סעיף 7 א' חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים

וזו לשונו של סעיף 7א לחוק: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". יש להזכיר, כי הוספת סעיף 7א לחוק הפיצויים, באה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 360/80 מיכון למטע בע"מ נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לה(2) 383 (1981) (להלן: "עניין מיכון למטע").

- בת.א. (מרכז) 10620-08-12 מדינת ישראל נ' קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (2.4.2017), בעל קטנוע השאיל את הקטנוע לנפגע, לתקופה של 3 חודשים, במהלכה שהה בעל הקטנוע בחו"ל. אשר להגדרת הנפגע כמחזיק, בהקשרה של הוראת סעיף 7א לחוק, בית המשפט קבע באותו עניין [פסקה 23] כי: "נראה כי "מחזיק" ברכב הוא מי שיש לו קשר הדוק עם הרכב הכולל את הזכות לשלוט ולפקח על הרכב ולהתיר לאחר לעשות בו שימוש כך שיש לראות בו כמי שאחראי לכך שהשימוש ברכב ייעשה בהתאם לדרישות הדין, זאת להבדיל ממי שמשתמש ברכב באופן אקראי ואין לו זכות לשלוט ולפקח על הרכב.

...

אני מחייב את קרנית לשלם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם, בסך של 134,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

אשר להודעה שהגישה קרנית כנגד צדדי ג' - בעניין תמר, כאמור, ההודעה נגדה נדחתה; בעניין מוטי, כאמור, ניתן פסק דין בהעדר הגנה לטובת קרנית; בעניין אלינור, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייב את אלינור לשפות את קרנית (יחד ולחוד עם מוטי), במלוא הסכומים שאותם חוייבה קרנית לשלם לתובע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בנוסף, אני מחייב את אלינור לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההודעה לצדדי ג' בסכום כולל של 20,000 ₪, תוך 30 יום מהיום.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 27390-03-22 פלוני נ' כהן ואח' לפני כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד כבוד השופט יחזקאל קינר כבוד השופטת חנה קיציס המערער פלוני ע"י ב"כ עו"ד אריאל בשארי המשיבים 1. שי כהן 2. יבגני בריקמן 3. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עו"ד א' אמסלם 4. פלוני פסק דין

עם זאת קבע בית משפט קמא כדלקמן: לא מיתקיים התנאי הקבוע בסעיף 7א. בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), דהיינו שהמערער נהג בהיתר מאת הבעלים או המחזיק.

תכליתו של סעיף 7א. היא להחזיר למעגל הזכאים לפצוי את מי שלא דבק בו פגם מוסרי כאשר השתמש ברכב, אותו פגם שעומד בבסיס הקביעה שבסעיף 7(5) בחוק: "סעיף 7א דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות – תכלית של צדק – לאמור: המנעות משלילת הפצוי מאדם שנהג בהיתר, בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע כי אין בנמצא ביטוח תקף. פרשנות הוראת סעיף 7א איננה מוגבלת על כן בהבחנות פורמליות והיא באה לבחון את השאלה אם דבק בנהג רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנעו " (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חמישית, 2020) בעמ' 491 להלן: "ריבלין").

...

לסיכום, הקטנוע נמסר לחבר לשימושו ועל כן יש לראות בו כמחזיק.

כפי שפירטנו לעיל, בנסיבות העניין שלפנינו, ונוכח מכלול הנתונים אנו סבורים שאין לשלול מן המערער את הפיצוי על פי החוק.

התוצאה היא כי מתקיימים במקרה זה תנאי סעיף 7א. בחוק, ולכן אנו מבטלים את קביעת בית משפט קמא שיש לדחות את תביעת המערער נגד הנתבעים, כמו גם את חיוב המערער בהוצאות קרנית.

כידוע, בטרם חקיקת חוק הפיצויים, נשלטה שיטת הפצוי של נפגעי תאונות דרכים על ידי עיקרון האשם, אולם: "עם חקיקת חוק הפיצויים זנח המחוקק את עיקרון האשם בכל הנוגע להסדרי האחריות והפיצוי של נפגעי תאונות דרכים וקבע במקומו הסדר סטאטוטורי הנשען על שלושה יסודות עקריים... היסוד הראשון - הטלת אחריות מוחלטת ומלאה, אחריות ללא אשם, על המשתמש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, ובצידה קביעת מנגנון של ביטוח אחריות המכסה את בעל הרכב והנוהג בו מפני כל חבות שהם עשויים לחוב בה עקב התאונה; היסוד השני - ביטוח סטאטוטורי באמצעות קרן הממומנת על-ידי ציבור המבוטחים (היא, היום, "קרנית" - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - הקרן)), המבטיחה פיצוי לנפגעים שאין בידם לתבוע פיצוי מאת מבטח האחריות, מאחר שהאחראי לתאונה אינו ידוע או שאין בידו ביטוח, או מאחר שהמבטח עצמו נמצא חדל-פרעון (סעיף 12(א) לחוק הפיצויים) והיסוד השלישי - הטלת חובת ביטוח אישי המכסה את המשתמש ברכב מפני נזק גוף שניגרם לו בתאונה".

וזו לשונו של סעיף 7א לחוק: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". יש להזכיר, כי הוספת סעיף 7א לחוק הפיצויים, באה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 360/80 מיכון למטע בע"מ נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לה(2) 383 (1981) (להלן: "עניין מיכון למטע").

...

סוף דבר אני מחייב את קרנית לשלם לתובע את סכום הפיצוי לאחר ניכוי גמלאות המל"ל, בסך של 48,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ מסכום הפיצוי הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪.

אני מחייב את הצד השלישי, לשפות את קרנית במלוא הסכומים שחוייבה לשלם לתובע.

בנוסף, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 771/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. קרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים 2. פלוני 3. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (הרכב השופטים: ע' רביד, נ' שילה ונ' גרוסמן), מיום 13.12.2022 בתיק א 64381-03-22 בשם המבקשים: עו"ד אילת שלו ][]החלטה

הוריו של המנוח (שהם יורשיו על פי דין), הגישו תביעה נגד המשיבה 1 לפי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מאחר שבמועד התאונה האופנוע לא היה מבוטח.

...

כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בשים לב לכל האמור, ומשלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בהגדרות תנאי הפוליסה לרישיון סחר, נרשם כי: "רישיון סחר - כמשמעותו בסעיף 291 (ב) לתקנות התעבורה, התשכ”א- 1961". תנאי הפוליסה מגבילים את הכסוי הבטוחי לרישיון הסחר על פי תקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

אמנם, במקרה דנן מדובר בנזקי רכוש ולא בנזקי גוף, אך ניתן להקיש מסעיף 7א. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, על חשיבות עיקרון ההסתמכות המקים זכאות לנפגע לתבוע פיצויים בגין ניזקי גוף מקרנית על אף שאין ביטוח חובה לרכב, ומקום שהעובד לא ידע על העדר הביטוח כאמור (השוו: ע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג(1) 680 (1999); ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי (4/7/2005); רע"א 35679/97 קרנית נ' סבן (1998)).

...

טענות הנתבעת 1 בתמצית דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על-כן, דין התביעה לפיצויי בגין לשון הרע להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של -.