגז פלפל, בקשר לבעיה שהייתה באחת המכונות האוטומטיות ברחוב בר יוחאי 10 בני ברק. יעקב פרץ התכופף ואני שעמדתי אחריו "חטפתי" את גז הפלפל, הישר לעיני.

הנתבע 2 הוסיף וטען כי נהג בתובע לפנים משורת הדין: "...קבלתי אותו לכתחילה לעמותה כאשר הוא היה מסכם ואומלל מאוד. כאשר הוא היה נער, הוא לא היה אוכל טוב, לא היה ישן טוב, הוא היה בוהה באויר בצורה מוזרה, היה תמיד מאוד עצוב ובוכה, ממש אומלל. כמה שטיפלתי בו. אני ממש וזכר שבכל פעם שראיתי אותו הייתי אומר לו דברים חמים כדי לעודד אותו כגון "מותק" ו – "כפרה", "תוריד את המשקפיים, נראה את העיניים היפות שלך", "אני אוהב אותך, למה אתה לא אוכל", תמיד רק לפרגן לו (ס' 12 - 13 לתצהיר הנתבע 1).

...

לפיכך, גם בעניין זה, אין הנתבעים יכולים לשנות את דעתם ולדרוש מהתובע להשיב את ההטבה רק משום שבחר להגיש תביעה בגין זכויותיו הקוגנטיות על כן, טענות הנתבעת בעניין זה, נדחות.

נזכיר כי אף לא הוכח כי לתובע שולמו דמי פגיעה בגין תקופה זו. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין שעות נוספות, סך של 190,722 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 נדחית.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 6.10.16 בשעה 9:34 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לדירה באשדוד בכוונה לבצע גניבה בכך שחתך את סורג החלון באמצעות קטר פתח בכוח את החלון, ניכנס לדירה דרך החלון, הסתובב ברחבי הבית, חיטט בתיק שהיה מונח באחד החדרים ויצא מהדירה.

קביעת מיתחם העונש ההולם הערכים החברתיים אשר נפגעו מהעברות שביצע הנאשם הם שמירה על קניינו של אדם, הגנה על תחושת הבטחון של הציבור, הגנה על יכולתם של השוטרים לבצע תפקידם והגנה על הסדר הצבורי.

כאמור, הנאשם הודה שהתפרץ לבית לאחר שחתך סורג באמצעות קטר, פתח בכח את החלון, ניכנס דרך החלון, חיטט בתיק, תאור שמאפיין התפרצות ולא הסגת גבול ורחוק מרחק רב מהטענה כי ניכנס לבית כדי לנוח, טענה שלא מצאה ביטויה בכתב האישום המתוקן.

בעיניין זה אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט חיים כהן בע"פ 397/75 מיכאל צור נ' מדינת ישראל: "לגבי חובלים ומזיקים, גנבים וגזלנים, מועלים ורמאים למיניהם, חשובה החרטה שבמעשה מן החרטה שבלב ובדיבור. כבר לימדונו קדמונינו שהמתוודה על חטא ואינו חוזר בו לשלם את הגזל כמוהו כטובל ושרץ בידו, אבל מי שעושה להשבת הגזילה, וידויו וידוי וחרטתו חרטה." · לקחתי בחשבון את רשומו הקודם של הנאשם: לנאשם רישום קודם ללא הרשעה בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית מבית משפט לנוער.

ראו בעיניין זה ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל: "מחקרים רבים הראו כי הנזק הפסיכולוגי שגורם עונש מאסר בפועל על בגירים צעירים חמור מהשפעתו על בגירים מעל לגיל 25, ודומה בהרבה להשפעתו על קטינים ...

כך אמר הנאשם בדבריו האחרונים, כשהתבקש להתייחס לעתירת המאשימה להשית עליו מאסר בפועל לעומת עתירת באת כוחו להסתפק בעבודות שירות: "הלכתי לעבודות שירות, מראשון עד לחמישי, ממה אתפרנס? מאיפה אביא כסף? הגלגל יחזור לבד מבלי שארצה. אם אלך לכלא, לא אעשה שטויות לפחות. זה לא שאני רוצה בזה אבל זה המאזניים שלי. אני לא אומר שאחזור לפשע, הסכויים קלים יותר שאחזור לפשע אם אעשה עבודות שירות אבל אם אהיה בכלא לא אוכל לעשות פשע." נדמה כי לאור חומרת עבירת ההתפרצות למגורים, לאור ריבוי העבירות עליהן נותן את הדין, לאור העידר שקום, ולאור הסיכון הגבוה להישנות עבירות, אין מקום לגישה סלחנית.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירת ההתפרצות בנסיבות המתוארות בת"פ 43755-04-17 , בשים לב שלא יוחסה עבירות גניבה, נע בין 6-12 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

אני סבורה שבנסיבות שבפני מאסר שירוצה בעבודות שירות, לא יהיה בו כדי להעביר מסר מספיק ברור וכדי להציב גבול ברור לנאשם.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשים ויום מאסר בפועל שירוצה מהיום.

למרות זאת, מדוחות הנוכחות של התובע עולה כי הוראות חוק עבודת הנוער הופרו, כיוון שהתובע עבד לסירוגין בכל תקופת העסקתו ביום המנוחה אשר הוגדר על ידי הנתבעת כיום שישי (נספח ג' לכתב ההגנה), מבלי שניתנה לתובע מנוחה בת 36 שעות.

