עבודות שירות לעומת מאסר בפועל: שיקולים עונשיים

הנאשם, שהיה קטין במועד ביצוע העבירות, נדון בבית-המשפט המחוזי ל-14 חודשי מאסר בפועל, ואילו בית-המשפט העליון העמיד את עונשו על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בציינו שערכאת העירעור רשאית "להתערב בגזר-הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות, כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים, שעניינם המערער העבריין עצמו... מחייבים עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית." (ע"פ 6347/12 מדינת-ישראל נ' מרה (13.5.13)).

נוכח כל אלה, החליט בית-המשפט המחוזי לקבל את העירעור, ולהטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (לעומת 7 חודשי מאסר בפועל, שהטיל עליו בית-משפט השלום).

...

עוד סבור אני, שעל מנת ליתן ביטוי לחומרה בה יש להתייחס לעבירות בהן הורשע המשיב, יש גם מקום להגדיל את שיעורו של הקנס שהטיל בית-משפט קמא על המשיב, כשבכל הנוגע להגדלת שיעורו של הקנס, ניתנה הסכמת ב"כ המשיב בשעת הדיון בפנינו.

א' לוי, שופט השופטת א' אלון: לאחר שעיינתי בחוֹות הדעת של חבריי, אני מסכימה לחוות דעתוֹ של השופט י' גריל.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: ערעורה של המדינה מתקבל חלקית, במובן זה שתקופת המאסר שעל המשיב לרצות תועמד על 9 חודשים (במקום התקופה שקבע בית-משפט קמא), והמשיב ירצה את תשעת חודשי המאסר על דרך של עבודות שירות.

לטענת המדינה, מיתחם הענישה שקבע בית-משפט קמא (תשעה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל) נמוך יתר על המידה הואיל ובית משפט קמא לא ייחס (לטענת המדינה) את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירות בהן הורשע המשיב ולא נתן משקל משמעותי לסכום הגבוה של השמטת המס (מעל 2 מיליון ₪), וכן לא ייחס את החומרה הראויה לכך שהעבירות בוצעו בהתנהלות שיטתית ומתוכננת שנמשכה מספר שנים.

הסניגור הפנה לגזר דין שניתן על ידי בית-משפט מחוזי מרכז, כשלטענתו באותו מקרה הנסיבות היו חמורות מאשר המקרה שבפנינו, והמחדל שם הוסר במידה מצומצמת בלבד, ולמרות זאת הקל בית המשפט המחוזי (שם) בתקופת המאסר והעמידה על תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, לעומת 16 חודשי מאסר בפועל שגזר באותו מקרה בית-משפט השלום.

התוצאה אליה הגיע בית-משפט קמא בגזר-דינו ולפיה נדון המשיב לתשעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ותשלום קנס בסך 30,000 ₪, אינה יכולה לעמוד והיא מחייבת את היתערבות ערכאת העירעור הן נוכח סכום השמטת ההכנסות, הן נוכח העובדה שהעבירות בוצעו מתוך כוונה, במירמה, בערמה ובתחבולה, והן בשים לב להילכת בית-המשפט העליון לפיה יש לגזור את דינם של עברייני מס תוך מתן בכורה לשיקולי ההרתעה ולהעדיפם על-פני נסיבות אישיות של הנאשם וככלל אין להסתפק בעונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: אנו מקבלים את ערעור המדינה ודנים את המשיב ל- 10 (עשרה) חודשי מאסר בפועל, וזאת חלף המאסר לריצוי בעבודות שירות שקבע בית-משפט קמא בגזר-דינו.

אנו מורים שהמשיב ישלם את הקנס ב-30 (שלושים) תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל בתום 30 יום מן המועד שבו יסיים לרצות את עונש המאסר בפועל.

אנו מורים למשיב להתייצב למאסרו בבית המעצר קישון ביום ראשון 29.11.2020 עד השעה 10:00 או על-פי החלטת שב"ס כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

מיתחם ענישה: נוכח עיקרון ההלימה ופסיקה דומה הנוהגת בתחום, אני קובע, כי מיתחם הענישה ביחס לארוע האלים שביחס אליו הורשעו הנאשמים, לאחר ניהול ההוכחות, לפי העובדות המתוארות בכתב-האישום, אך בהסתייגות שקבעתי בהכרעת-הדין מעובדה מספר 4, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות עד 24 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את טיב האלימות, את החבירה יחד, את חלקו של נאשם 1 לעומת חלקו של נאשם 2, הגם ששניהם חברו יחד, את עברו הפלילי של נאשם 2 מול העידר עבר פלילי של נאשם 1, את ניהול המשפט, את ימי המעצר, את התסקיר השלילי של נאשם 1, באתי אל המסקנה, כי למרות שנאשם 1 נעדר כל עבר פלילי, מול נאשם 2 שהוא בעל הרשעה קודמת בעבירות אלימות, אך מנגד חלקו המרכזי של נאשם 1 בתקיפה והאמור בתסקיר שירות המבחן, מובילים למסקנה כי אין לערוך איבחנה כה מבדלת בענישה של השניים, וביחס לשניהם אין להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות, שהיא ענישה השמורה לנאשמים העולים על מסלול שקומי.

...

מתחם ענישה: נוכח עקרון ההלימה ופסיקה דומה הנוהגת בתחום, אני קובע, כי מתחם הענישה ביחס לאירוע האלים שביחס אליו הורשעו הנאשמים, לאחר ניהול ההוכחות, לפי העובדות המתוארות בכתב-האישום, אך בהסתייגות שקבעתי בהכרעת-הדין מעובדה מספר 4, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות עד 24 חודשי מאסר בפועל.

