עבודה בשבתות וחגים: משרת אמון - פטור מחוק שעות עבודה ומנוחה

עבודת התובע נחלקה ל-2 מטלות: עידכון ידיעות באתר וכתיבה בעיתוני הנתבעת, כאשר עבור משרה זו (של כתיבה עיתונאית) הוא תוגמל לפי גודל הידיעה שפורסמה, המשרה הוגדרה כמשרה בהקף 50%, אך נאסר על התובע לעבוד במקביל בעבודה נוספת, ללא אישור מפורש מהמנכ"ל. המשרה הוגדרה כמשרת אמון, על אף שהתובע נידרש בכל חודש ליתן דו"ח מפורט של הידיעות שפורסמו ואף עבודתו פוקחה בכל יום ע"י האחראים עליו, והכל ע"מ שלא להחיל עליו את חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") (וכך בדף תנאי ההעסקה).

הפסיקה לאחרונה דנה בסוגיית נטל ההוכחה באשר לשעות נוספות אותם ביצע עובד וקבעה כי אין בתיקון 24 כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לעבודתו [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ נ' אלי דואק (פורסם בנבו, 18.04.18) (להלן: "פס"ד דואק").

מכל האמור עולה כי בנסיבות ובעובדות שבפנינו ראוי להחיל בעניינינו את סעיף 30 (א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי חוק זה אינו חל על העסקתם של "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם". בנסיבות העסקתו של התובע, לא היתקיים פקוח בפועל על שעות עבודתו, ולא ניתן היה לקיים כזה, לא ניתן לתחוֹם את יום עבודתו או להגדיר את הזמן שבו התובע עומד לרשות המעסיק מבחינת ימים ושעות (כאמור, אף התובע לא ידע להציג פרטים); התובע היה "אדון לעצמו"; עבד מחוץ למשרדי הנתבעת; במהלך כל שנות עבודתו לא העלה איזשהיא דרישה בקשר לשעות עבודתו או לשעות נוספות או לעבודה בערבים, שבתות וחגים.

...

לאחר ששקלנו כל אלה – אנו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגין אי מתן הודעה עפ"י החוק, עם שינוי תנאי עבודתו של התובע, בסכום הנראה לנו ראוי בנסיבות העסקתו ומשמעות השינויים הנטענים בסך של 3,500 ₪.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע הסכום שנקבע לעיל, בתוך 30 יום מהיום אחרת ישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

מצאנו להזכיר בטרם נחתום פסיקתנו, כי התובע לא שכנע אותנו בעדותו ומנגד, עדותו של גליקו היתה מהימנה, אמינה, מדוייקת ומשכנעת.

חוזה העבודה מגדיר את משרתו של התובע כמשרת אמון, הנתבעת לא פיקחה על עבודתו, רוב עבודת השיווק התבצעה בשטח, ובשעות בהן התובע בחר לבצען.

לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו, הגענו למסקנה כי אפילו אם ניתן לדחות את טענת הנתבעת לפיה בהיותו איש מכירות, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה כלל לא חלו על התובע, יש לדחות את התביעה ברכיב זה, מאחר שבסופו של יום, למרות טענות כלליות, לא הוצגה כל גרסה עובדתית מצד התובע לגבי הקף שעות עבודתו.

בית הדין הארצי חזר על הקביעה לפיה אין בתיקון לחוק כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לעבודתו, וכן שאם בית הדין ישתכנע שניתן לתת אמון בדוחות נוכחות שנערכו על ידי המעסיק (גם אם אינם מהוים "פנקס שעות עבודה" כהגדרתו בחוק), החזקה עשויה להיסתר.

ת: כן. ש: אז אם אתה טוען שעבדת שעות נוספות תוכל להראות לנו יומן מסודר כמה כל יום עבדת שעות נוספות, מאיזה שעה עד איזה שעה, אצל מי היית, אצל איזה לקוח, למה ואיך? ת: עבדתי גם מוצאי שבת, ש: אני שואל אותך שאלה ספציפית.

ר' עדותו בהקשר אחר, שם העיד: "למה? התחלתי לעבוד בגלאקסי היה חגים. כל החודש, ניפתח יומן ביחד ונראה. הצעתי לאבי שאתחיל את העבודה בראשון לספטמבר. מכיוון החודש הזה הוא ממילא כימעט אני לא עובד והוא יצטרך לשלם לי" (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 14.6.18, שורות 16 – 23).

...

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, על יסוד טענתה כי במעשי התובע, שהביאו בסופו של יום לפיטוריו, הוא הפר הפרה יסודית את חוזה העבודה ועל כן עליו לשלם לה פיצויים בגין נזקים שגרם לה. רקע עובדתי הנתבעת היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מכשור רפואי המיועד לטיפולי אסתטיקה.

אשר על כן התביעה לעמלות נדחית.

לאור המסקנות המפורטות שם, יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   הפרשים בגין שכר עבודה בסך 56,781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 14,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 7,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל.

