סעיף 56 לחוק זכות יוצרים פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק

נטען לעשרות שימושים מפרים בצילומים אשר לתובע זכויות יוצרים בהם, ותוך הפרה של זכותו המוסרית בהם, ללא הסכמתו וללא ידיעתו, ובחוסר תום לב. נטען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של 100,000 ₪ עבור כל אחת מ 29 הפרות מכח סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים , סה"כ 2,900,000 ₪.

ב"כ התובע בסיכומי תשובה, טוען כי דורש פיצוי סטאטוטורי, ואין צורך להוכיח מוניטין או גובה הנזק.

...

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ואלו נימוקי: האם התובע צילם את הצילומים/ תמונות? לצורך הוכחת זהות היוצר (בענייננו- הצלם) אין הכרח בהצגת הקובץ הדיגיטלי המקורי של הצילום דווקא, ככל שהדבר לא מתחייב מדיני הראיות הרגילים.

למען הסר ספק , אין בציון זה, לפגוע בחיוב כלשהו ביחס לנתבעת , וכאמור בפסק דין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כאמור לעיל בסך 40,000 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל .

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין חלק אגרה ועלות המומחה מטעמה בסך 2,500 ₪, וכן ובנוסף הנתבעת תשלם לתובע בגין שכ"ט עו"ד סך 10,000 ₪ , הסכומים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל .

בסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים נקבע כי מקום בו נמצא שהופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים, ובהתאם לשיקול דעת בית המשפט, אשר צריך להביא בחשבון, בין השאר, את הקף ההפרה; פרק הזמן שבו בוצעה ההפרה; חומרת ההפרה; הנזק הממשי שניגרם לתובע; הרווח שצמח לנתבע; מאפייני פעילותו של הנתבע; תום ליבו של הנתבע ועוד.

...

סיכום ביניים; התוצאה היא שהנתבעת הפרה את זכותו הכלכלית והמוסרית של התובע ביחס לתצלום השופר ואת הזכות הכלכלית (לבדה) ביחס לתצלום ירושלים.

הטענה להפרת זכות יוצרים ביחס לתצלום ביתר עלית, נדחית.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל חלקית, ובתוך כך הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 38,000 ₪.

(6) באשר לתביעות שהגישו התובעים: בהיתחשב בשיקולים שיש לבחנם לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים וביניהם: הקף ההפרה, משך וחומרת ההפרה, העידר תום ליבו של הנתבע, נקבע פיצוי, ללא הוכחת נזק, וכן תשלום הוצאות ושכר טירחת עו"ד, בשים לב גם להוצאות ושכ"ט בגין דחיית התביעות שכנגד שהגיש הנתבע, כדלקמן: במסגרת ת"א 44524-11-11 חויב הנתבע בתשלום לתובע לוין סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

נספח 1 הוצג בבימ"ש ונקבע כי ניתן לקבלו, ולגבי תוכנו ואמתותו ניתן יהיה לטעון הן בסיכומים וככל שיהיה צורך יתייחס לכך בימ"ש בפסה"ד. בהמשך העיד, כי רק ביקש שתהיה לו אסמכתא מהמשרד אך כבר ידע שהזכויות שלו כי המאמר היה שלו כל העת.

בהקשר זה נפסק ע"י כב' השופטת ע' ארבל בע"א 1007/10 כהן נ' מדינה (17.2.13) בסוגיית פיצויים ללא הוכחת נזק על מפר זכות יוצרים: "כידוע, הקף היתערבות ערכאת העירעור בגובה הפיצויים שנפסקו בערכאה הדיונית הוא מצומצם ביותר. לכך יפים דבריו של השופט ח' כהן בע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב (1) 799, 808 (1978):"השאלה העומדת בפני בית-המשפט שלערעור איננה אם נקט השופט שיטת הישוב טובה או גרועה, אלא אם הסכום שפסק לתובעים פיצוי סביר הוא או בלתי-סביר, אם הפריז השופט למעלה מכל מידה סבירה או אם קפץ ידו יתר על המידה. והיה אם סכום הפיצויים שפסק השופט אמנם סביר הוא בעיני בית-המשפט שלערעור, לא יתערב בפסיקתו, אף אם נקט

...

