עבודות שירות על תקיפת בן הזוג במגהץ

לאחר שנכנסה לחדר, כך המתלוננת, "היה מאוורר על הכסא, הוא לקח אותו והוא ניסה לירמוז לי שאני אפסיק לדבר איתו. הוא לא יכול לדבר אחרת אחי ישמע. אז הוא נתן לי מכה עם המאוורר בחזה, ואז הוא לא דיבר איתו יותר. אחי היה על הקו ברגע שהוא נתן לי את המכה, אז אמרתי לאחי 'וי, הוא מרביץ לי', אחי שאל אותי מה קרה, אז אמרתי לו שלא ידאג. בעלי יצא מהבית. המאוורר לא עבד. זה לא מאוורר גדול. הילד משתמש בו לפעמים" (עמ' 12).

המתלוננת נישאלה לגבי ארועי אלימות קודמים והשיבה שהיו כאלה לפני שנים רבות, אז תלונה שהגישה כנגד הנאשם הגיעה לבירור בבית המשפט והנאשם נשלח לשירות המבחן.

בנתיים, "הבית כמרקחה". בשלב מסויים, שלחה המתלוננת לנאשם סידרת הודעות SMS, כ-7-6 הודעות, וכללה בהן את המילה "מלעון", שמשמעותה, על פי הבנתה, היא "בן אדם רע שלא מתחשב בסביבה". המתלוננת זכרה שכתבה לנאשם "מלעון זה אדם שרואה את הילדים שלו לבושים, מגוהצים, מסודרים, ומחכים ללכת ליפגוש את המורה שלהם, פגישה לפני כיתה א', ואבא שלהם לא מוכן לקחת אותם ברכב, ובנוסף לא מוכן לתת כסף למונית"; "מלעון זה אדם שאישתו הולכת למקוה, שהוא לא מתייחס אליה ורואה סרטים, אף פעם לא היה אכפת לך מהילדים שלך מהמשפחה שלך"; "אתה יודע שמגיע הסוף שלך" (עמ' 16).

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – אישום ראשון – תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), בנגוד לסעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; אישום שני – תקיפה סתם (בן זוג), בנגוד לסעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, ולאחר שקראתי את פרוטוקול הדיון ועיינתי במוצגים, אני קובע כי הוכח בפניי, מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ועל כן, יש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. להלן טעמיי: עדותה של המתלוננת היתה אמינה עליי ומצאתיה מהימנה.

על אופי הויכוח, אליו התלווה אקט אלים מצד הנאשם כלפי המתלוננת, ניתן ללמוד מתוספת שמצאה לנכון עדן להוסיף, בכתב ידה, על גבי הודעתה נ/7 – "בגלל שאמא שלי פחדה שאבא ירביץ כי הוא עצבני ויש להם מתיחות וכל החיים הם רבים". כיתוב זה בא לאחר שעדן נשאלה מה סיפרה לה אמה אודות האירוע, ולאחר שהשיבה כי "היא רק אמרה לי לשלוח הודעה לדוד שלי". בין אם המתלוננת אמרה לעדן שהיא פוחדת שהנאשם ירביץ לה ובין אם מדובר בהסקת מסקנה של עדן מן הנסיבות, אין ספק שמדובר בחיזוק משמעותי לעדותה של המתלוננת, שכן, בזמן אמת, הועלה חשש – בין על ידי המתלוננת ובין מתוך הסקת מסקנה של עדן – לנקיטת אלימות מצד הנאשם כלפי המתלוננת.

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – אישום ראשון – תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), בניגוד לסעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; אישום שני – תקיפה סתם (בן זוג), בניגוד לסעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

עוד עולה מכתב האישום המתוקן, כי שבועיים לפני ה-14.3.2018 בביתם, עת גיהצה המתלוננת את חולצותיו של הנאשם, קלל אותה האחרון ואמר לה: "את לא שווה כלום". בתגובה זרקה המתלוננת את אחת החולצות על הריצפה.