נוכח עקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, אני קובע כי מתחם הענישה ביחס לכתב-האישום הנ"ל שצורף על-ידי נאשם 1, נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את טיב האלימות, את החבירה יחד, את חלקו של נאשם 1 לעומת חלקו של נאשם 2, הגם ששניהם חברו יחד, את עברו הפלילי של נאשם 2 מול העדר עבר פלילי של נאשם 1, את ניהול המשפט, את ימי המעצר, את התסקיר השלילי של נאשם 1, באתי אל המסקנה, כי למרות שנאשם 1 נעדר כל עבר פלילי, מול נאשם 2 שהוא בעל הרשעה קודמת בעבירות אלימות, אך מנגד חלקו המרכזי של נאשם 1 בתקיפה והאמור בתסקיר שירות המבחן, מובילים למסקנה כי אין לערוך אבחנה כה מבדלת בענישה של השניים, וביחס לשניהם אין להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות, שהיא ענישה השמורה לנאשמים העולים על מסלול שיקומי.

תוצאה: על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל.

לאחר מכן, היתנגד למעצרו, הוגש תסקיר חיובי, הנאשם נעדר עבר פלילי נדון ל – 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

שקולי ענישה: העבירות שאותן ביצע הנאשם חמורות: האיומים החריפים לוו במעשה, התקיפה של השוטר באמצעות סכין, שכל שבקש היה למלא את תפקידו ולאזוק אותו, הגם שנראה שהייתה בלתי מכוונת, והיריקה, הנשיכה המכוונת של רגלו של השוטר הנוסף הם בעלי חומרה מיוחדת.

הנאשם נתון במעצר מתאריך 13.7.19 ותקופת מעצר – להבדיל ממאסר - היא תקופה מיוחדת, קשה, במיוחד למי שאינו מורגל בשהייה בתוך כתלי הכלא והוא בעל התחלואה הנ"ל. מבלי להקל ראש בחומרת המעשים, נראה כי השמוש בסכין כלפי השוטר היה אגבי לאיזוקו ובלתי מכוון, לעומת היריקה והנשיכה האלימה המכוונות.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו ה – 13.7.19 או לפי רשומי שב"ס. 6 חודשי מאסר, שאותם לא ירצה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שיחרורו עבירת אלימות מסוג פשע.

...

לאור עקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, ולפי עובדות כתב-האישום, אני קובע את מתחם הענישה בין מספר חודשי מאסר בפועל עד 18 חודשי מאסר בפועל.

שקלול כל הגורמים דלעיל, מוביל למסקנה כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, אך לא ברף ו העליון, משום שלמרות העבירות החמורות המחייבות ענישה מרתיעה, הנאשם נעדר עבר פלילי מכביד, הוא בעל מוגבלות רפואית ואינטלקטואלית, הודה, לא ניהל משפט.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו ה – 13.7.19 או לפי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר, שאותם לא ירצה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג פשע.

ברם, גם לאחר שיקול הדעת המחודש שהופעל על ידי התביעה – עתירתה הסופית הינה להסתפק במאסר בפועל – על הצד הנמוך של המיתחם – כנגד הנאשם 3; כלעומת מאסר בפועל על הצד הבינוני – גבוה של המיתחם, אשר לשיטתה מגיע עד שנתיים מאסר בפועל – על הנאשם 2.

בנקודת הזמן הנוכחית ובמסגרת הדיונית הקיימת – אין בית המשפט מוצא להסיג מצבם של הנאשמים אחור ולגרום להרס המתוה הנורמאטיבי בו בחרו ואף לפגיעה במעגלים נרחבים יותר של משפחותיהם, ומוצא כי בהרשעת הנאשמים בדין, על הכתם המתלווה לה, ביחוד כאשר מדובר במי שבחרו באורח חיים יצרני עמלני ונורמטיבי; וכן חיובם לרצות עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות; ביחד עם עיצומים כספיים הכוללים רכיב של פיצוי משמעותי למשפחת המנוח; כל זאת בתוספת רכיב מרתיע של מאסר צופה פני עתיד ואף שלובו של הנאשם 2 בהליך טפולי – יהיה בהם בבחינת איזון מתאים של שקולי הענישה בתיק זה. לנוכח הבנית עתירתה הענשית של התביעה כפי שפורט לעיל – אין בית המשפט מוצא להבחין בין העונש שיוטל על כל אחד מהנאשמים, למעט ברכיב המאסר המותנה, אשר בנוגע לנאשם 2 יכלול, מעבר לעבירות כנגד הגוף, גם עבירות שענינן שבוש עשית משפט, כפי שיפורט להלן.

...

בגין מכלול העבירות שעבר הנאשם 2, תוך חפיפה בין המתחמים, אשר נובעת מכך, כי המדובר, בסופו של דבר, בפרשה אחת – יועמד המתחם בין מאסר בן מחצית השנה בפועל, שיכול שירוצה בדרך של עבודות שירות, ועד לשנה ומחצה מאסר בפועל.

אך בסופו של דבר, לא יהיה בכליאתם של הנאשמים, לנוכח החלק המיוחס להם בפרשה, משום תיקון למה שאינו ניתן כלל לתיקון או מילוי חסרון שאינו יכול להימלא.

סוף דבר, גוזר בית המשפט על כל אחד מהנאשמים הענשים כדלקמן: 6 חדשי מאסר בפועל.