מכל מקום – קביעות בימ"ש קמא מובילות למסקנה הברורה ולפיה ככל שזכות היוצרים נפגעה אזי גם הזכות המוסרית נפגעה.

ה) כאשר משקללים את מכלול ההפרות תוך בחינת הפרמטרים לפי סעיף 56 לחוק ובשים לב לממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא, אני סבורה כי יש להגדיל את סכום הפיצוי באופן גלובלי לסך של 40,000 ₪ מבלי ליצור הבחנה אריתמטית בין סכום פיצוי בגין זכות יוצרים וסכום פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית.

בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להתערב בעניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעורים בע"א 17422-03-18 וע"א 17495-03-18 – להידחות.

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע ולתשלום פיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 56 לחוק זכות יוצרים תשס"ח 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים"), בגין 15 הפרות של סעיף 3א(א) לחוק זכויות מבצעי ומשדרים תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק זכויות מבצעים").

מנגד, בבסיס הגנתם טענו הנתבעים, כי שילמו עבור רישיון שקבלו מהפדרציה לתקליטים והפי"ל. לטענתם, בהתאם לרישיון זה, הם יכולים להשתמש בכל הרפרטואר הקיים ברישיון, ללא צורך בהרשאה נוספת מהתובעים.

בגני אורה, ביהמ"ש הפנה לפסיקה ממנה ניתן לראות כי הנטייה היא להטיל אחריות אישית על אורגאנים של תאגיד שאישרו את הפרת זכות היוצרים, וקבע כי נטייה זו ראויה גם בהקשר של הטלת אחריות אישית לתשלום תמלוגים או פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק זכויות מבצעים.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה כדלקמן: ייתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת, בעצמה או באמצעות אחרים, להשמיע בפומבי יצירות מוקלטות שלתובעים זכויות בהן, או להרשות השמעה כאמור, כל עוד לא קיבלה רישיון מאת התובעת.

הנתבעים ישלמו לתובעים יחד ולחוד פיצוי בסך 300,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט וכן ישלמו שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

פיצוי כספי בגין הפרת זכויות יוצרים בגובה 400,000 ₪ וזאת בהתאם לסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים הקובע פיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ לכל הפרה, ו/או פיצוי בגין עוולת "גניבת עין" המעוגנת בחוק עוולות מסחריות, ו/או בגין הפרות חמורות שעולות כדי עשיית עושר ולא במשפט ו/או בגין פיצוי אובדן רווחים לתובעת.

לחילופין, השבת ריווחי ההפרה לתובעת; ו/או פיצוי על דרך האומדנה או פיצוי ללא הוכחת נזק; לחילופין כל סעד אחר שבית המשפט ימצא כראוי ונכון.

כמובן שאין צורך שהתובעת תעביר לנתבעים מסמכים שכבר ברור לגמרי שמצויים בידיהם, כגון כתבי טענות שהוגשו בתיק זה. יוער כי לא מצאתי ממש בטענת התובעת לאיחור הנתבעים בהגשת בקשתם בעיניין חשיפת מסמכים, ומכל מקום, ומששני הצדדים ביקשו למצות עד תום את ההליכים המקדמיים בשלב דיוני זה, אני מאפשר גם בקשה זו מטעם הנתבעים.

...

לעניין הבקשה להורות לנתבעים להשלים גילוי ועיון במסמכים שצוינו בסעיפים 28 ו-29 למכתב הדרישה של התובעת: לגבי סעיף 28 – הבקשה מתקבלת.

לגבי סעיף 29 – הבקשה מתקבלת.

ושוב יוזכר לצדדים כי שניהם בחרו למצות את ההליכים המקדמיים עד תום, ולא הגיעו להסכמות דיוניות, שלהערכתי היו בהישג יד. לגבי בקשת התובעת לקבלת הקלטה (ששורבבה לתשובתה הנ"ל מיום 1.9.2022 על בקשת הנתבעים) הבקשה נדחית.