גם אם לא כל טענות התובע בעיניין הוכחו, הרי שנוכח החשיבות החברתית שבהגנה על נוער עובד, כאשר מדובר בחקיקת מגן, ניתן לצאת מנקודת הנחה כי נגרם לתובע נזק בלתי ממוני, הנובע מעצם ההפרה וכי העובדה שלא הוכחה גירסתו בעיניין זה במלואה, תשקל בהקשר של גובה הפיצויים שיפסקו לזכותו.

" (ע"פ (עבודה ארצי) 1004/00 אלוניאל בע"מ - מדינת ישראל, לח(2003) 488 (2003)) ברובד העובדתי, ברי שהנתבעת העסיקה את התובע ביום המנוחה, כך שמעצם הפרת החובה הקוגנטית הנתבעת פעלה שלא כדין וכנגד תכלית החוק והערך המוגן בו. התובע, אשר היה קטין אותה עת, עבד ימים רצופים ובשבתות.

...

בהקשר זה יוער כי לא שוכנענו מטיעוני התובע, כאילו הנתבעת כפתה עליו לעבוד במתכונת עבודה זו. זאת לאור התרשמותנו מעדותו של התובע והתנהלותו במקום העבודה, לפיה עזב את המשמרות "כאשר התחשק לו" ומאחר שעדויות הנתבעת מתיישבות יותר עם ההיגיון כי התובע הוא שביקש לעבוד באופן זה. שני היסודות הנוספים להתקיימות העוולה של הפרת חובה חקוקה הם קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצויים בגין אין מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 4,786 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,686 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי פדיון הבראה בסך 891 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; החזר שכר בגין ניכוי הפסקות שלא כדין בסך 2,818 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת פרטיותו של התובע, לפי סעיף 29א'(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה בסך 8,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל.

כך גם לגבי התארכות הדיבוב מעל תשע-עשרה שעות, כשלצורך הדיבוב הוחזק המערער בתחנת מישטרה ולא בבית מעצר המיוחד לנוער, אין תעוד חזותי של הדיבוב אף שהמערער הוחשד בפשע, ועוד – דיבוב קטינים-חשודים חייב להשקל כ"מוצא אחרון" לאחר שמוצו כל הדרכים האחרות לירידה לחקר האמת: למעשה, אין חובה בחוק שקטין ייחקר רק על-ידי חוקר נוער; הפעלתו של המדובב נעשתה באישור דרגים בכירים והפרקליטות, לאחר חקירה ודרישה ולא כלאחר-יד; הדיבוב ארך למעשה שעות מעטות, כששיחת ההודאה הסתיימה עוד לפני 21:00, וכשהמדובב הונחה שלא לחקור בלילה; לא היה כל פגם בהחזקת המערער יחד עם המדובב-הבגיר בתא, שכן היגיון האיסור שבחוק נעוץ בחשש מפני השפעה של עבריינים בגירים על קטינים ובחשש לפגיעה בהם, ואין האיסור שולט על מצב שבו הבגיר הוא שוטר [ע"פ 481/12 פלוני נ' מ.י. (2014)]; אין חובה בחוק לזמן הורים לחקירתו של קטין עצור; ההלכה הפסוקה כבר הכשירה תעוד קולי בלבד של פעולות דיבוב [ע"פ 4855/16 שוויקי נ' מ.י. (2018)]; ואין כל בסיס לחיוב שקילתו של דיבוב קטינים כאמצעי אחרון.

וכך מציעה ההגנה להפעיל את נוסחת האיזון; אופיו וחומרתו של אי-החוקיות, שהיה כרוך בהשגת ההודאה, קצוניים ובוטים, לרבות היתעלמות מהוראות חוק מפורשות המגנות על קטינים [פירוט הפגיעות הובא לעיל, מתוך הכרעת הדין]; מידת ההשפעה של הפסול בדיבוב על השגת ההודאה, ומכאן גם על עצם הבסיס להרשעה, היא כמובן ישירה ומהותית; העניין הצבורי מצדד במובהק באי-קבילותה של ההודאה, שכן ניזקו של 'היתר' לרמוס את זכויותיהם של קטינים-חשודים, חמור פי-כמה מהנזק שבאי-העמדתו לדין של המערער, או זיכויו, ובפרט כשמדובר היה בנער צעיר ללא הרשעות קודמות; אין דעתנו כדעת ההגנה.

ערעור ההגנה על חומרת העונש: ההגנה כיוונה חציה נגד רכיב המאסר שהוטל על המערער, תשעה חודשים לנשיאה בעבודות שירות, בנכוי ימי המעצר.

אף אנו סבורים שבעניינו של המערער, החשש מפני חיברות-לעבריינות בכלא (socialization into crime), מדריך-מנוחה במיוחד.

...

לפיכך, אנו דוחים את טענת ההגנה ומאשרים את קבילות ההודאה.

אף אנו סבורים שבעניינו של המערער, החשש מפני חיברות-לעבריינות בכלא (socialization into crime), מדריך-מנוחה במיוחד.

כב' השופט העמית צלקובניק: אני מסכים כי יש לדחות את הערעור, כחוות דעתו המנומקת של חברי, כב' השופט דרויאן-גמליאל.

סוף-דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו (קביעת-דין, הרשעה ועונש).