סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף חובת רישום שותפות

עוד טוענת פיטנס כי סכויי הגנתה טובים שכן פיטנס אינה אישיות משפטית אלא היא "איחוד עוסקים" בהתאם לאמור בסעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (להלן – חוק מע"מ) המאפשר הגשת דו"חות מאוחדים של מספר עסקים, שהם הסניפים השונים של מכוני הכושר ברשת לייף אנד פיטנס.

כתמיכה בטענה זו הוצגו רשומי תיק העוסקים במע"מ בו מצוינת רפאל כעוסק נפרד, בעוד יתר הסניפים מצוינים תחת איחוד העוסקים של פיטנס.

בהתאם להלכות הנוהגות בדיון בבקשות לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית לבחון שני עניינים, האחד – סיבת אי התייצבותו של בעל הדין, באופן שאם יתברר כי לא הוזמן כדין יש לבטל את פסק-הדין מתוך "חובת הצדק" או אם ימצא הסבר אחר למחדלו של בעל הדין שלא התייצב; והשני – סכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק-הדין.

לצורך בירור שאלה זו על בית הדין לברר עובדתית אם בזמנים הרלוואנטיים לתביעה היתה אכן רפאל חלק מאותה רשת אם לאו, מה מהות הקשר בין שני הגופים, וכן לידון ולהכריע בשאלה האם סעיף 56 לחוק מע"מ קובע הסדר טכני בלבד הנוגע לדווח משותף למע"מ כפי שטוענת פיטנס או שהוא מלמד על שותפות אמיתית בין העוסקים הנרשמים יחד.

...

בשלב מסויים נרשמו השניים כ"עוסק" לצורך חוק מס ערך מוסף (באמצעות שותפות) ובהמשך לכך השכרת הנכסים דווחה במסגרת תיק העוסק.

(העידר הנפקות המהותית לענייננו נלמדת גם מהוראות 128(ב) לחוק – אשר צוטט על ידי המשיב דוקא – אשר מורה כי ככלל וכעיקרון "עסקה שנעשתה בידי שותפות שאיננה רשומה... לא יראו אותה כעסקה של שותפות אלא כשל כל שותף... לחוד, לפי חלקו". על פי אותו סעיף רק אם השותפים עצמם "ביקשו... להרשם כעוסק אחד [על פי סעיף 56 לחוק]" או אז תוכר השותפות כ"עוסק" בפני עצמה).

אני שב ומדגיש כי המסקנה אליה הגעתי נובעת מן הנסיבות הספציפיות ומאיזון האינטרסים והערכים השונים על רקע מסויים זה. חובת הרישום מוסדרת בפרק י' ("רישום") לחוק מס ערך מוסף ובפרט בסעיף 52 לחוק הקובע לאמור: "(א) עוסק, מלכ"ר ומוסד כספי חייבים ברשום, במועד ובדרך שנקבעו.

...

סיום כמוסבר, הגעתי למסקנה כי על פי הנסיבות המערערים לא ניהלו בפועל עסק של השכרת נכסי נדל"ן. כמו כן, הגעתי למסקנה כי במקרה זה אין בעצם הרישום כ"עוסק" כדי להביא לשינוי השלכות המס הנובעות מהעדר העסק בפועל.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערים סכום כולל של הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים.

וראה ע"א 313/08 (אוזכר לעיל), שם פירט ביהמ"ש, בנוסף, את שקולי המדיניות התומכים בהגבלה של הטלת חובת זהירות על אורגאנים ונושאי משרה בתאגיד, שכן הטלת אחריות כזו תחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד.

גם הטענה בדבר ההתנהלות בדרך של איחוד עוסקים, אין בה כדי להעיד על היות הצדדים יחידה כלכלית אחת המצדיקה הרמת מסך: על פי סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף: עוסקים שהם אזרחים ישראליים כהגדרתם בסעיף 1א(ב),שמקום עסקם הקובע והמתמשך הוא בישראל, שבקשו להרשם כאחד, רשאי המנהל לרשום אותם כך, ומשנרשמו יראו אותם לעניין חוק זה כשותפים ;שר האוצר רשאי לקבוע תנאים לרישום עוסקים כאחד" (ההדגשה שלי ר.א.) הסדר הרישום כעוסק אחד, לפי סעיף זה נועד לשם נוחות פרוצדורלית למניעת היתחשבנות כפולה ומיותרת עם מע"מ ואין להקיש מכך על חבות משותפת גורפת וכללית של האחד לחובות מישנהו, בלי קשר לחובות המס.

...

