עבודות שירות הסתפקות בנזק וכישלון התביעה

התביעה המדינה לא הסתפקה בהרשעת המערערים, בעבודות השרות שביצעו, ובפיצוי בסך 1,000,000 ש"ח ששלמו לה, והגישה נגדם, בכובעה כ"משרד הבטחון", תביעה כספית, בדרך של תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, על סך 1,467,536 ₪, סכום המשקף את הפער בין מלוא השכר ששולם למערערים לאורך כל התקופה, לרבות כל רכיבי עלות השכר (ברוטו) כנקוב בכתב האישום (1,241,122 ₪ + 1,226,414 ₪), לבין הפצוי ששולם (1,000,000 ₪).

בגזר הדין שניתן בעיניינם של המערערים ציין נשיא בית המשפט השלום צחי עוזיאל כי "יש להביא בחשבון , כפי שציינה המאשימה בהסדר הטיעון החתום, כי מדיניות האכיפה כלפי עבריינות מירמה בהקשר של זכויות נכי צה"ל החלה להיות מופעלת רק לאחרונה ועל כן...'אין עונשין בטרם מזהירין' ". מבלי להקל ראש חלילה בעבירה בה כשלו המערערים, וכשלנגד עיני הצורך להקפיד על נורמה של מוסר חברתי לפיה לא ייצא חוטא נשכר, גם להרתיע חוטאים בכוח – אני סבורה שבהפעלת סמכות הפטור, האנטרס הצבורי בעניינינו, שהמדינה כה חרדה לו, לא ייפגע, שהרי המערערים הועמדו לדין, הודו במיוחס להם, הורשעו, ביצעו עבודות שירות ואף שילמו למשרד הבטחון פיצוי בסך 1,000,000 ₪.

בה בעת בשל שניים, אציע לחברי להסתפק בפטור "כימעט מלא" והם: אחד-במסגרת הסדר הטיעון המוסכם המדינה שמרה לעצמה את הזכות לחזור למערערים בתביעה אזרחית, כאמור בסעיף 9(ב) להסדר הטיעון: "...בקביעת סכומי הפצוי המוסכם בהליך זה, המאשימה הביאה בחשבון את העובדה שההסדר מותיר למדינה את הזכות לתבוע את יתרת נזקיה בהליכים אזרחיים", הסכמה שעוגנה גם בסעיף 2 לגזר הדין.

...

(ו) בימ"ש קמא הוסיף ודחה את טענת המערערים לקיזוז פיצויי פיטורין שהגיעו להם, והפנה אותם לחברת כוח האדם, אף דחה את טענותיהם להחשת מותו של סלומון עקב החקירה שהתנהלה גם נגדו; אף את טענתם להתרשלות המדינה בכך שהעבירה את הטיפול בנכי צה"ל לחברה פרטית, תוך פגיעה בטיב השירות משמצא שאין "בטענות אלה להקים רשלנות תורמת". (ז) בסופו של דבר חוייבו המערערים לשלם למדינה, בנוסף ל-1,000,000 ₪ ששולם על ידם במסגרת ההליך הפלילי, סך נוסף של 1,235,068 ₪ (אבי - 524,883 ₪, וחיים - 710,175 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בתוספת החלק היחסי של אגרת המשפט, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

אני סבורה, תוך הפעלת שיקול הדעת שהוקנה לבימ"ש ע"י המחוקק, כי חיוב המערערים להשיב למדינה סך נוסף של 300,000 ₪, מעבר לסך 1,000,000 ₪ שכבר שולם על ידם- יהלום את הנסיבות.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.

אנו מורים למערערים להשיב למשיבה סך 300,000 ₪ בערכי היום.

בביהמ"ש העידו ונחקרו בחקירה נגדית עדי התביעה, בהם שוטרי הסיור שהוזעקו לתאונה, בוחני התנועה של המישטרה, שערכו דו"ח בוחן ושחזורים וכן הוגשו 2 סרטונים - ממצלמת אבטחה מבנק דיסקונט הסמוך לצומת וממצלמת דרך של אוטובוס שנסע בצומת, המתעדים את התאונה, התייצב לעדות גם חברו לעבודה של הנאשם שישב לצידו במושב הנוסע, בזמן התאונה.

