ביום 24.02.20 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 77% ובכלל זה: 20% בגין השמנת יתר, 10% בגין לחץ דם, 10% בגין תת פעילות בלוטת התריס, 20% בגין הפרעת היסתגלות, 20% בגין מ/א סרטן בלוטת התריס, 20% בגין שיתוק מיתרי הקול, 10% בגין קושי בבליעה.
בכל הנוגע לטענותיו הנוספות של המערער, דינן להדחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן,
יש לדחות את טיעון המערער המפנה לתקנה 28 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית וכו'), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") ובכלל זה הטענה כי היה על המשיב לדאוג ולוודא כי המערער יגיש ערר מנומק.
...
גם קשישים לא סיעודיים הזקוקים לליווי נמצאים בקבוצת סיכון בשל גילם וחוששים מחשיפה לנגיף הקורונה ומסכנת הידבקות פוטנציאלית ולכן חוששים מלשהות בקרבת מטפל ומעדיפים לקחת את הכסף ולהשתמש בו.
בתשובתו טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:
המערער העלה את דרישתו להגשת ערר במסגרת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.0.02.20 עת משך את עררו הרפואי וביקש להמשיך באי הכושר עררים.
בהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיב כי סעיף 209 מתייחס לפקיד התביעות אשר הוא צריך אכן להיוועץ עם פקידת השיקום, וחובה זו אינה מוטלת על הוועדה לעררים שהיא גוף מעין שיפוטי.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים אי כושר, באותו הרכב, על מנת שתשוב ותבחן השפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושרו של המערער להשתכר.
המשיב ישלם למערער, בתוך 30 ימים מהיום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.