מקובלת עלי גישת ד"ר בר – מור (א' פלמן, דיני חברות, מהדורה ה' בר – מור ע' 124), בהקשר זה, באשר לצורך ב"דבר מה נוסף".

לאור זאת, ומאחר שנקבע כי הייתה למערער ידיעה כי ההתחייבות לא תקוים גם נוכח תיק אחר שהתנהל בביהמ"ש, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי לא היה מדובר רק בכישלון עסקי בלבד, אלא בנטילת סיכון בלתי סביר לפרוע חובות.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

מנהל מע"מ אשדוד הטיל עיקול על החזרי המס שהגיעו לתובעת, כיורשת של עיזבון המנוח חיים קליין ז"ל, והוא נימק עיקול זה בכך שבמחשבי הרשות קיים רישום של שותפות בין מר חיים קליין ז"ל, בניו יהודה ועמי קליין לבין החברה, וכי שותפות זו נרשמה במשרדי מע"מ, מכוח סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - "חוק מע"מ"), שעניינו ב"איחוד עוסקים".

היות שכך, אילו היתה מתקבלת טענה זו, אזי סעיף 128(ב) בחלקיו הרלוואנטיים קובע כך "עסקה שנעשתה בידי שותפות שאיננה רשומה, ..... לא יראו אותה כעסקה של שותפות אלא כשל כל שותף או עוסק לחוד, לפי חלקו, זולת אם ביקשו השותפים להרשם כעוסק אחד. ביקשו כאמור, יראו אותם כאחראים, ביחד ולחוד, לכל חובה, חוב, מעשה או מחדל הקשורים באותו ענין." מכאן, שאם היה מוכח רישום של שותפות לבקשת השותפים, כטענת הנתבעת, אזי לכאורה כל אחד מן השותפים היה חייב במלוא החוב.

...

לפיכך, אף שהתובעת נמענה מזימון מי מעובדי מחלקת הנהלת החשבונות בחברה, אני מקבל את עדותו של מר עמי קליין בעניין זה. לאור האמור לעיל, אף שהגשת הדוחות כשהם נושאים את מספר השותפות מהווים ראיה לכאורה לקיומה, הרי שאין בפני כל ראיה שקיים תוכן כלכלי-עסקי ממשי לשותפות שבמחלוקת, שיהיה בה כדי לתמוך בקיומה של שותפות כאמור.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 100,000 ₪.

השופט א' ריבלין]: המשיב, מנהל מס ערך מוסף בתל-אביב, סבור, כי המערערים חייבים בחוב המס של העוסק נשוא העירעור, שכן לדעתו הם שותפים בו. את טענתו הוא סומך על רשומי פלט המחשב המצוי בתיק המע"מ והמתאר את מרכיבי העוסק (להלן: הרשומה).

הרשומה מלמדת כי בתיק העסק, המצוי במשרדי המשיב, נרשמו מספר עוסקים כ"עוסק אחד" כמשמעותו של זה בסעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975- (להלן: החוק או חוק המע"מ).

שני טורים נוספים בטבלה נושאים את הכותרת "סוג תיק" ו-"יתרה רשומה". טורים אלו מתארים את סוג תיק המע"מ של כל אחד מן העוסקים המרכיבים את ה"עוסק האחד", ואת היתרה בתיק זה. בשורה המתייחסת למערער 1 נכתב באותם טורים: "לא קיים". תיבות אלה משתרעות על פני שני הטורים, כך שהמילה "לא" מופיעה בטור "סוג תיק", והמילה "קיים" מופיעה בטור "יתרה רשומה". דרך רישום מרושלת זו צופנת בחובה מחלוקות מיוחדות, והדברים יובהרו להלן.

...

חרף הרישום הקלוקל, ואף שבית המשפט נתפס לטעות בעניינו של המערער 2, דין הערעור להדחות מטעמים אחרים.

אשר על כן, המסקנה המסתברת בנסיבות המקרה, היא שמערער 1 היה אחד מן המרכיבים שנרשמו בתיק המע"מ כ"עוסק אחד", עוד ביום פתיחתו של התיק, ונרשם לפיכך כנציג ה"עוסק האחד" לפי תקנה 10.

לו הייתה ראייה זו מתקבלת בערעור, היה נשמט הבסיס לטיעונו האמור של המשיב, אולם, אנו, שכלל לא נדרשנו לטיעון זה, לשם הכרעה בערעור, ובאנו לכלל מסקנה כי המערער 1 היה נציג של ה"עוסק האחד" וכי מעמדו זה אינו נגזר מחברותו בשותפות "אופמן את מאירוביץ" לא נדרש לראייה, שאפילו הייתה מתקבלת, לא הייתה משפיעה על התוצאה בענייננו.

דין הערעור לדעתי להידחות.