גם בכך יש כדי להראות כי הוא הבין את תנאי ההסכם ופעל לפיהם; - התובע מנסה כיום להיבנות בחוסר תום-לב מאופן הצגת שכרו בתלוש המשכורת, שלא כלל חלוקה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובאלי ששולם לו. מדובר בחלוקה שממילא לא מעלה או מורידה, שכן משרתו הנה "משרת אמון". התשתית הנורמאטיבית גמול שעות נוספות וסוגי העובדים המוחרגים מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה – חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה", או "החוק", כאמור לעיל) חל על כל עובד באשר הוא, אלא אם הוצא מתחולתו על ידי סעיף 30(א) לחוק, שזו לשונו: "חוק זה אינו חל על העסקתם של:

במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובאלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובאלי, כדי לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן, לרבות חוק שכר מינימום.

עוד נקבע באותו הסעיף, כי שכר זה "... כולל בתוכו סך בשיעור של 20% מהשכר כתמורה גלובאלית, מוערכת ומוסכמת מראש, עבור כל כמות שעות נוספות, לרבות בימי שבת וחג, אשר העובד יידרש לעבוד בהן כמתחייב מתפקידו....". הסדר זה אינו עומד, כלל ועיקר, בתנאי הילכת ברד שצוינה דלעיל, מהטעמים הבאים – - ראשית, גם אם ניתן לחלץ את הנתון בדבר גובה גמול השנ"ג – 2,700 ₪[footnoteRef:9], עדיין חסר במלואו 'הצד השני של המשוואה'.

...

מנגד, הנתבעות טוענות כי דין התביעה להידחות בכללותה, וכי התובע היה מנהל בכיר בנתבעות, שהחוק אינו חל עליו, ושאינו זכאי לכל תשלום נוסף.

מנגד, הנתבעות טענו כי גם רכיב זה דינו להידחות.

לטעמנו, בנקודה זאת (ורק ביחס אליה), יש לקבל את עמדתן.

" סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

6.3 העובד מצהיר ומאשר בזאת, כי עבודתו ותפקידו במלון דורשים מידה מיוחדת של אמון אישי וכי תנאי עבודתו אינם מאפשרים לחברה כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו".

לטענתה, בהסכם בין הצדדים נקבע כי הוא יהא זכאי לתשלום שכר בסיס בסך של 12,000 ₪ בעבור משרה מלאה וכן לתוספת בסך של 5,000 ₪ כתשלום גלובלי בעבור גמול עבודה בשעות נוספות, שבתות וחגים וימים פנויים ככל שיידרש.

בית הדין פרט את התנאים להכרה בתשלום זה ובהם: "ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנידרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" .

במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובאלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובאלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום.

...

משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב התאונה – משתביעה זו לא כומתה וממילא ספק אם היא מצויה בסמכות בית הדין, דינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תביעת התובע נדחית.

הנתבע טען מנגד במסגרת סיכומיו, כי התובע לא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות היות שלא עבד שעות נוספות וגם מהטעם שהיה עובד במשרת אמון שלא מזכה אותו בשעות נוספות.

בע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, ( ניתן ביום- 24.2.15), קבע בית הדין הארצי כי על העובד לעמוד בנטל הראשוני של מצגת עובדתית שהעובד עבד שעות נוספות וככול שהמעסיק לא ערך רישום שעות עבודה כנדרש, עובר נטל השיכנוע לכתפי המעסיק: "מקום בו המעסיק לא מציג את רשומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל יותר) נידרש מהעובד להציג בעדות את גירסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת" ב-(ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ ניתן ביום- 4.8.2016), נקבע כי על העובד להציג גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה בשבת או בחג שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו: "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו" בפסק הדין 'ריעני' שהובא לעיל, היתייחס בית הדין הארצי לארבע אפשרויות לשם יישומו של סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, ואלה הן: "המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההקף שהוכח.

סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה – התשי"א-1951, מחייב מעסיק לנהל "פנקס שעות עבודה". עיון בתלושי השכר של התובעים אשר צורפו לתיק, מלמד כי בתלושי השכר נרשם שכר יסוד ומספר ימי עבודה, ככול והיו חגים, נרשמו מס' ימי חג ששולמו לכל אחד מהתובעים ותשלום לטלפון סלולארי לתובע מס' 1, מעבר לכך לא נרשמו בהם שורות ורכיבים נוספים כפי שמחייב החוק.

...

לפיכך, התביעה לרכיב דמי חגים- נדחית.

אנו פוסקים כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין רכיב זה. לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; על הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנ"ל, תוך 30 יום מהיום.

לאחר שנתנו את דעתנו לכך, שתביעותיהם של התובעים 1 ו- 2 התקבלו בחלקן, ולכך שסך כל תביעות התובעים בכתבי התביעות הגיעו לכדי סכום כולל של 1,245,130 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים ביחד, סכום כולל של כ - 39,296 ₪ ובהתחשב בעובדה שהנתבע אישר והסכים לשחרור כספים שנצברו לזכות התובע 1 במהלך עדותו, ובהתחשב בכך שהתובעים במסגרת הסיכומים הרחיבו חזית וטענו לסכומי כסף גבוהים פי 2 שלא נתבעו בכתבי התביעה המקוריים אשר הגיעו לסך כולל של 2,662,434 ₪ מבלי שקיבלו את רשותו של בית הדין, שקלנו בנסיבות העניין לחייב את התובעים לשלם הוצאות לנתבע, החלטנו בסופו של יום שכל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.