עבודה בשחור ללא תלוש משכורת: השלכות משפטיות

אלא מאי? טוען התובע כי במשך כל השנים שעבר אצל הנתבע 2, זה האחרון שילם לו "בשחור", לא הוציא לו תלושי שכר ולא ביטח אותו בביטוח הלאומי (סעיף 6 לתצהירו).

אם לא די בזאת, במידע שסיפק התובע בצורה ספונטאנית מבלי שנשאל על כך בכלל, ציין כי לנתבע 2 יש רו"ח אשר טיפל בענייניו ברם התובע לא עשה כל ניסיון לזמנו לעדות ("רואה חשבון שלו נמצא ביבנה הוא אמר אל תידאג הכל יהיה בסדר התלושים אצלי. לא עבדתי בשחור..."- עמ' 11 לפרוטוקול).

בעיניין מידתיות בניהול הליך משפטי, יפים דבריו של כבוד השופט זילברטל בעיניין רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 9 (8.5.14): "גם מימוש זכות דיונית צריך להעשות על-פי עיקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנידרש במכלול הנסיבות (ובהן, בין היתר - סוג ההליך, שווי נשוא ההליך, מיהות בעלי הדין, מועד הווצרות העילה נושא ההליך, סוג הנזק: גוף או רכוש וכיוצ"ב, אופי הזכות הנפגעת, הסוגיה המשפטית בה מדובר, טיב הטענות הערעוריות, השלכות הרוחב שיש להכרעה במחלוקת ומספר הערכאות שכבר דנו בנושא). חריגה ממשית מעיקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגטמיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעיניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק 'זמנו היקר של בית המשפט', שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נימסר כפיקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשוא..."(הדגשה אינה במקור- א.ב) ראה גם ע"א 2517/00 מחצבות כינרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה נצרת עלית, פ"ד ס(1) עמ ' 600: "... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך כמו גם עדוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה ... פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת היא איפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו..." (הדגשה אינה במקור).

...

לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי גרסתו של התובע אינה אמינה, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עבד והשתכר בשנים שקדמו לתאונה בכלל, לא כל שכן את הסכומים להם טען בעלמא בתחשיב הנזק וללא כל עיגון או אחיזה במסד הראייתי שהונח בפניי, בפרט.

אשר על כן, באתי למסקנה כי בשים לב לאופן ניהול ההליך בתיק זה, יש לחלק את יתרת האגרה בתיק זה בין התובע לנתבעת באופן שהתובע ישא ב- 2/3 מיתרת האגרה והנתבעת ב- 1/3.

אפנה בעניין זה אפנה לפסק דינו של כב' השופט רם וינוגרד בת.א (שלום י-ם) 9513-05, גייפמן נטליה נ' איילון (ירושלים) 4.1.07 , סעיפים 14,16: "... מאחר והתובעת דחתה את הסכום שהוצע לה, תשא הנתבעת לכאורה בתשלום יתרת האגרה. סכום זה מסתכם, בתובענות שהוגשו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בכ- 5,000 ₪. לו היתה התובעת נעתרת להצעה, היתה הנתבעת נושאת באגרה ששיעורה שליש בלבד משיעור החלק השני של האגרה. מכאן כי ניהול התובענה גרר הוצאות מוגדלות של הנתבעת. בנסיבות אלה, וכאשר התובעת לא זכתה בסכום העולה על המוצע, והתברר למפרע כי ניהול התובענה לא גרם אלא להכברת הוצאות על הנתבעת, הרי שיש להביא גם תוצאה זו במסגרת שיקוליו של בית המשפט ולא לחייב את הנתבעת באגרה בשיעור העולה על זה בו היתה מחוייבת לו התובעת היתה מבקשת לקבל את הסכום שהופקד... לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין ישאו הנתבעים בחלק היחסי של האגרה שהיה מושת עליהם אם התובענה היתה נגמרת בפשרה. ביתרת האגרה (שני השלישים הנוספים) תשא התובעת..." (הדגשה אינה במקור- א.ב) סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ס"ע 38383-07-17 06 אוגוסט 2019 לפני: כב' הרשמת אסתר שחור התובעת חנה גולן ע"י ב"כ: עו"ד קרן בר יהודה הנתבעת פיצ'ונקה בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד עואודה מרואן פסק דין

יצוין כבר מעתה כי מועד זה הוא מועד תחילת העבודה אף שעל תלושי שכר מחודש 1/15 ואילך נרשם כי תחילת עבודתה היתה מחודש 1/15, כנראה בשל שינוי במערכת התלושים.

הפרתו של חוק הודעה לעובד מהוה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק.

כפי שציינה ב"כ התובעת בצדק בסיכומיה, באופן עיקרוני אכן אין מחלוקת על העובדות העומדות במוקד סיום יחסי העבודה בין הצדדים (המגובות ברובן בכתובים באדיבות אפליקציית הואטסאפ), אולם הצדדים חלוקים על המשמעות המשפטית שיש לייחס להן.