תסקירי שירות המבחן מהתסקיר שהוגש בחודש מרץ 2020 עולה, כי הנאשם כבן 31, מקיים אורח חיים חרדי, כיום גרוש ללא ילדים.

ברע"פ 3077/16 פלוני נ' מ"י (מיום 2.5.2016) אושר מיתחם שבין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 14 חודשי מאסר ועונש של 6 חודשי מאסר בפועל בנסיבות חמורות ממקרנו שכללו גם תקיפה חבלנית כלפי בת זוג.

...

היא הציעה לנאשם לפנות לטיפול זוגי אך בסופו של דבר, מערכת היחסים הגיעה לקיצה.

אלא שהנאשם לא הוכיח נזק קונקרטי יוצא דופן כתוצאה מהותרת הרשעתו על כנה, ודימוי עצמי או סיכויי שידוך, הגם שיש לכך חשיבות בחברה החרדית, אינם מהווים סיבות המצדיקות את ביטול ההרשעה, ולכן העתירה נדחית.

גזירת הדין לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 100 שעות של"ץ שיכין שירות המבחן בתוכנית שתוגש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

הנאשם מסר בפני שרות המבחן כי הוא חש תיסכול ואכזבה מבני משפחתו בשל יחסם הפוגעני כלפי בת זוגו ואי קבלתה על ידם.

שרות המבחן המליץ לא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל גם לא בעבודות שרות על מנת שיוכל להמשיך בעבודתו אשר תסייע לו לשכור דירה מרוחקת ממגורי האם, דבר אשר יפחית את הסיכון להישנות העבירות על ידו.

מידת הפגיעה בערך החברתי במקרה דנן היא ברמה בינונית, הנאשם נהג באלימות כלפי בני משפחתו, תקף את אמו ואת אחיו ואף גרם לאח לחבלה, השליך מגהץ ושבר אותו ובנוסף השליך סכינים שכמעט פגעו באחותו הקטינה.

...

בשלבים שונים בהליך, נראה היה כי הנאשם שיתף פעולה במסגרת הטיפולית, ואולם בסופו של דבר התברר כי שיתוף הפעולה היה חלקי ולא מספק, ולכן לא ניתן להכתיר את הטיפול בהצלחה, ובהתאמה, לא ניתן לומר שהנאשם עבר או יעבור שינוי שיפחית משמעותית את הסיכון להתנהגות דומה בעתיד.

בנסיבות אלה, עמדתה של המאשימה לעונש מקובלת עלי, ומשקפת מחד את חומרת העבירות, ומאידך את נתוניו של הנאשם.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות, בישיבת אורות הארי בצפת, כתובת: רחוב כ"ב 1, צפת.

לאחר שהוגשו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן, ולאחר שב"כ המערערת חזרה על עמדתה, כי יש מקום להטיל על המשיב עונש מאסר, אם כי, בנגוד לעמדתה הקודמת (שעמדה על הטלת 12 חודשי מאסר בפועל), הסכימה, כי עונש המאסר יהיה לפי שיקול דעת ביהמ"ש, אף עם יהיה בעבודות שירות, נעתר ביהמ"ש (כב' ס. הנשיא דינה כהן) לבקשת הסניגור, ביטל את הרשעת המשיב, ודן אותו לבצוע 200 שעות של"צ ולפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המשיב עולה, כי בתאריך 21/10/09, בשעה 00:30, הוא תקף את מי שהייתה באותה העת רעייתו, בכך שתפס אותה בשתי ידיה ועיקם את אצבעותיה, נתן לה מכת אגרוף בפניה ודחף אותה; המשיב אף איים על רעייתו בהתנהגות, כשבעודו אוחז בכבל החשמל של המגהץ, סימן לה שיחנוק אותה.