בהיתחשב בגובה המשאית ובגובהה של הולכת הרגל (1.60 מ') קיים קושי אובייקטיבי להבחין בה ואך אם הנאשם ניכשל בכך שלא הבחין בה, במכלול הנסיבות מדובר ברשלנות ברף הנמוך.

ב"כ הנאשם מבקש שלא להטיל על הנאשם כל מאסר בפועל, לשיטתו יש להסתפק בעבודות של"צ ולחילופין במאסר שירוצה בעבודות שירות, לתקופה מתונה.

ב-ע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה כהאי לישנא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש". טווח הענישה בתאונות שתוצאתן גרימת חבלה חמורה הנו פועל יוצא של חומרת הרשלנות, כמו גם חומרת הפגיעות שנגרמו והשלכותיהן על חיי הנפגעים.

...

אקדים ואומר כי בסיכומו של דבר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ובהמלצת שרות המבחן, אני מוצא שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל וברכיב זה אגזור את עונשו ברף הנמוך בתוך מתחם הענישה שקבעתי.

אף אני סבור בנוסף להתרשמות קצינת המבחן, כי הנאשם לא יוכל להשתקם מריצוי מאסר שכזה.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי מחד את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות הקשות של התאונה, לסבל הרב שנגרם לנפגעת ולמשפחתה, ומאידך התרשמתי מנסיבות התרחשות תאונה כמתואר, ומתסקיר שרות המבחן, ועל רקע עברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

בכל הנוגע לענישה הנוהגת במקרה של הרשעה חוזרת בעבירה של נהיגה בשיכרות, ניתן להפנות לגזר הדין שניתן במסגרת (י-ם) 11518/09 תתע (י-ם) 11518-09 מ.י. לישכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' יוסף פיסקרוב (להלן: "עניין פיסקרוב") (פורסם בנבו 11.4.13) במסגרתו נקבע כי " מיתחם הענישה בעבירת שיכרות בפעם השנייה הוא פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 3 עד 5 שנים, מאסר על תנאי ובמקרים מסוימים גם מאסר בפועל" יצוין כי בהיתחשב בכלל נסיבותיו של המקרה הנידון בעיניין פיסקרוב, קבע בית המשפט כי ראוי להטיל על הנאשם מאסר בפועל למרות שעבירתו הקודמת נערכה 8 שנים לפני מתן גזר דינו והנהיגה נשוא גזר הדין עצמו נעברה 5 שנים לפני כן. זאת, בין השאר, בהתחשבות באי שתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן.

במסגרת עפת (ת"א) 35672-02-10 מדינת ישראל נ' רומן סמולנסקי (פורסם בנבו, 10.2.11), החמיר בית המשפט המחוזי את גזר דינו של בית המשפט השלום שהסתפק בענישה צופה פני עתיד והטיל על הנאשם ארבעה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות.

בעשותו כן, היתחשב בית המשפט ברמת האלכוהול הגבוהה שנמדדה בליטר אחד של אויר נשוף (1145 מקרוגרם), בכך שהנאשם ניכשל בבדיקת מאפיינים שנערכה לו וכן בהרשעתו בנהיגה בשיכרות בכמות דומה כתשע שנים לפני כן. ער אני לכך שיכולה להעלות טענה לפיה יש לקבוע מיתחם ענישה לעבירת הנהיגה בשיכרות בהיתחשב בענישה המקובלת ולהתייחס לרמת האלכוהול שנמדדה אצל הנאשם ולעובדה שמדובר בכשל שני כנסיבות לחומרה, אך דומני שעל סמך הפסיקה בעיניין נוביק ובעניין פיסקרוב ,ניתן לצעוד במשעול בו צעדתי ובכל מקרה, התוצאה שבהליכה בשתי הדרכים תהיה להבנתי דומה אם לא זהה.

נסיבה נוספת העומדת כנגד הנאשם נובעת מהנזק שהיה עלול להגרם ממעשיו כשלעניין זה נזכיר שבית המשט העליון חזר והדגיש את המסוכנות שבעבירת הנהיגה בשיכרות (ראה למשל ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל וכן רע"פ 3638/12 ווקנין נ' מדינת ישראל שהוזכרו, בין השאר, בפסיקת בית משפט קמא בעיניין נוביק).

...