...

תביעתה של התובעת ברכיב זה מתקבלת אפוא בחלקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: נסיעות 70 ש"ח דמי חגים 641 ש"ח פדיון חופשה 322 ש"ח דמי הבראה 1,028 ש"ח שכר עבור ישיבות צוות 130.5 ש"ח שעות נוספות 275 ש"ח פיצויי פיטורים 3645 ש"ח פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 1250 ש"ח פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה 2,000 ש"ח הסכומים הנקובים בס"ק א- ז יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.17 ועד למועד התשלום.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 400 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 4000 ₪.

שם נקבע, בין היתר, כי "... בחינת טענה בדבר תלושים פקטביים - היינו כי האמור בתלושים אינו משקף את הסכמתם העובדתית של הצדדים – הנה טענה עובדתית, שיש לבוחנה בראי החקיקה המסדירה את בהירותם וודאותם של תנאי ההעסקה." בעיקר בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיום וקבלה לעבודה), התשס"ב- 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר.

אני אומר לך ש-1 בהתאם לתלוש והשני הוא בשחור? כמו שעו"ד שלי אמר לי, אחד השיקים לא חתום.

ועוד הופנה מנהל הנתבעת, בחקירתו, לאי דיוקים שונים שנפלו בתלושי השכר אל מול אלו שבדו"חות הנוכחות, ואי ההיגיון ברשום שעות העבודה בדו"חות הנוכחות (רישום שנתייחס אליו ולהשלכות שלו בהרחבה בהמשך בפרק הדן בשעות הנוספות) והיה באלו ו/או בהצטברותם יחדיו כדי להטיות את הכף לזכות התובעים ולקבלת גירסתם באשר לפיקטיביות תלושי השכר ולגובה השכר לו הם טוענים אילמלא אישר התובע בעדותו עצם קבלת השיקים שהוציאה הנתבעת וכך נישאל התובע וכך השיב; "ש. המנוח במהלך עבודתו היתקדם בעבודה, או כמו שהוא התחיל סיים?

אלא וכבר עתה נציין, כי בנטל זה הם לא עמדו משלא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענתם זו; התובע נישאל בחקירתו "איך ידעת שהכסף הזה הוא משכורת ולא כסף ממקור אחר, או מהחברה אבל עבור רכיב אחר?" השיב: "כי לאחרונה שהוא עזב את העבודה, אבל עוד לפני שנפטר וגם עוד לפני שהגשנו תביעה, קראתי לבן של מנהל הנתבעת והוא אמר לי שבחודש האחרון, או באחד החודשים הוא קיבל 9,000 ומשהו ₪ אולי 9,800 ₪, משהו כזה." משלא היה בדבריו אלו של התובע מענה לשאלה חזר ב"כ הנתבעת ושאל: "איך ידעת שהסכום הזה עבור משכורת?" והתובע השיב בשנית באופן מפוזר ולא ברור: "הוא הבן אדם שהלך אלי אחרי ההליך המשפטי, לא התייחסו ואז שלחו אלי אנשים. אני אמרתי שלפי עדות אנשים הוא עבד שם. הוא היה עושה עבודה פי שלוש מצוותים אחרים, כסף שבחיים לא קיבלו. לא היה להם עובד כמו הבן המנוח שלי. אני יודע שזה לא היה כסף על רכיבים אחרים כי תמיד היו ויכוחים על התנאים האחרים" משכך נישאל "ממתי התחילו הויכוחים?" ועל כך השיב: "הרציניים התחילו אחרי שהוא החליט שנמאס לו כי לפחות 3 פעמים או 5, ניסה לעזוב את העבודה ובאו ושכנעו אותו, נוסיף, לך ניתן ביטוח לאומי אבל זה היה סרק. זה סטאנדרט אצלם. אפשר להביא עוד עדים" משכך התבקשה השאלה: "למה לא הזמנת אותם" והשיב: "יכול להיות שלא יסכימו זה מישפחה. הבן שלי היה קורבן, לא קיבל עבור כל מה שעבד. תחזרו לחשבוניות של הנתבעת באתרים שהבן שלי עבד, תראה -הוא עבד ביום 25 מ', אחרים אפילו לא 7. הוא היה מוכשר מאוד". (עמ' 29 שורות 20-26 לפרוטוקול ועמ' 30 שורות 1-7 שם).

...

