ב"כ הנאשם טען כי נוכח הסכמת הצדדים כי המאשימה לא תבקש ענישה נוספת לגבי הוראת החיקוק של סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, יש מקום להשוות את עונשו של הנאשם לעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בתיק, בדמות עבודות שירות, זאת גם עקב העובדה שעם חלקם עבד בצוותא חדא וכי הורשעו, כמותו, בעבירות על סעיף 3(ב).
ראו למשל האמור בע"פ 522/82 עאזם נ' מדינת ישראל, פד' לו (4) 411, בעמוד 414:
"בית-משפט זה, בפסיקה עקבית המתמשכת לאורך שנים, הדגיש וחזר והדגיש את החומרה היתרה, שיש לייחס לעבירות בנגוד לדיני המסים. השתרשה בתודעתם של אזרחים, הגונים ושומרי חוק בדרך כלל, כי לא הרי הדין הפיסקלי כדין הנורמטיבי הרגיל: לפגוע ברכושו של הזולת, לגזול את כספי הפרט - מעשים נפשעים הם, ויש ליתן את הדין עליהם תוך מיצויו ובחומרה הראויה, אולם פגיעה בכספי המדינה תוך השמטת הכנסות ואפילו בסכומים ניכרים, הגם שיש בכך למעשה גזילת כספי הציבור, בעניינים אלו - שאני.
מבלי להקל ראש או להיתעלם מהפסיקה שהוצגה על ידי הסניגור המלומד, אשר כללה גם מספר גזרי דין מקלים מבתי משפט השלום, בהם הושתו עונשי מאסר בעבודות שירות בגין עבירות מס שונות, חלקם במסגרת הסדרי טיעון, דומה כי הקו הדומינאנטי בפסיקה הינו זה אשר הודגם בפסיקה שסקרתי מטעם המאשימה, ומה גם שזוהי מדיניות הענישה הראויה אשר מבטאת באופן ראוי והולם את המסרים שהובאו לעיל לגבי מרכיבי החומרה המשמעותיים שבעבירות שביצע הנאשם והצורך בענישה מרתיעה כלפי עבריינות כלכלית.
...
שקלול הנסיבות לקולה ולחומרה מוביל במקרה זה אל המסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם מעט מתחת לאמצע מתחם העונש ההולם שנקבע, תוך התחשבות במצבו הכלכלי והמשפחתי בפסיקת הקנס בגדר המתחם.
אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.
בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט משאית מסוג דאף – מ.ר. 91-838-15.