לסיכום עתר ב"כ המאשימה להטלת עונש מאסר של 9 חודשים בפועל או על דרך של עבודות שירות במידה והנאשם ימצא כשיר לכך, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 36 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

לאור כל האמור לעיל, הרי דומני שמתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת האירוע נשוא כתב האישום עומד על מאסר בפועל בן מספר חודשים שאפשר וירוצה במסגרת עבודות שירות ועד מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה הנעה בין 24 חודשים לפסילה בת 48 חודשים, מאסר על תנאי שאורכו יושפע גם מאורך תקופת המאסר בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים שלזכותו של הנאשם הרי שדומני כי על ענישתו לעמוד בשליש התחתון של מתחם הענישה.

מכל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4.5 חודשים.

מנגד ביקש הסניגור להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולכל היותר בתקופה קצרה של עבודות שירות, בין היתר, נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם: צעיר יליד 1991 נשוי ואב לשני קטינים רכים בשנים; נעדר עבר פלילי; כשמדובר היה בעסק משפחתי אשר היה רשום על שם הנאשם והוא אשר משלם את מחיר הכשלון - חוב אישי, אשר ימשיך ללוות אותו עד לפרעונו.

בבחינת עונשו של הנאשם בנסיבותיו, יש להתייחס לאמור להלן: הודאת הנאשם אשר לא באה בשלב מוקדם של ההליך, אלא לאחר שמיעת פרשת התביעה.

כידוע להסרת המחדל קיימת משמעות רבה בין שקולי הענישה, משיש בה כדי להביא לתיקון הנזק שניגרם מבצוע העבירות בפן הכספי, ובמקרים מתאימים היא עשויה ללמד על חרטה ונטילת אחריות.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בחנתי את ההסדר המוסכם אל מול מתחם העונש ההולם והבאתי בחשבון גם את האינטרסים שאינם כלולים בתיקון 113 – עידוד עריכת וקבלת הסדרי טיעון; השיקולים שעמדו בבסיס ההסדר; והציפיה של הנאשמים כי ההסדר יכובד - הגעתי למסקנה כי הענישה לה עותרת המאשימה אינה חורגת מהענישה הראויה.

בהתייחס לכל האמור לעיל, אני מוצאת כי הסדר הטיעון עומד במבחן האיזון והסבירות ומשכך יש לכבדו.

סיכום והכרעה בשקלול נסיבות התיק שבנדון אני סבורה כי בשים לב מחד לאי הסרת המחדלים ומאידך לאי ביצוען של עבירות נוספות, עברו הנקי של הנאשם בתחום עברות המס ויתר הנסיבות האישיות והכלכליות שפורטו - עונש מוחשי בצירוף עונשים נלווים יאזן נכונה בין מכלול השיקולים, לרבות אינטרס ההרתעה, האישי והציבורי.

ציינתי בהכרעת הדין כי התרשמתי מאדם המתקשה לאסוף את שברי חייו, מאז כשלון תביעתו הנזיקית, ואשר אין מפניו סיכון לפגיעה פיזית.

ניתן לומר לסיכום, כי אמנם מדובר בהתנהגות בוטה מאיימת ותוקפנית, אשר בוצעה בתכנון בשני מקרים, ואולם מאידך, בוצעה על רקע משבר אישי חריף של אדם בן 66, בהתנהגות אקסצנטרית של מחאה, ללא כוונה לפגוע פיזית בשופטת, ואף ללא פוטנציאל ממשי לנזק.

התביעה בקשה לגזור את דינו בתחתית המיתחם העונשי שאליו טענה, ולהטיל על הנאשם מאסר בפועל, שניתן לריצוי בעבודות שירות, ואילו הסנגור ביקש להסתפק בעונש מאסר על תנאי.

...

כאמור, בסופו של דבר, לאחר שמיעת הראיות, הורשע הנאשם, בהכרעת דין מפורטת מיום 12.4.22, גם בעבירת האיומים.

לאור המפורט לעיל, ובנסיבותיו של תיק זה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בפועל.

החלטתי לתת משקל ממשי לכך שמאז ביצוע העבירות, לפני קרוב לשנתיים, הנאשם לא חזר על התנהגות דומה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: שישה חודשי מאסר על-תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור, במשך שלוש שנים מהיום, עבירת איומים כלפי עובדי ציבור או שופטים או עבירת זילות בית המשפט.