לשון החוק
סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין קובע כלהלן:
שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה
(א) על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה, ואולם, היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי או מרחב מוגן קומתי רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות.
[ההדגשה הוספה – ע' פ'
לפי סעיף זה, בתנאים מסוימים, זכאי בעל דירה לבנות על הרכוש המשותף לשם הרחבת דירתו, גם אם אין הסכמה לכך מצד כל בעלי הדירות, אלא רק מצד רוב מיוחד של בעלי הדירות.
בדברי ההסבר לתיקון ציין המחוקק כי מטרתו של סעיף 71ב היא: "למצוא פיתרונות לבעיית צפיפות המגורים של מישפחות רבות בדרך של הרחבת הדירות הקיימות, או לבעיית צפיפות האוכלוסין השכיחה באזורים מסוימים בארץ בדרך של בניה על הרכוש המשותף". כמו כן צוין כי הדרישה כיום, הקבועה בסעיף 62(א) סיפה לחוק המקרקעין – שבגדרה יש צורך בהסכמת כלל בעלי הדירות לשם בנייה וסיפוח חלקים ברכוש המשותף – "מהוה מיכשול מהותי ומוצע לשנותה" (ראו הצעת חוק המקרקעין (תיקון מספר 19) (שינוי הרוב הדרוש לשינויים ברכוש משותף), התשנ"ה-1994, ה"ח 114 (להלן: דברי ההסבר)).
...
משכך, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
על אף קיומם של הסייגים האמורים, אני סבור שנקיטה בפרשנות מרחיבה לסעיף – כפי שמציעים המבקשים – מתעלמת מהמסגרת הנורמטיבית בכללותה.
סיכום
לאחר שבחנו את ההסדר הקבוע בסעיף 71ב לחוק המקרקעין ועמדנו על התכליות העומדות בבסיסו ועל שיקולים פרשניים נוספים הצריכים לעניין, הגענו לכלל מסקנה כי הצמדה של חלק מסוים ברכוש המשותף שאינו מצוי בסמיכות פיסית לדירה אינה בבחינת "הרחבה" כמשמעותה בסעיף 71ב לחוק.
