בתחילת העסקתו ועד לחודש מרץ 2019 (כולל) עבד התובע אצל הנתבעת באמצעות חברת כח אדם "דנאל".
טענות הצדדים
לטענת התובע, החל עבודתו בנתבעת באמצעות חברת כח אדם, ביום 6.9.18 בתפקיד נהג חלוקה, בחודש אפריל 2019 נקלט כעובד מן המניין בנתבעת וסיים עבודתו ביום 18.12.19 עת פוטר לאלתר מבלי שנערך לו שימוע כדין.
יצויין כי עקב נהיגה בשיכרות, נשלל רשיונו של התובע לתקופה מסויימת שבה נעדר מעבודתו ואף על פי כן, לא פיטרה אותו הנתבעת אלא בחרה להמשיך את העסקתו.
סעיף 25 לחוק, אוסר על נכויים פרט לאלה המנויים בו במפורש ואין בין הנכויים המותרים, פיצויים או תשלום נזקים בשל הפרת חוזה עבודה או נזקים שגרם עובד ברשלנותו, שאינם בגדר סכום קצוב ומוכח ושהעובד לא נתן הסכמתו לקיזוזם (המ' 213/61 גוסטב פשייר - מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ, פד"י ט"ו (1) 844).
...
תביעות התובע לפיצוי בגין הודעה לעובד, ופיטורים שלא כדין – נדחות.
כן נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת.
בנסיבות הענין, משמצאתי כי התנהלות התובע בעבודתו היתה בחוסר תום לב, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.