בית הדין לאחר שקיבל תגובת התובעים לבקשה ואת תשובת הנתבעת לתגובה הורה בהחלטתו מיום 25.06.18, כך "מעיון בכתבי הטענות ובתצהיר התובעים, הרי שעולה כי התובעים כוללים בתצהירם סעד שלא כומת במסגרת כתב התביעה המתוקן. אומנם, התובעים ציינו בכתב התביעה המתוקן כי הם מבקשים פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לטענתם בשל העובדה כי הנתבעת לא ביטחה את המנוח בביטוח פנסיוני, אולם התובעים לא כימתו סעד זה ולא הציגו חישוב כלשהו המלמד על הפיצוי הנדרש על ידם. על כן, אין מנוס אלא לתקן את כתב התביעה פעם נוספת וזאת על מנת לכלול מלוא הסעדים הכספיים בהתאם לחוות הדעת שצירפו התובעים לתצהיר, וזאת כדי לאפשר לנתבעת להתגונן בפני טענות התובעים בהקשר זה. על כן, על מנת לייעל את ההליכים, יפעלו הצדדים כדלקמן: התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן התואם את הרכיבים והסכומים המופיעים בתצהיר, וזאת תוך...הנתבעת תגיש תוך ... ככל שתטען הנתבעת טענות עובדתיות או משפטיות חדשות בכתב ההגנה המתוקן (השני) ובתצהיריה, יהיו רשאים התובעים להשלים את התייחסותם במסגרת החקירה הראשית או במסגרת תצהיר משלים.

לסיכום- לאור כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום של 7,360 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

יתר רכיבי התביעה נדחו במלואם כן נדחות טענות הקיזוז של הנתבעת.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד- בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ובהתחשב בכך שקבלנו חלק ניכר מרכיבי תביעת התובעים (אך לא את הרכיב הגבוה ביותר) ובהתחשב גם בתיקונים שביצעו התובעים בכתב התביעה שחייב את הנתבעת בהגשת כתבי כתבי הגנה מתוקנים וכן בשים לב לטענות הצדדים לענין "הוצאות לדוגמא", החלטנו לחייב את הנתבעת גם בסכומים הבאים: סכום של 4,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).

מעדות התובע עולה, כי עובר לתאונה, הוא עבד בשירות הנתבע 1 ללא אישור עבודה או אישור כניסה לישראל; הנתבע 1 לא דיווח עליו במוסד לביטוח לאומי וממילא לא הפיק תלושי שכר בגינו ומלוא שכרו שולם לו בתום כל יום עבודה במזומן וכך גם לאחר התאונה שכרו שולם "בשחור" במזומן בתום כל יום עבודה [עמוד 17 בשורות 13-14, עמוד 19 בשורות 6-27, עמוד 20 בשורות 6-9 ועמוד 21 בשורה 4 וראו גם עדות ע.ג. בעמוד 83 בשורות 31-33, בעמוד 89 בשורות 20-33 ועמוד 24 בשורה 13 – עמוד 25 בשורה 16].

בהיעדר תלושי שכר; ממילא בהיעדר הוכחת הפרשת כספים לפנסיה בעבודתו בישראל ובהיעדר הוכחה, כי בשטחי הרשות הפלסטינאית חובה להפריש כספים לפנסיה ולהעניק זכויות סוציאליות, אין מקום לפצוי בגין הפסד פנסיה (ראו בהקשר זה ע"א 8960/06 טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 5.5.10)].

...

הנתבע 1 טוען מנגד, כי הוא אינו מכיר את התובע באופן אישי; ממילא לא העסיקו מעולם ולא נכח במקום בעת התאונה; המבחנים הקבועים להגדרת יחסי עובד מעביד אינם מתקיימים בנסיבות הנדונות, שעה שלא הייתה לו כל שליטה ובוודאי לא שליטה גמורה על התובע ומכל מקום, לא הוכחה כל רשלנות וממילא שדין התביעה כנגדו להידחות.

  בענייננו אני סבורה, כי התובע אשר פעל באמצעות בא-כוחו להגשת תביעה לתשלום דמי פגיעה במוסד לביטוח לאומי ובהעדר שיתוף פעולה מצד הנתבע 1 והעדר חתימה על טופס בל 250, פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לביצוע חקירה, אולם הדבר לא הסתייע, יצא ידי חובתו ולא ניתן לומר שפעל בחוסר תום לב ושלא בסבירות.

מהטעמים המפורטים, מצאתי לקבוע, כי אין מקום לניכוי רעיוני של תגמולים או לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

סוף דבר מכאן, שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 387,344 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר - 30,000 ₪ הפסד שכר לעתיד - 162,344 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 20,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 25,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 387,344 ₪ הנתבע 1 ישלם לתובע פיצוי בסך כולל של 387,344 ₪, כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 90,638 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחה מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוואנטי כנדרש.

המסמכים שצורפו אינם קריאים, אלא שחורים לחלוטין; במעמד ישיבת ההוכחות לא היה בידי התובעת להציג את המסמכים המקוריים, או למצער - צלום קריא שלהם (עמ' 29).

התובעת עצמה מסרה בעדותה, כי עברה את הקורס למזכירות משפטיות במהלך תקופת הקורונה, בגינה התארך הקורס משנה לשנתיים (עמ' 31, ש' 1 ואילך).

התובעת לא הציגה תלושי שכר ממקום עבודתה כמזכירה רפואית ולא מסרה בעדותה פרטים כלשהם על שכרה (פרטים כאמור נימסרו על ידי בא כוחה במסגרת סיכומיו, אולם לא נתמכו באסמכתאות או בעדותה של התובעת עצמה).

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).