אשר על כן, הייתי מציעה לחברי לקבל את העירעור ולהרשיע את המשיב בעבירות שביצע, היינו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; תקיפה של בן זוג לפי סעיף 382(1ב) לחוק העונשין; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

לאור ההליך השיקומי שעבר ועובר המשיב, סבר שירות המבחן שיש להעדיף את הפן השיקומי בענישתו ולהעמידו בפיקוח של שירות המבחן לצד ביצוע 200 שעות של"צ. בנוסף, ולאחר ש"לא ברור באם הרשעה בדין תהווה פגיעה באפשרויות תעסוקתיות בעתיד ואם תהווה פגיעה כלשהי באופן ניהול חייו", ציין שירות המבחן, כי "לא מצאנו נימוקים מספיקים להמליץ לכבוד ביהמ"ש להימנע מהרשעתו בדין". בדו"ח מ"בית נתן", שהוגש לעיוננו במסגרת הערעור על ידי הסנגור, לא היה שינוי מבחינת תיאור מצבו הנוכחי של המשיב.

בימ"ש השלום שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, שקל את עמדות הצדדים ואת המלצות שירות המבחן ובחן את הפסיקה הרלבנטית הדנה בשאלת הרשעתו או אי הרשעתו של נאשם, ובסופו של דבר, ולמרות חומרת העבירות, מצא שיש במקרה זה להעדיף את שיקולי השיקום והטיפול, וכאמור, בחר לסיים את ההליך ללא הרשעתו של המשיב.

וכך ציין ביהמ"ש: "... בהיות הנאשם נטול עבר פלילי, נראה כי זכאי הנאשם, לאחר שהתרשמתי כי הקדיש מאמצים רבים לשיקומו, לפחות להזדמנות אחת מביהמ"ש, שתדרבן את הנאשם להתמיד במאמצים שהקדיש עד כה כאמור, על אף שלעיתים קשה היא. סברתי כי בתמונה הכללית המצטיירת לא יהיה נכון להתעלם ממאמצי השיקום הסיזיפיים שהוקדשו מטעם הנאשם. הותרת ההרשעה על כנה תביא כך שוכנעתי לפגיעה עתידית באפשרות התעסוקה, כאמור בנתוני נסיבותיו של הנאשם..." ביהמ"ש העליון קבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם - יורשע בעבירות שיוחסו לו. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ינקוט בית המשפט, לפעמים, בחלופה של הטלת ענישה ללא הרשעה.

למען הסדר הטוב, נציין כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד הכרעת הדין ועד למועד הטיעונים לעונש נעוץ בבקשותיה של ההגנה, ובכלל זה בקשתה לקבל חוות דעת הממונה על עבודות השרות באשר לכשירותו של הנאשם לריצוי מאסר בדרך זו. לא זו אף זו, חודשים רבים לאחר הכרעת הדין ביקשה ההגנה להוסיף ראיות לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: החסד"פ).

עפ"ג 11067-07-19 מגרלישוילי נ' מדינת ישראל (19.11.2019) – הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במספר עבירות של תקיפת חסר ישע על יד אחראי, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, היזק לרכוש ותקיפת קטין תוך גרימת חבלה על ידי אחראי.

מטבעו של עולם, הציגה המאשימה מקרים חמורים מענייננו, כך למשל, בת.פ 24402-02-17 מדינת ישראל נ' פלוני (3.5.2018) – הנאשם תקף את רעייתו וילדיו בריבוי הזדמנויות, ובכלל זה דרש מהם לעסות את כפות רגליו, הצמיד מגהץ חם ליד בנו הקטין וגרם לו כוויה.

...

הרי אם כן, מהמקובץ עולה כי לרוב כאשר מדובר בעבירות תקיפת קטין בידי אחראי נוהגים בתי המשפט ביד קשה עם העבריינים והענישה כוללת רכיב של מאסר בפועל ממש.

לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ובמדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 18 ועד 36 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נוספים.

תוצאה אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל.